Guittin 72b — le Talmud en français

אלא

צריך לומר ש

מספקא ליה

לרב הונא

אי

מה ש

אמר רבי יוסי

שכל שטר חל מהזמן הכתוב בו הוא גם באופן שהוסיף תנאי [שהגט יחול אם ימות]

בעל פה

בשעת מסירה.

אי לא אמר

באופן זה, ורק באופן שהתנאי נמצא אצל הזמן בשטר יש לומר שהזמן מוכיח שמאותו יום התכוון שיחול, אבל באופן שאמר את התנאי בעל פה בשעת מסירה, יש לומר כי בשעה שמסר לו את השטר חזר בו מהזמן שבשטר ומסרו על מנת שיחול לאחר מיתה, היות ולא אמר "מהיום".

ולכן גבי גט שכתב כהלכתו וכשמסרו לה אמר זה גיטיך אם מתי ולא אמר מהיום, יש להסתפק האם גם באופן זה אמר רבי יוסי כי הזמן שבגט מוכיח מתי יחול או לא. ועל אופן זה אמר רב הונא שחולצת, מחמת הספק.

ומקשינן:

ומי מספקא ליה

לרב הונא, אם גם בתנאי בעל פה סובר רבי יוסי שזמנו של השטר מוכיח עליו מתי צריך לחול?

והתנן

: האומר לאשה

הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש, ומת בתוך י"ב חדש

-

אינו גט.

כיון שלפי התנאי, הגט חל רק לאחר י"ב חודש, ואין גט חל לאחר מיתה, ואם מת בלא בנים חייבת ביבום.

ותני עלה

[ושנינו על משנה זו]:

רבותינו

חולקים, והם

התירוה להינשא

בתורת גרושה, ואינה זקוקה ליבום.

ואמרינן: מאן

[מי הם]

רבותינו?

אמר רב יהודה אמר שמואל

: הם

בי דינא דשרו מישחא

[הבית דין של רבי יהודה הנשיא שהתירו השמן] של גויים באכילה, במסכת עבודה זרה [דף לז].

והם

וסברי לה כ

דעת

רבי יוסי, דאמר: זמנו של שטר מוכיח עליו!

מבואר שלדעת רבי יוסי זמנו של השטר מוכיח אף באופן שאומר את התנאי בעל פה בשעת מסירה , ואי אפשר לומר שרב הונא מסופק בדבר זה.

אלא

יש לומר ש

מספקא ליה

לרב הונא,

אי הלכה כרבי יוסי

שזמנו של השטר מוכיח מתי יחול אף באופן שאמר את התנאי

בעל פה

בשעת מסירה,

או אין הלכה

כמותו באופן זה.

ומקשינן:

ומי מספקא ליה

לרב הונא בזה?

והאמר רבא

: האומר לאשתו

הרי זה גיטיך אם מתי

[אמות]

ו

כן האומר לאשתו הרי זה גיטיך

שאני מת

-

הרי זה גט.

ואם אומר לה הרי זה גיטיך

כשאמות, ו

כן אם אומר לה הרי זה גיטיך

לאחר מיתה

-

אין זה גט

כיון שמשמעות דבריו שהגט יחול לאחר מיתה, ואין גט לאחר מיתה.

והוינן בה:

היכי דמי

[כיצד מדובר] ברישא, שאם אמר "אם מתי" הרי זה גט?

אילימא

[אם נאמר] שמדובר באופן

דאמר לה

במפורש

מהיום

אם מתי ,

ו

מדובר לשיטת

רבנן

הסוברים, כי רק בפירש "מהיום" חל הגט מהיום.

אם כן קשה, וכי

צריכא

רבא

למימר

דין זה?

והתנן

במשנה מפורשת: אם אמר

מהיום אם מתי

-

הרי זה גט!

ואלא לאו,

על כרחנו שרבא מדבר באופן

דלא אמר לה מהיום

אלא אמר לה רק "אם מתי יהא גט",

ו

הטעם שהגט חל משום שהלכה כ

רבי יוסי,

שהזמן שנכתב בשטר מוכיח שהגט חל מהיום.

שמע מינה

מדברי רבא ש

הלכה כרבי יוסי

שזמנו של השטר מוכיח שחל מהיום גם באופן שאמר את התנאי בעל פה בשעת מסירת השטר.

ודחינן: אמנם

לרבא פשיטא ליה

שהלכה כרבי יוסי אף במסר התנאי בעל פה, אבל

לרב הונא מספקא ליה,

האם הלכה כרבי יוסי אף באופן זה או לא. ולכן סובר רב הונא שחולצת, מספק.

ואבעית אימא

[ואם תרצה אמור] תירוץ אחר:

לעולם

רבא שאמר כי הגט חל, מדבר באופן

דאמר לה

במפורש

מהיום

אם מתי

ו

כדעת

רבנן.

ואף על פי שכבר נתפרש הדין במשנה, מכל מקום

והני לישני איצטריכי ליה

[מחמת אלו לשונות הוצרך לו] לרבא לבאר הדין.

שרבא חידש, שהלשון

"שאני מת",

שאינו מוזכר במשנה, הוא

כ

מו הלשון

"אם מתי" דמי,

וכן הלשון

"כשאמות"

הוא

כ

מו הלשון

"לאחר מיתה" דמי.

ואיכא דמתני לה

[ויש ששונים] את דברי רב הונא

אסיפא,

על מה ששנינו: האומר

זה גיטך לאחר מיתה

-

לא אמר כלום.

אמר רב הונא: ולדברי רבי יוסי חולצת.

ומקשינן:

פשיטא,

שהרי

מדסיפא

מכך ששנינו בהמשך המשנה בסיפא, שאם אמר מהיום ולאחר מיתה

ל

דעת

רבנן חולצת,

אם כן

רישא נמי,

באמר לאחר מיתה, פשיטא ש

לרבי יוסי חולצת.

שהרי לרבי יוסי אופן זה הוא כמו אם אמר מהיום ולאחר מיתה, כי רבנן ורבי יוסי לא נחלקו אלא רק בדבר זה, שלדעת רבי יוסי בלא שאמר "מהיום" הרי זה כאילו שאמר "מהיום", ולדעת רבנן יש הבדל אם אמר "מהיום" לבין אם לא אמר.

ובאופן שאמר "מהיום ולאחר מיתה" כבר נתבאר בסיפא, שהוא ספק אם התכוון שהגט יחול מהיום בתנאי שימות או שהתכוון לחזור בו ממה שאמר "מהיום" והתכוון שהגט יחול לאחר מיתה, ומשום כך הדין שחולצת מספק.

אם כן מה חידש רב הונא בזה שאמר כי לדעת רבי יוסי חולצת באופן שאמר "הרי זה גיטך לאחר מיתה" .

ומתרצינן: אין פשיטות שברישא, באמר הרי זה גיטך לאחר מיתה. רבי יוסי סובר שחולצת.

כי

מהו דתימא, רבי יוסי בהא

[בזה]

כרבי סבירא ליה.

דאמר

רבי לקמן,

גיטא מעליא הוי, וחליצה נמי לא תיבעי,

שהגט הוא גט גמור באמר "מהיום ולאחר מיתה" ואין לחשוש שבאומרו "לאחר מיתה" התכוון לחזור בו ממה שאמר "מהיום".

והיות ומצאנו שרבי חולק על רבנן בסיפא ב"מהיום ולאחר מיתה", אפשר לומר שגם רבי יוסי חולק על רבנן בזה, שהרי למדנו כי סובר להקל בתנאי, אם כן אולי מקל כרבי.

לזה

קא משמע לן

רב הונא, שרבי יוסי חולק על רבי, וסובר כרבנן שחולצת ב"מהיום ולאחר מיתה", שיש ספק אם במה שאמר "לאחר מיתה" התכוון לחזור ממה שאמר "היום" או שהתכוון לתנאי.

דלא רבי סבר לה כרבי יוסי

לגבי זמנו של שטר מוכיח עליו.

ולא רבי יוסי סבר לה כרבי

לגבי אמר "מהיום ולאחר מיתה".

ומבארת הגמרא: זה ש

רבי לא סבר לה כרבי יוסי

לגבי זמנו של שטר מוכיח עליו, משמע ממה

דקתני

בדבריו של רבי, לשון:

"כזה

גט",

משמע כי רק באופן זה שאמר "מהיום ולאחר מיתה" מכשיר את הגט,

למעוטי

דינו

דרבי יוסי

שאמר כי גם בלא שאמר "מהיום" זמנו של השטר מוכיח עליו שהתכוון שיחול מהיום.

ו

זה ש

רבי יוסי לא סבר לה כרבי

לגבי אמר "מהיום ולאחר מיתה", משמע ממה

דקתני

בדברי רבי יוסי לקמן [עו ב] לשון:

"כזה גט",

ועל כרחך נכתב למעט, ולא מצאנו דבר למעט חוץ מ

למעוטי

דינו

דרבי

הסובר כי באמר "מהיום ולאחר מיתה" בודאי התכוון לתנאי ולא לחזרה.

ומחדש רבי יוסי, שאף על פי שגבי מתנה אם אמר לשון זה של "מהיום ולאחר מיתה", המתנה חלה בודאות, אין לדמותו לגט, משום שגבי מתנה יש להסביר כי התכוון שהגוף יקנה מהיום ואילו הפירות יהיו לו רק לאחר מיתה, מה שאין כן בגט כיון שאינו לשון תנאי, הרי זה ספק תנאי ספק חזרה.

והוינן בה: דעת

רבי, מאי היא,

היכן היא נאמרה?

דתניא

: האומר: הרי זה גיטיך

מהיום ולאחר מיתה

הרי זה

גט ואינו גט, דברי חכמים.

רבי אומר: כזה גט

כשר הוא בוודאי, ואם הבעל מת בלא בנים, אינה צריכה חליצה מספק.

ו

רבי יוסי מאי היא,

היכן נשנה בדבריו לשון "כזה גט"?

דתנן

: האומר:

כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מיכן

[מכאן, מעכשיו]

ועד י"ב חדש.

אם

כתבוהו בתוך י"ב חדש ונתנו

אותו

לאחר י"ב חדש

-

אינו גט.

רבי יוסי אומר: כזה גט.

מכיון שהיה לו לומר: אם לא באתי כתבו ותנו, ואילו הוא אמר: כתבו ותנו אם לא באתי.

לכן סובר רבי יוסי שכוונתו היתה כך: כתבו עכשיו, ותנו אם לא באתי, ולכן הרי זה גט.

שנינו במשנה: האומר לאשה

זה גיטיך מהיום אם מתי מחולי זה, ועמד

מחוליו

והלך בשוק

ואחר כך חלה שוב ומת, אומדים אותו אם מחמת חולי הראשון מת הרי זה גט, ואם לאו אינו גט.

אמר רב הונא: גיטו

של שכיב מרע דינו

כמתנתו.

מה

לגבי

מתנתו

נאמר בבבא בתרא [קנא ב] ש

אם עמד

מחוליו והבריא

חוזר

בו ממתנתו, שהרי לא נתן אותו אלא מחמת שחשב שימות.

אף

לגבי

גיטו, אם עמד

מחוליו והבריא

חוזר

בו מגיטו, אפילו אם לא התנה על הגט שיחול רק אם ימות, אלא נתן לה את הגט בלא לפרש . כיון שיש אומדן הדעת שלא נתנה אלא מחמת שחשב שימות ורצה לפוטרה מן היבום.

ו

כן מתנתו של השכיב מרע דינו כגיטו:

מה

לגבי

גיטו

, נתבאר לעיל [דף סה]

אף על גב דלא פריש

את כוונתו במלואה, אנו מפרשים את דבריו.

שמבואר לעיל לגבי חולה מסוכן ההולך למות: רבי שמעון שזורי אומר, אף "המסוכן"

כיון דאמר "כתובו"

אנו מפרשים שאמר "כתובו" על דעת שיתנו, ונותנים את הגט לאשה

אף על גב דלא אמר תנו,

שאנו אומרים כי מחמת פחדו היה טרוד ושכח לפרש.

אף

ב

מתנתו

הדין כן:

כיון דאמר תנו

-

אף על גב דלא קנו מיניה

[ממנו], את המתנה עבור המקבל, הרי הוא קנוי למקבל.

ומקשינן לרב הונא:

תנן

במשנתנו: אמר לה:

זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה, ועמד והלך בשוק ו

אחר כך

חלה ומת. אומדים אותו, אם מחמת חולי הראשון מת

-

הרי זה גט. אם לאו

-

אינו גט.

ואי אמרת

[ואם אתה אומר] ש

אם עמד

מחוליו

חוזר

בו מהגט, כמו לגבי מתנתו.

אם כן

למה לי אומדנא

אם מת מחמת החולי הראשון?

הרי

בינתים

עמד

מחוליו ובטל הגט מאליו.

ומתרצינן:

אמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא

: משנתנו מדברת באופן

שניתק מחולי לחולי,

כלומר שלא הבריא לגמרי, אלא שיצא ממחלה אחת ועבר למחלה אחרת, ואין זו עמידה אלא אם כן בא לכלל רפואה שעה אחת.

ומקשינן: כיצד אפשר לפרש במשנה שכל הזמן היה חולה אלא שעבר ממחלה אחת למשנהו,

והא עמד קתני!

משמע שהבריא בינתיים.

ומתרצינן:

עמד

שבמשנה הכוונה, שעמד

מחולי זה ונפל לחולי אחר.

ומקשינן: כיצד אפשר לפרש במשנה שעמד מחולי זה ונפל לחולי אחר, ולא הבריא בינתיים,

והא הלך בשוק קתני!

משמע שהיה בריא בינתיים.

ומתרצינן: "הלך" שבמשנה הכוונה:

הלך על משענתו,

אבל עדיין היה חולה.