Guittin 70b — le Talmud en français

אמר רב פפא

: הקזת הדם שאמרנו "

למטה

בגוף", הכוונה היא

למטה מן הביצים,

כגון הקזה הנעשית מרגליו ומשוקיו.

ואילו הקזת הדם "

למעלה",

הכוונה היא

למעלה מן הביצים,

כגון מהכתפים ומן הצוואר ומן הקילבוסת.

שנינו בגמרא לעיל לענין אחד מהדברים הממעטים את הזרע:

וכשות שלא בזמנה.

תנא

בברייתא:

כשם שקשה

לגוף הכשות

שלא בזמנה,

שממעטת הזרע.

כך יפה

לגוף הכשות

בזמנה.

אמר רב פפא: "זמנה"

של הכשות, הוא בתקופת

תמוז.

ו"

שלא בזמנה

" - הוא בתקופת

טבת.

ואילו

יומי ניסן ויומי תשרי

בזמנים אלו

לא מעלו

[לא יפים] לגוף

ולא קשו

[קשים] לגוף.

שנינו במשנה:

אמר כתבו גט לאשתי, ואחזו

אחר כך

קורדייקוס, וחזר ואמר

בשעת החולי

אל תכתבו

-

אין דבריו האחרונים

שאמר בשעת החולי

כלום.

אמר רבי שמעון בן לקיש: כותבין ונותנין

לאשתו

גט לאלתר,

אפילו שהוא עדיין עומד עתה בחוליו, היות ואמר קודם לכן, כשהיה בריא, שיתנו לה את הגט, ולא אומרים שהוא נקרא שוטה, שאינו בר גירושין.

ורבי יוחנן אמר

: אפילו אם נאמר שאין דבריו האחרונים כלום, ואפשר לסמוך על מה שאמר כשהיה בריא שיכתבו ויתנו גט לאשתו, מכל מקום עתה, בשעת מחלתו,

אין כותבין

לאשתו גט,

אלא

יכתבוהו רק

לכשישתפה

ויעמוד על דעתו, כי בזמן שאחזו קורדייקוס, הרי הוא שוטה, ואינו בר גירושין.

ומבארינן:

מאי טעמא דריש לקיש?

מדוע הוא הבין מדברי המשנה שיכולים ליתן לה את הגט גם בזמן שהוא חולה.

משום

דקתני

במשנה

"אין בדבריו האחרונים כלום".

ויש לדייק מזה שדבריו הראשונים קיימים, ועושים העדים כדבריו לגרש את אשתו.

ואילו

רבי יוחנן אמר לך,

שכוונת התנא במשנה היא לומר, כי

אין בדבריו האחרונים כלום, דלכי מתציל, לא צריך למיהדר

אימלוכי ביה

[שכאשר תצלל דעתו, לא צריך לחזור ולהמלך בו] בבעל, אלא עושים העדים על פי דבריו הראשונים, ואין כוונת התנא לומר שמגרשים מיד, אפילו בהיותו חולה,

ולעולם אין כותבין אלא לכשישתפה

.

והוינן בה:

במאי קמיפלגי

[במה חולקים] רבי יוחנן וריש לקיש?

ומבארינן:

ריש לקיש מדמי ליה

[משווה את מי] שאחזו קורדייקוס

לישן,

שהוא בר גירושין, והעדים יכולים לגרשה על פי הוראתו אף בשעה שהוא עצמו ישן.

ורבי יוחנן מדמי ליה

[משווה את מי] שאחזו קורדייקוס

לשוטה,

שאין הוא בר גירושין, והעדים אינם יכולים לפעול גירושין מכוחו, כל זמן שהוא שוטה .

ומקשינן:

ורבי יוחנן נמי, לידמיה

[גם כן, ידמה] קורדייקוס

לישן,

ומדוע הוא דימה אותו לשוטה ולא לישן? ומתרצינן: רבי יוחנן סובר שאין לדמות קורדייקוס לישן משום ש

ישן לא מחוסר מעשה,

אינו זקוק למעשה כדי שתחזור אליו דעתו.

מה שאין כן

האי

[זה] הקורדייקוס,

מחוסר מעשה,

שצריך לקחת את התרופה שאמרנו לעיל: בשר אדום שנצלו על גחלים ויין מהול בהרבה מים, כדי לחזור לצלילות הדעת. ולכן סובר רבי יוחנן שאותו קורדייקוס דומה יותר לשוטה מאשר לישן.

ומקשינן:

וריש לקיש נמי, נידמייה

[ישווה] קורדייקוס

לשוטה!

ומדוע דימה אותו לישן ולא לשוטה?

ומתרצינן: ריש לקיש סובר שאין לדמות קורדייקוס לשוטה, כי ה

שוטה, לא סמיה

בידן

[אין רפואתו בידינו]. מה שאין כן

האי

[זה] הקורדייקוס,

סמיה בידן

[רפואתו בידינו], שרפואתו,

בישרא סומקא אגומרי וחמרא מרקא

[בשר אדום שנצלו על גחלים ויין מהול בהרבה מים].

ולכן סובר ריש לקיש שאותו קורדייקוס דומה יותר לישן שהוא בר גירושין מאשר לשוטה שאינו בר גירושין .

ומקשינן:

ומי אמר רבי יוחנן הכי

ששלוחים של הקורדייקוס אינם יכולים לגרש את אשתו מכוחו עד שישתפה?

והאמר רב יהודה אמר שמואל

: אדם ש

שחט

ו

בו שנים

מהסימנים בצווארו [הקנה והושט],

או

ששחטו בו

רוב שנים,

והרי הוא עומד למות.

ורמז, ואמר: כתבו גט לאשתי,

אף על פי שלא אמר "תנו" -

הרי אלו יכתבו ויתנו.

ו

כן

תניא

בברייתא:

ראוהו

לאחד שהוא

מגויד

[חתוך לחתיכות]

או צלוב על הצליבה,

ועדיין לא מת,

ורמז ואמר כתבו

גט לאשתי

אף על פי שלא אמר "תנו" -

הרי אלו יכתבו ויתנו!

משמע משם שאפילו אדם שעומד למות ואין לו תרופה, הוא בר גירושין ואפשר לכתוב גט עבורו !

אם כן, קורדייקוס, שיש לו תרופה, כל שכן שהוא בר גירושין ויכולים לכתוב גט עבורו.

ומתרצינן:

הכי השתא

[איך אתה משווה] קורדייקוס לעומד למות? והרי יש לחלק ביניהם.

כי

התם,

בהולך למות,

דעתא צילותא

[דעתו צלולה]

היא, ו

רק

כחישותא הוא דאתחילה ביה

[חולשה היא שהתחילה בו], שאינו יכול להוציא דבר בפיו.

מה שאין כן

הכא

בקורדייקוס,

דעתא שגישתא

[דעתו דעת מבולבלת]

היא,

ולכן סובר רבי יוחנן שאינו בר גירושין.

ומקשינן:

ומי אמר שמואל הכי

שהשחוט ועומד למות כותבים גט לאשתו, ונחשב שניתן הגט בחיי הבעל?

והאמר רב יהודה אמר שמואל

: אדם ש

שחט

ו

בו שנים

מסימני הצוואר [הקנה והוושט]

או

ששחטו בו

רוב שנים.

וברח,

ולא ראו העדים מה עלה בסופו,

מעידין עליו

העדים שמת, להשיא את אשתו.

ואי סלקא דעתך

[עולה בדעתך] לומר ש

חי הוא

נקרא, אותו שחוט,

אמאי מעידין עליו

העדים שהוא מת?

אמרי

בבית המדרש תירוץ:

חי הוא

בשעה זו, והגט שנותנים בשעה זו נקרא שניתן בחיי הבעל, אבל

וסופו למות,

ולכן מעידים עליו העדים לאחר זמן שבוודאי מת, להשיא את אשתו - אם הבעל לא גירשה.

ומקשינן:

אלא מעתה,

הואיל וסופו למות, זה ששחטו בו שנים או רוב שנים,

יהא

זה ששחט אותו,

גולה על ידו

אם עשה זאת בשגגה, שהרי עשה בו מעשה הממית!

אלמה

[ומדוע]

תניא

בברייתא: אם

שחט בו שנים או רוב שנים

בשוגג -

הרי זה אינו גולה!

ומתרצינן:

הא איתמר עלה

[הרי נאמר על כך],

אמר רבי הושעיא

: הטעם שבשחט בו שנים או רוב שנים בשוגג אינו גולה הוא כי

חיישינן שמא הרוח בלבלתו,

ואלמלא הרוח לא היה מת .

אי נמי,

חוששים שמא

הוא,

הנרצח עצמו

קירב את מיתתו

בכך שפירכס וזז.

אבל מכל מקום אף בלא הפירכוס, סופו למות, אלא שהפרכוס הקדים את מיתתו, ולכן אינו גולה.

והוינן בה:

מאי בינייהו

[מה ההבדל בין הטעמים], אם חוששים שהקדים את מיתתו על ידי שהרוח בלבלתו או שחוששים שהקדים את מיתתו על ידי שפירכס? ומבארינן:

איכא בינייהו

[יש הבדל בין החששות], באופן

דשחטיה בביתא דשישא

[ששחטו בבית של שיש]

ופירכס,

ששם אין הרוח מזיקה לו, ורק מצד הפירכוס יש לתלות שלא מת מחמת השחיטה בלבד.

אי נמי,

יש נפקא מינא לצד השני, באופן

דשחטיה בברא

[ששחטו בחוץ]

ו

ראו עליו ש

לא פירכס,

שאז רק מצד שיש רוח יש לתלות שלא מת מחמת השחיטה בלבד .

שנינו במשנה:

נשתתק, ואמרו לו נכתוב גט לאשתך,

והרכין בראשו לאות הן, בודקים אותו שלש פעמים לראות אם דעתו צלולה, אם ראו שדעתו צלולה, שעל לאו הרכין בראשו לאות לאו, ועל הן הרכין הרכנת הן, שלשה פעמים לכל אחד - כותבים לו גט, אם מרכין על הגט הרכנת הן.

ומקשינן:

וליחוש

[ונחשוש]

דלמא שיחיא

דלאו לאו נקטיה אי נמי שיחיא דהן הן נקטיה!

[שמא מחלה של כיפוף הראש בתנועה של "לא" תפסה אותו, או מחלה של כיפוף הראש בתנועה של "כן" תפסה אותו] ואינו מתכוין לכך.

אמר רבי יוסף בר מניומי אמר רב נחמן

: יש לומר שצורת הבדיקה שבודקין אותו היא,

דאמרינן ליה

ששואלים אותו

בסירוגין

שממתינים שעה בין ההרכנה לשאלה הנוספת, וחוזרים ושואלים אותו את אותה שאלה עצמה .

ומקשינן: עדיין

וליחוש דלמא שיחיא דסירוגין נקטיה!

[נחשוש שמא מחלה של כיפוף הראש בהמתנת סירוגין תפסה אותו].

ומתרצינן: יש לומר

דאמרינן ליה

ששואלים אותו, שאלה

חד

של

לאו ותרין

[ושתים] של

הן, ותרין

[ושתים] של

לאו וחד

של

הן,

שאין בזה שום סדר, ואם עונה על כל השאלות נכון, סימן שעושה זאת בכוונה ומבין.

דבי רבי ישמעאל תנא

: באלו דברים בודקים אותו אם דעתו צלולה, שאם עונה עליהם בהרכנת "הן" סימן שאין דעתו צלולה.

אומרים

[שואלים]

לו

אם רוצה

דברים

שהם

של ימות החמה,

ועכשיו הם

בימות הגשמים.

ו

אם רוצה דברים שהם

של ימות הגשמים

ועכשיו הם

בימות החמה.

מאי ניהו

[ומה הם] הדברים הראוים לימות החמה ולימות הגשמים ששואלים אותו אם מעונין בהם?

אילימא

[אם נאמר] ששואלים אותו אם רוצה

גלופקרי

[מעיל חם] בימות החמה,

ו

אם רוצה שיכסוהו ב

סדיני

[בסדין פשתן דק] בימות הגשמים.

והרי אם עונה על דברים אלו בהרכנת "הן" אין בזה הוכחה שאין דעתו צלולה או שאינו מבין, שיש

ליחוש דלמא קורא אחדיה

[שמא קור אחזו] בימות החמה, ומעונין במעיל חם.

אי נמי, חמה אחדיה

[חום אחזו] בימות הגשמים, ומעונין בסדין פשתן.