Version texte de ce daf : original et traduction
Guittin 49a — le Talmud en français
Guittin 49a du Talmud de Babylone : tsourat ha-daf avec Rachi et Tossafot, traduction et notes. À lire en ligne, gratuitement.
Texte original — Guittin 49a
הכא
במחלוקת רבי ישמעאל ורבי עקיבא -
במאי עסקינן
[באיזה אופן מדובר]?
כגון שהיתה
שוה שדה
עידית דניזק, כ
מו שדה
זיבורית דמזיק
.
רבי ישמעאל סבר: ב
קרקע
דניזק שיימינן
, שמים אנו את "מיטב שדהו" שאמרה תורה, שישלם המזיק בקרקע שנחשבת כמו העידית של הניזק, על אף שיש לו למזיק קרקעות משובחות ממנה.
ורבי עקיבא סבר: ב
שדותיו
דמזיק שיימינן
.
ולפיכך, אם היתה עידית של הניזק שוה כזיבורית של המזיק, הרי לדעת רבי ישמעאל משלם המזיק מזיבורית שלו, כיון שהיא "מיטב דניזק". ואילו רבי עקיבא מחמיר, ואומר: לא בא הכתוב להקל עליו, לפוטרו בעידית דניזק שהיא כזיבורית דמזיק, אלא לחייבו לשלם מעידית שלו.
ומפרשת הגמרא טעם מחלוקתם של התנאים:
מאי טעמא דרבי ישמעאל
האומר שבדניזק שיימינן, משום שרבי ישמעאל למד זאת ב"גזירה שוה". לפי שנאמר "ושילח את בעירו וביער בשדה אחר, מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם".
נאמרה
"
שדה
" לענין נזק
למעלה
, "וביער בשדה אחר",
ונאמרה
"
שדה
" לענין תשלומין
למטה
[בסוף הפסוק] "מיטב שדהו ישלם". ויש לנו ללמוד בגזירה שוה:
מה
, כמו ש"
שדה
"
האמורה למעלה
היא שדה
דניזק
, שהרי בו הכתוב מדבר,
אף
"
שדה
"
האמורה למטה
, לענין תשלומי הנזק במיטב שדהו, בשדה
דניזק
דיבר הכתוב. ונמצינו למדים, שבמיטב שדהו של ניזק הוא משלם.
ורבי עקיבא סבר
: אין ללמוד גזירה שוה זו, שהרי הכתוב "
מיטב שדהו ישלם
" מדבר על "שדהו"
דהיאך דקא משלם
, [של מי שמשלם], דהיינו המזיק, ולא אתי גזירה שוה ועקר ליה לקרא.
ורבי ישמעאל
אמר לך:
אהני גזירה שוה, ו
אף
אהני קרא
. כלומר, משניהם אנו לומדים, הן מהגזירה השוה, והן ממשמעות הכתוב.
אהני
[הועילה]
גזירה שוה לכדאמרן
[למה שאמרנו], שהמזיק משלם בעידית דניזק, ואכן כך הוא עיקר דינו.
ו
כן
אהני קרא
שמשמע מיטב דמזיק - ללמדנו
דאי אית ליה
[אם יש לו]
למזיק
עידית וזיבורית, וזיבורית דידיה
[של המזיק]
לא שויא כעידית דניזק
[אינה שוה כמו עידיתו של הניזק] ואי אפשר לקיים "מיטב דניזק",
ד
אז
משלם ליה
המזיק
ממיטב
שלו.
שנינו בברייתא:
רבי עקיבא אומר: לא בא הכתוב אלא לגבות לניזקין מן העידית
.
וקל וחומר להקדש
שגובה מן העידית:
ומפרשינן:
מאי
[באיזה אופן נאמר]
קל וחומר להקדש?
אילימא
[אם נאמר]
דנגחיה תורא דידן לתורא דהקדש
[השור שלנו - של הדיוט - נגח שור של הקדש], ועל זה אמר רבי עקיבא שמשלם ממיטב.
אי אפשר לומר כך, כי המזיק הקדש פטור מתשלומי נזקו, ואינו משלם כלל, שהרי נאמר [שמות כא לה]: "וכי יגוף שור איש את רעהו ומת, ומכרו את השור החי וחצו את כספו. או נודע כי שור נגח הוא. שלם ישלם שור תחת השור והמת יהיה לו".
שור
"
רעהו
"
אמר רחמנא
, וממעט הכתוב "רעהו":
ולא שור של הקדש
, שהמזיק ממון של הקדש, פטור לגמרי!?
אלא
, שמא תאמר, שכונת הברייתא
ל
אדם ה
אומר: הרי עלי מנה לבדק הבית
, ונתחייב בדיבורו, ועל זה הוא שאמר רבי עקיבא "קל וחומר להקדש", לומר
דאתי גזבר
של הקדש
ושקיל
[יגבה]
מעידית
.
אף כך אי אפשר לומר, כי
לא יהא
אדם זה
אלא בעל חוב
להקדש,
ובעל חוב
אין
דינו
אלא
בבינונית!
וכי תימא
, ליישב, ד
קסבר רבי עקיבא
שכל
בעל חוב
הדיוט
שקיל בעידית, כ
מו
ניזקין
שדינם בעידית, ומבעל חוב דהדיוט יש ללמוד קל וחומר להקדש.
אכתי תיקשי: הא
איכא למיפרך
את הקל וחומר, ולומר:
מה לבעל חוב
דהדיוט,
שכן
מצינו ש
יפה כחו
של הדיוט
בניזקין
, לשלם לו כאשר הוזק, ולכך דין הוא שבעל חובו ישלם לו ממיטב.
תאמר בהקדש, שכן
מצינו ש
הורע כחו בניזקין
שהמזיק את ההקדש פטור, ולכך אף בעל חובו של הקדש לא ישלם להקדש ממיטב!?
ומסקינן:
לעולם
כדאמרינן מעיקרא,
דנגחיה תורא דידן לתורא דהקדש
.
ו
הא דקשיא לך הרי המזיק את ההקדש פטור, אימא לך:
רבי עקיבא
שדרש קל וחומר לחייב את בעל השור לשלם, וממיטב -
סבר לה כרבי שמעון בן מנסיא
.
דתניא: רבי שמעון בן מנסיא אומר: שור של הקדש שנגח לשור של הדיוט פטור
, כי אנו דורשים "שור רעהו" משלם ולא שור של הקדש.
ו
אולם, שור
של הדיוט שנגח לשור של הקדש, בין
אם השור הנוגח
תם, ובין
אם הוא
מועד
, הרי בעליו
משלם נזק שלם
, שלא פטרה תורה את התם מחצי נזק אלא כשהזיק את "שור רעהו" ולא את השור של הקדש.
ועל זה אמר רבי עקיבא: "קל וחומר להקדש". כי רבי ישמעאל סובר כחכמים, הפוטרים את מי שהזיק להקדש, ואילו רבי עקיבא מחייב לשלם, וממיטב הוא משלם, קל וחומר מהדיוט.
ופרכינן:
אי הכי
שרבי ישמעאל ורבי עקיבא חולקים במחלוקת חכמים ורבי שמעון בן מנסיא -
ממאי
[מנין לך]
דבעידית דניזק כזיבורית דמזיק
נמי
פליגי
, שרבי ישמעאל סובר, שמשלם בזיבורית כיון שהיא כעידית דניזק, ורבי עקיבא סובר מעידית דמזיק!?
והרי
דלמא, דכולי עלמא
רבי ישמעאל ורבי עקיבא -
בדניזק שיימינן
וכמו שאמר רבי ישמעאל "מיטב שדהו של ניזק",
והכא
בברייתא,
בפלוגתא דרבי שמעון בן מנסיא ורבנן
בלבד
קמיפלגי
:
דרבי עקיבא סבר לה כרבי שמעון בן מנסיא
שאף המזיק שור של הקדש משלם נזק שלם, וממיטב,
ורבי ישמעאל סבר לה כרבנן
, ופטור לגמרי.
ומשנינן:
אם כן
, שלא נחלקו התנאים בביאור מה שכתוב "מיטב שדהו",
מאי
קאמר רבי עקיבא: "
לא בא הכתוב
", דמשמע דבקרא גופיה פליגי, וקאמר רבי עקיבא לא בא הכתוב לכך אלא לכך!?
ועוד
, אם כדבריך, שרבי עקיבא מסכים לקולא שאמר רבי ישמעאל שאין הניזקין משלמין ממיטב דמזיק אלא ממיטב דניזק, אם כן
מאי קל וחומר להקדש
דקאמר רבי עקיבא? הלא משמע שלהקל בא, וכי בא רבי עקיבא להקל גם בהקדש!?