Version texte de ce daf : original et traduction
Guittin 33b — le Talmud en français
Guittin 33b du Talmud de Babylone : tsourat ha-daf avec Rachi et Tossafot, traduction et notes. À lire en ligne, gratuitement.
Texte original — Guittin 33b
רבי סבר: עדות שבטלה מקצתה
לא בטלה כולה
, אלא זה שביטלו מהיות עד הוא לבדו נתבטל, ואם כן אינו צריך לבטלו בפני האחרים כדי שידעו מביטולו של עד זה.
ו
משום דאפילו
אי אזלי הנך
[אם ילכו יתר העדים], ו
כתבי ויהבי
לה גט [ויכתבו ויתנו לה גט] -
ליכתבו וליתבו
[יכתבו ויתנו] ואין בכך כלום, שהרי לא נתבטלו מהיות עדים ומהיות שלוחים.
ולפיכך די כשמבטלו מהיות עד בפניו. אבל שלא בפניו אינו יכול לבטלו מהיות עד, כי היות והוא גם שליח להולכה, אם לא ידע מן הביטול, הרי יש לחוש שיחתום גט עם חבירו, ויתננו לאשה, ואף זה הוא בכלל תקנת רבן גמליאל.
ורבן שמעון בן גמליאל סבר: עדות שבטלה
מקצתה בטלה כולה
, ואף אותם עדים שלא ביטל אותם בפירוש, הרי הם בטלים מן הדין.
ו
מעתה, יש לחוש, ד
הנך
[יתר העדים] שלא ביטל בפניהם,
לא ידעי
מהביטול,
ואזלי וכתבי
גט,
ויהבי
אותו לאשה [שהרי אף שלוחי הולכה הם, כיון שאמר להם "תנו"], ותלך ותנשא בו לאחר,
ו
נמצא
דשרו אשת איש לעלמא
[ומתירים הם אשת איש לעלמא], שהרי על פי האמת לא נתגרשה, לפי שבטל ציווי הבעל לגמרי בגט זה.
אי בעית אימא
לך לפרש את מחלוקת רבי ורשב"ג:
לא בענין זה נחלקו, אלא
דכולי עלמא
סוברים:
עדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה!
ואף לרבי שמעון בן גמליאל אין בזה משום תקנת רבן גמליאל, שהרי אותם עדים שלא ביטל בפניהם, יכולים לכתוב ולתת את הגט, ואין כאן שום חשש תקלה.
והכא, היינו טעמא דרבן שמעון בן גמליאל
דאמר: "אין יכול לבטל אלא בפני כולם", משום ד
קסבר
:
כל
מלתא דמתעבדא באפי עשרה, צריכא בי עשרה למישלפה
[כל דבר שנעשה בפני עשרה, צריכים עשרה לחולצו ולהסירו]! כי היות והבעל ציוה לכל אחד לכתוב בפני עשרה איש, אינו יכול לבטל אלא בפני אותם עשרה וכאופן שבו הוא נעשה, וכל זמן שלא עשה כן, אין ביטולו ביטול.
איבעיא להו
:
אם אמר הבעל לעדים: "
כולכם
כתבו וחתמו גט לאשתי", ואחר כך הלך וביטל את אחד מהם בפניו ושלא בפני האחרים -
מהו
הדין בזה אליבא דרבי שמעון בן גמליאל, והאם גם בזה נחלק על רבי?
האם
טעמא דרבי שמעון בן גמליאל
באמר לעשרה בלא "כולכם", שאינו יכול לבטל זה שלא בפני זה - הוא
משום דקסבר: עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה
, וחוששים אנו שמא אלו שנתבטלו שלא בפניהם, יכתבו ויתנו לה את הגט.
ואם כן
הני
[עשרה אלו],
כיון דאמר להו
"
כולכם
כתבו וחתמו", אין לחשוש לכך, שהרי
לא מצו
יתר העדים שלא ביטלם בפניהם -
כתבי ויהבי
[לכתוב גט ולתתו], עד שלא יחתמו כולם, שהרי התנה שיחתמו כולם בדוקא, וכיון שאותם שנים שביטל בפניהם יודעים מהביטול, אין חשש שיעשו האחרים את הגט מבלעדיהם.
או דלמא: טעמא דרבי שמעון בן גמליאל
הוא כהסבר השני המובא לעיל,
דקסבר
: "
כל מילתא דמתעבדא באפי עשרה צריכא בי עשרה למישלפה
" -
והלכך, אפילו
כשאמר להם: "
כולכם
כתבו וחתמו",
נמי
אין ביטולו ביטול - לדעת רשב"ג.
תא שמע
שאף באומר "כולכם" אמר רשב"ג שאינו יכול לבטל זה שלא בפני זה, מהא דתניא:
אמר לשנים
: "
תנו גט לאשתי
" -
יכול לבטל זה שלא בפני זה, דברי רבי
.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו יכול לבטל אלא זה בפני זה!
וקא סלקא דעתין, שהברייתא עוסקת במי שאמר לשנים: "כתבו ותנו גט לאשתי", ולפיכך מוכיחה הגמרא:
והא
כשאומר ל
שנים
"כתבו ותנו גט",
דכי
אומר "
כולכם
תנו"
דמו!
שהרי צריך בהכרח את שניהם לעשיית הגט, לפי שחתימת הגט היא לכל הפחות בשני עדים, ואין לחוש שמא יכתוב וימסור השני לבדו את הגט, עד שנאמר: היות ונתבטל על ידי בטולו של זה נמצא זה מתיר אשת איש לעלמא.
ו
מכל מקום
פליגי
רבי ורבן שמעון בן גמליאל, וסובר רשב"ג שאינו יכול לבטל את האחד שלא בפני השני; ובהכרח שטעמו של רבן שמעון בן גמליאל, הוא משום: "כל מילתא דמתעבדא באפי עשרה, צריכא בי עשרה למישלפה", ואף כאן, כיון שעשאם עדים זה בפני זה, אף צריך לבטלם זה בפני זה.
אמר רב אשי
: אין מכאן ראיה. משום ד
א
י היה מדובר,
ב
אומר לשני
עדי כתיבה
, כלומר: שהם גם עדי כתיבה מלבד שלוחי הולכה, והיינו שאמר להם: "כתבו ותנו גט לאשתי",
הכי נמי
, שיש להוכיח מכאן כדבריך.
אלא
הכא במאי עסקינן, בעדי
הולכה
בלבד שאמר להם "תנו גט זה לאשתי", שאין האחד צריך לחבירו כדי לבצע את השליחות.
וטעמו של רשב"ג הוא, משום שאנו אומרים "שליחות שבטלה מקצתה בטלה כולה", ונמצא שעל ידי ביטולו את האחד התבטל גם השני, והיות ואין הם צריכים זה את זה, יש לחוש שאותו שליח שלא ידע שנתבטל ילך ויתן את הגט לאשה, ונמצא שהיא נישאת באיסור, שהרי בטלה שליחותו כשנתבטל הראשון.
ומוכחינן:
הכי נמי מיסתברא
, דבשלוחי הולכה לבד מיירי:
ד
הא
קתני
ב
סיפא
דברייתא זו: אם
אמר לזה בפני עצמו
"תן גט לאשתי",
ולזה בפני עצמו
אמר כן,
יכול לבטל
את
זה, שלא בפני זה!
ואפילו לדעת רבן שמעון בן גמליאל.
אי אמרת בשלמא
ד
בעדי הולכה
לבד איירי, אכן
שפיר
יכול למנות כל אחד בנפרד, שהרי אין זו עדות שצריכים שני העדים לראותה כאחד, אלא שליחות בעלמא.
וגם מובן מדוע מותר לבטל שליחות אחד מהם שלא בפני חבירו. שהרי בזה לא שייך טעמו של רבן שמעון בן גמליאל, "שליחות שבטלה מקצתה בטלה כולה". לפי שלא מינה אותם במינוי אחד, אלא שתי שליחויות נפרדות הן, ואף אם אחד מהם בטל, עדיין יכול השני לגרשה, וליכא למיחש למידי.
אלא אי אמרת
ש
בעדי כתיבה
נמי מיירי, וכי
מי מצטרפי
באופן שאמר לכל אחד בפני עצמו לחתום - להיות כת כשירה של שני עדים?!
והרי עדותם היא על שהבעל ציוה לחתום, ואם כן אף שיש כאן עדות של שנים על ציווי הבעל, מכל מקום על שני ציוויים נפרדים הם מעידים, ואין עדותם מצטרפת -
ד
הא אמר מר: אין עדותן
של שני עדים
מצטרפת, עד שיראו שניהם
את המעשה
כאחד
, ואם אמר עד אחד "בפני הודה" שהוא חייב לפלוני מנה, ואמר כן אף עד שני, אין עדותם מצטרפת, כי על מה שמעיד זה אין מעיד זה, ואף שיש כאן עדות של שנים המעידים שפלוני חייב לפלוני מנה.
ודחינן: עדיין אפשר לפרש, דבעדי כתיבה נמי מיירי הברייתא, ומשום ד
דלמא כרבי יהושע בן קרחה
סבירא ליה לתנא דברייתא, דאמר: שני עדים מצטרפים, אף אם ראו שני מעשים נפרדים, וכגון שאמר אחד: בפני הודה פלוני שהוא חייב לאלמוני מנה, והשני אומר: בפני הודה או הלוה לאותו אלמוני מנה.
ואם כן, אף אם ציוה הבעל לכל אחד מעדי החתימה בפני עצמו, שפיר מצטרפים הם לעדות אחת בגט.
אמר רב שמואל בר יהודה: שמעית מיניה דרבי אבא
[שמעתי מרבי אבא], שפסק הלכה בהני
תרתי
פלוגתות בין רבי לרבי שמעון בן גמליאל השנויות לעיל, [א. בטלו אם מבוטל; ב. ביטול זה שלא בפני זה].
בחדא
פלוגתא פסק - רבי אבא -
כרבי, ו
ב
חדא
פלוגתא פסק - רבי אבא -
כרבן שמעון בן גמליאל; ולא ידענא
, ב
הי
מינייהו פסק
כרבי, ו
ב
הי
מינייהו פסק
כרבן שמעון בן גמליאל?
אמר רב יוסף: ניחזי אנן
[נתבונן אנו בדבר], היכן ראוי לפסוק כרבי, והיכן כרבי שמעון בן גמליאל;
דכי אתא רב דימי, אמר
:
מעשה ועשה רבי כדברי חכמים
, שהיו שונים: "שום הדיינים [דיינים ששמו את נכסי הלוה למלוה שלא בפני הלוה] שפיחתו שתות [מערכם האמיתי של הנכסים, והפסידו את הלוה], או הוסיפו שתות [על ערכם האמיתי, והפסידו את המלוה; הרי] מכרן [של הדיינים שמכרו את נכסי הלוה למלוה] בטל", ונחלקו על רבן שמעון בן גמליאל שהיה אומר: "מכרן קיים, אם כן מה כח בית דין יפה" -
ומעשה היה שטעו, וביטל רבי את המקח כדעת חכמים.
אמר לפניו
[לפני רבי]
רבי פרטא
, שהיה
בנו של רבי אליעזר בן פרטא
הגדול, כלומר: שהיה
בן בנו של רבי פרטא הגדול
:
אם
אתה עושה
כן
ומבטל את השומה,
מה כח בית דין יפה?!
והלא יש לנו ליפות את כח הבית דין, ולא לבטל את עשייתם.
וחזר רבי, ועשה כרבן שמעון בן גמליאל
, שהוא אומר "מכרן קיים" מטעם זה!
והיות ומצאנו שהודה רבי לסברת רבן שמעון בן גמליאל ד"אם כן מה כח בית דין יפה", הרי ודאי ש"בטלו אינו מבוטל" כדעת רבן שמעון בן גמליאל, משום ד"אם כן מה כח בית דין יפה".
ומד
ב
הא
במחלוקת זו - פסק רבי אבא הלכה
כרבן שמעון בן גמליאל
, בהכרח שפסק רבי אבא ב
הך
פלוגתא [ד"ביטול זה שלא בפני זה"]
כרבי
. שהרי העיד רב שמואל בר יהודה, שבמחלוקת אחת פסק כרבי שמעון בן גמליאל, ובשניה פסק כרבי.
ואף רבי יאשיה דמן אושא, סבר
ב
חדא
מהמחלוקות האמורות,
כרבי; ו
ב
חדא
מהן סבר
כרבן שמעון בן גמליאל
.
דאמר רבה בר בר חנה
:
חמשה סבי הוינן קמיה דרבי יאשיה דמן אושא
[חמשה זקנים היינו לפני רבי יאשיה מאושא], בשעה ד
אתא ההוא גברא קמיה
דרבי יאשיה,
ואשקליה
רבי יאשיה
גיטא על כרחיה
[בא מאן דהוא לפני רבי יאשיה, וכפאו רבי יאשיה לתת גט לאשתו], כי היה אותו אדם מאלו שכופין אותם לגרש ולתת כתובה; וציוה הבעל לעדים שיהיו כותבים ונותנים גט לאשתו.
ומיד
אמר להו
רבי יאשיה לעדי הגט:
זילו אטמורו
[לכו והסתתרו]
וכתבו לה
לאשתו את הגט, כדי שלא תהיו מצויים לבטל אתכם בפניכם.
ומכאן יש ללמוד את דעתו בשתי המחלוקות שנחלקו:
א. דעת רבי יאשיה ש"בטלו אינו מבוטל" כרבן שמעון בן גמליאל: כי
אי סלקא דעתך
דאית ליה לרבי יאשיה מאושא
כרבי
, ש"בטלו מבוטל",
כי מטמרי מאי הוי
[מה הועילו העדים בהחבאם]?! והרי עדיין יכול לעבור על תקנת רבן גמליאל, ולבטל בפני בית דין ושלא בפניהם.
אלא שמע מינה: כרבי שמעון בן גמליאל
ד"בטלו אינו מבוטל"
סבירא ליה
לרבי יאשיה!
ב. דעת רבי יאשיה ש"אינו צריך לבטל זה בפני זה", כרבי:
ו
משום ד
אי סלקא דעתך
, ד
באידך
מחלוקת
נמי
סבר
כרבי שמעון בן גמליאל
ואין יכול לבטל זה שלא בפני זה - אם כן,
למה
אמר
להו
רבי יאשיה לעדים
לאטמורי?
והלא די בכך ד
ליבדרו איבדורי
[יתפזרו], ולא ישהו יחד במקום אחד! ומאחר שלא ימצאם יחד, לא יוכל לבטלם.
ומסיק:
אלא שמע מינה
, דסבר רבי יאשיה ב
חדא
פלוגתא
כרבי!
שיכול לבטל זה שלא בפני זה. הלכך לא סגי בכך שיתפזרו ולא ישהו במקום אחד, ולכך ציוה אותם רבי יאשיה להתחבא; כדי שלא ימצאם כלל, ולא יוכל לבטל.
ו
ב
חדא
פלוגתא סבר
כרבן שמעון בן גמליאל!
שכל שעבר וביטל שלא בפניו, אף בדיעבד אינו ביטול, וכפי שנתבאר.
ורבא אמר
בשם
רב נחמן: הלכה כרבי בשתיהן!
שאם בטלו שלא בפניו אינו מבוטל, ויכול לכתחלה לבטל זה שלא בפני זה.
ומקשינן:
ו
כי
לית ליה לרב נחמן
כסברת רבי שמעון בן גמליאל "
מה כח בית דין יפה
"?! ולא סבר שיש ליפות כוחם, ולא יועיל הביטול שנעשה שלא כתקנת חכמים?!