Version texte de ce daf : original et traduction
Guittin 33a — le Talmud en français
Guittin 33a du Talmud de Babylone : tsourat ha-daf avec Rachi et Tossafot, traduction et notes. À lire en ligne, gratuitement.
Texte original — Guittin 33a
כיצד הוא מעשה הפרוזבול: כותב המלוה בשטר "
מוסרני לכם
פלוני ופלוני הדיינין שבמקום פלוני
, שכל חוב שיש לי אצל פלוני, שאגבנו כל זמן שארצה"! והדיינים חותמים למטה, או העדים.
ומדתנן: "פלוני ופלוני הדיינים", משמע שאף שנים קרויים דיינים. ואם כן, יש לפרש כן אף לענין ביטול הגט, ד"בית דין" האמור במשנתנו, היינו שנים.
ו
רב ששת
סבר: לא כן הוא, אלא אף פרוזבול נעשה בפני שלשה דיינים. וממה ששנינו: "פלוני ופלוני" בלבד, עדיין אין ראיה ששנים הם, ולא יותר.
ומשום ד
אטו תנא כי רוכלא
[מוכר צרורות של בשמים] המכריז על מרכולתו הוא,
ד
צריך
ליחשיב וליזיל
, ולפרט דשלשה הוו, ולכתוב "פלוני ופלוני ופלוני"?!
ומשום דחיה זו
אמר רב נחמן
להוכיח ממקום אחר:
מנא אמינא לה
שדי בפרוזבול בשני דיינים?
דתנן: הדיינים חותמים
בפרוזבול
למטה
בתחתית השטר, ומאשרים שפלוני מסר בפניהם,
או העדים
חותמים שם ומאשרים שהמלוה מסר לבית דין.
ומסיק רב נחמן לראייתו:
מאי לאו
, מדכללם התנא יחד, משמע ד"
דיינים
"
דומיא
ד"
עדים
"?
הרי למדנו:
מה
"
עדים
" דתנן, הרי אלו
שנים
עדים ככל עדויות שבתורה,
אף
"
דיינים
" דקתני במתניתין
נמי
די ב
שנים!
הרי שדי בשנים לפרוזבול.
ו
דחי
רב ששת: מידי איריא
[וכי מוכרח הדבר] שמספר הדיינים שוה למספר העדים!? והרי יש לומר:
הא
"עדים" -
כדאיתא
בכל העדויות שבתורה, דהיינו שנים.
והא
"דיינים" -
כדאיתא
בכל בית דין בעלמא, דהיינו שלשה.
וכאן שבה הגמרא למשנה בשביעית, והוינן בה:
הא דתנן: "הדיינים חותמים למטה או העדים",
למה לי למיתני
גם
דיינים, ולמה לי למיתני
גם
עדים?!
והלא פשיטא הוא דסגי או באלו או באלו, וליתני "עדים" בלבד, וממילא נדע דודאי כשר אף בחתימת הדיינים.
ומשנינן:
הא קא משמע לן
מתניתין: שאם כתוב נוסח הפרוזבול באופן שמשתמע ממנו שכתבוהו בתורת דיינים, כגון "בי דינא הוינא, ואתא פלוני ואמר, מוסרני לכם הדיינים", הוה אמינא דבכהאי גוונא, הדיינים צריכים לחתום עליו בתורת דיינים, ולא בתורת עדים.
וכן אם כתוב נוסח הפרוזבול, באופן שמשתמע ממנו שכתבוהו בתורת עדים, כגון "דוכרן סהדותא דהוה באנפנא [זכרון העדות שהיה בפנינו] שמסר פלוני שטרותיו לבית דין", הוה אמינא שאז צריכים לחתום בו בתורת עדים, ולא בתורת דיינים.
קא משמע לן,
דלא שנא
אם
כתוב בלשון דיינים וחתמי
בו בלשון של
עדים
, כגון "איש פלוני עד",
ולא שנא
אם
כתוב בלשון עדים, ו
חתמי בו למטה בלשון של
דיינים
, כגון "אני פלוני דיין", דכשר הפרוזבול.
שנינו במשנה: בראשונה היה עושה בית דין במקום אחר ומבטלו. התקין רבן גמליאל הזקן, שלא יהו עושין כן
מפני תיקון העולם
:
מפרשת הגמרא:
מאי
"
מפני תיקון העולם
", שמחמתו תיקן רבן גמליאל, שלא יבטלו את הגט אלא בפני השליח או האשה?
רבי יוחנן אמר
: תיקן זאת רבן גמליאל,
מפני תקנת ממזרים
, כלומר: שלא יהיו ממזרים בישראל!
שאם יבטל את הגט שלא בפני השליח או האשה, לא ידעו הם מהביטול, וימסור לה השליח את הגט, ותתגרש בו ותינשא לאחר. ונמצאו בניה שיולדו לה מהבעל השני ממזרים, שהרי הגט בטל, ואשת איש של ראשון היא.
ו
ריש לקיש אמר
: סיבת התקנה היא
מפני תקנת עגונות!
שאם יהא יכול הבעל לבטל את הגט במקומו, ולא יוצרך להטריח את עצמו עד מקום השליח או האשה, יהיה נוטה ביתר קלות לבטלו, ועל ידי כן יתרבו עגונות בישראל.
ועל ידי שתקנו חכמים שלא יבטל במקומו, אלא הטריחוהו להגיע עד השליח או האשה, שוב לא יטריח את עצמו לבטל את הגט ולעגן את אשתו.
ומפרשינן:
רבי יוחנן אמר מפני תקנת ממזרים
, כי
סבר לה
רבי יוחנן
כרב נחמן, דאמר
: קודם תקנת רבן גמליאל, היה מבטל את הגט
בפני שנים!
ו
הרי
בי תרי לית להו קלא
[דבר הנעשה בפני שנים אין לו קול], שאין מתפרסם הקול על הביטול על ידי שנים בלבד,
ו
אם כן
היא לא שמעה
מהביטול,
ולא ידעה
שעדיין אשת איש היא,
ואזלא ומינסבא
[נישאת לאחר] בגט זה ותלד לו בנים,
ואיכא ממזרים
.
וריש לקיש אמר
: "
מפני תקנת עגונות
", כי
סבר לה
ריש לקיש
כרב ששת, דאמר
: אף קודם תקנת רבן גמליאל היה מבטל את הגט רק "
בפני שלשה
".
ו
הרי
בי תלתא אית להו קלא
[יש קול למה שנעשה בפני שלשה],
ושמעה
מהביטול,
וידעה
שאשת איש היא,
ולא מינסבא
.
ו
משום כן אין לחוש לממזרות, אלא רק
לתקנת עגונות הוא דאיכא
למיחש.
תנו רבנן
:
אם עבר הבעל על תקנת רבן גמליאל, ו
בטלו
לגט שלא בפני השליח, אלא בפני בית דין - הרי הוא
מבוטל!
ואף שעבר על תקנת רבן גמליאל, בדיעבד בטלה השליחות, ואינו יכול לגרש,
דברי רבי
.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו יכול
א.
לא לבטלו
לגמרי שלא בפני השליח! ואף בדיעבד אין הגט מבוטל. ואם מסרו השליח לאשה, הרי היא מגורשת.
ב.
ו
כן
לא
יכול הבעל
להוסיף על תנאו!
דהיינו, שאם היה תנאי בגט, והוא רוצה לשנות בו דבר, אינו יכול, אלא בפני השליח או האשה.
שאם כן
, ואדם יכול לבטל את תקנתו של רבן גמליאל ולבטל את הגט שלא בפני בית דין,
מה כח בית דין
של רבן גמליאל
יפה?!
ותמהינן:
ומי איכא מידי, דמדאורייתא בטל גיטא
[וכי יתכן שתהיה מציאות כזאת, שאדם נותן גט, שמדאורייתא אינו גט],
ומשום
סברת "
מה כח בית דין יפה
",
שרינן אשת איש לעלמא
[מתירים אנחנו אשת איש לכל העולם]?! והרי בכך שהפקיעו חכמים את הביטול, הרי הם מכשירים את הגט, ומתירים איסור אשת איש מדאורייתא. ומשנינן:
אין
, אכן יש כח ביד חכמים לעשות כן, משום ש
כל דמקדש
אשה,
אדעתא דרבנן
הוא
מקדש
אותה!
ואפקיענהו רבנן לקידושין
הראשונים
מיניה
.
כלומר: בשעה שאדם מקדש, דעתו הוא, שיהיו הקדושין חלין כדת שהנהיגו חכמי ישראל, והם אמרו שייפקעו הקדושין על ידי גט זה על אף שבטלו, ולכן פוקעים הקדושין, שהרי על מנת כן קידשה.
אמר ליה רבינא לרב אשי
:
תינח
תירוץ זה, היכא
דקדיש
אותה הבעל
בכספא
[קדושי כסף]! שבזה יש מקום לומר שעל ידי גט זה, הפקיעו חכמים את הקידושין הראשונים, כי ביטלו מהכסף תורת "כסף קידושין", ועשאוהו ל"מעות מתנה", וממילא פקעו הקידושין.
אבל היכא ד
קדיש בביאה, מאי
הפקעה
איכא למימר
בביאה זו?! ומשנינן:
שויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות
, עשו חכמים את בעילתו - על ידי הגט שנותן לה - לבעילת זנות, והפקיעו מן הביאה שם "ביאת קדושין"! ועל ידי כך נפקעים הקידושין אף מן התורה, שהרי אם רצו חכמים שיתבטלו הקידושין, אף הוא לא קידש על מנת כן.
תנו רבנן
:
א. בעל שאמר לעשרה בני אדם "כתבו גט לאשתי", אין צריך שיהיו כולם עדים בדבר, אלא אחד [איזה שיהיה] כותב, ושנים [איזה שיהיו] חותמין; ואם אמר להם: "כולכם" כתובו, כי אז אחד מהם כותב וכולם חותמין ו"לפיכך, אם מת אחד מהן, הרי זה גט בטל", כמבואר כל זה במשנה לקמן סו ב.
ב. אמר לעשרה בני אדם בבת אחת: "
כתבו
ותנו
גט לאשתי
" [ולא אמר "כולכם"], הרי זה
יכול לבטל
את
זה אפילו שלא בפני זה
. כלומר, אפילו שלא בפני חבריו,
דברי רבי
.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו יכול לבטל אלא זה בפני זה;
ומפרש לה הגמרא ואזיל.
שואלת הגמרא:
במאי קמיפלגי
רבי ורבן שמעון בן גמליאל; ומה טעמו של רשב"ג הסובר: שצריך לבטל את זה בפני זה, והרי אם משום תקנת רבן גמליאל, הרי די במה שביטל אותו בפניו, ולמה צריך שיבטלהו בפני חבריו!? ומפרשינן: טעם מחלוקתם הוא משום תקנת רבן גמליאל, ובדין: "
עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה
" הוא ד
קמיפלגי!
כלומר: אם צוה הבעל לכמה עדים לחתום על הגט, ואחר כך ביטל את הציווי לחלק מהם, האם בטל ציוויו אף מאלו שלא ביטל, ובטלה עדות כולם.
או דלמא: דוקא אלו שבוטלו נפסלו מלשמש כעדים, אבל יתר העדים אינם בטלים, ועדיין הם יכולים לכתוב את הגט, וליתנו.