Version texte de ce daf : original et traduction
Guittin 32a — le Talmud en français
Guittin 32a du Talmud de Babylone : tsourat ha-daf avec Rachi et Tossafot, traduction et notes. À lire en ligne, gratuitement.
Texte original — Guittin 32a
וללמד ש
אפילו שופתא בקופינא דמרא
-
רפיא
, [אפילו בית יד של מעדר, מתרופף מאחיזתו במעדר].
רב יוסף אמר: אפילו סיכתא בדפנא
-
רפיא
, [אפילו יתד התקוע בדופן מתרופף].
רב אחא בר יעקב אמר: אפילו קניא בכופתא
-
רפיא
, [אפילו קנה הארוג בסל, מתרופף].
הדרן פרק עלך כל הגט
--- title: "חברותא - גיטין — פרק רביעי - השולח" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02355.html#HtmpReportNum0003L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0003L5" --- פרק רביעי - השולח
Оригинал главы פרק רביעי - השולח
מתניתין:
השולח גט לאשתו
בידי שליח להולכה, כדי לגרשה:
א.
והגיע בשליח
[השיג את השליח], לפני שהשליח מסר את הגט לאשה, ואמר לו: גט שנתתי לך, בטל הוא!
ב.
או ששלח
הבעל
אחריו
, אחרי השליח,
שליח
אחר,
ו
השליח השני
אמר לו
לשליח הראשון בשליחות הבעל:
גט שנתתי לך, בטל הוא!
הרי זה בטל
.
ונחלקו בגמרא [בעמוד ב] במשמעות הביטול, האם עצם הגט מתבטל, שנפסל מלגרש בו לעולם, או שרק השליחות לגירושין מתבטלת, אבל הגט עצמו עדיין עומד בכשרותו.
ג. וכן אם לאחר ששלח לה את הגט,
קידם
הבעל ובא
אצל אשתו
לפני שקיבלה את הגט, ואמר לה: "גט ששלחתי לך, הרי הוא בטל" -
ד.
או ששלח אצלה שליח, ואמר לה
השליח, בשליחות הבעל: "
גט ששלחתי לך, בטל הוא
":
הרי
גט
זה בטל
.
וכל זה הוא דוקא אם ביטל את הגט קודם שהגיע ליד האשה.
אבל,
אם משהגיע
ה
גט לידה
של האשה, וכבר נתגרשה בו,
שוב אינו יכול לבטלו!
ובגמרא יבואר, מהו החידוש שבאה המשנה להשמיענו בזה.
וכל זה שאמרנו, שצריך הבעל או שלוחו לבטל את הגט בפני השליח או בפניה של האשה הוא רק לאחר תקנת רבן גמליאל [שתבואר בסמוך].
אבל
בראשונה
, לפני אותה התקנה, לא היה הבעל צריך לבטל את הגט בפני השליח או בפני האשה, אלא די בכך ש
היה
הבעל
עושה בית דין
מעמיד שלשה אנשים
במקום אחר
[במקום שהוא נמצא בו],
ו
היה
מבטלו
לגט בפניהם, בלי שיצטרך להודיע על כך לשליח או לאשה.
התקין רבן גמליאל הזקן שלא יהו עושין כן
, לבטל את הגט שלא בפני הבעל או האשה,
מפני תיקון העולם!
כי אם יבטל הבעל רק בפני בית דין ושלא בפני השליח או האשה, יש לחוש שמא הם לא ידעו מהביטול, ויסברו שהשליחות עומדת בעינה, וימסור השליח את הגט לאשה, ותלך ותנשא בו, וירבו ממזרים בישראל.
גמרא:
שנינו במשנה: השולח גט לאשתו והגיע בשליח:
ומדייקת הגמרא מלשון המשנה:
מכך שלשון "
הגיעו
", אשר משמעותו: רדף הבעל במכוון אחר השליח, והגיעו -
לא קתני
במשנתנו.
אלא
קתני "
הגיע
",
ו
משמע מהלשון הזאת שנקט התנא, ש
אפילו
אם פגש הבעל את השליח
ממילא
, ולא רדף אחריו, אלא באקראי פגש אותו, וביטל את הגט, הרי הוא בטל.
ו
משמיע לנו התנא בלשון הזאת, כי
לא אמרינן
היות ולא רדף הבעל אחרי השליח, אלא רק ביטל את הגט כשהזדמן לפניו השליח,
לצעורה
לאשה בלבד
הוא דקא
מיכוין
, ואין כוונתו לביטול ממש, אלא רק לעכב את הגט במשך תקופת זמן, חודש או חדשיים, כדי לצערה.
ואין אנו אומרים אילו היה רוצה לבטלו לגמרי, היה רודף ביוזמתו אחרי השליח ומבטלו בפניו, ולא היה ממתין עד שיפגוש אותו באקראי. אלא, גם באופן שכזה הגט בטל.
שנינו במשנה: או ששלח אחריו שליח, ואמר לו: גט שנתתי לך בטל הוא, הרי זה בטל:
והוינן בה: "
או ששלח אחריו שליח
",
למה לי?!
והלא כבר שנינו שיכול הבעל לבטל את הגט, ופשיטא, שאפילו על ידי שליח הוא יכול לבטלו, שהרי "שלוחו של אדם כמותו".
ומשנינן: אם לא היה נשנה במפורש דין זה, הייתי אומר, שדוקא הוא עצמו יכול לבטל את הגט, ולא על ידי שליח.
כי
מהו דתימא: לא אלימא שליחותיה ד
שליח
בתרא משליחותיה ד
שליח
קמא
[שליחותו של השליח השני לביטול הגט, אינה עדיפה משליחותו של הראשון לתת את הגט],
ד
יוכל
לבטליה
[כדי שיוכל לבטלו]. לכן
קא משמע לן
משנתנו, שיכול הבעל לבטל את שליחות הראשון, אף על ידי שליח אחר.
שנינו במשנה:
קדם הוא אצל אשתו
ואמר לה: גט ששלחתי לך בטל הוא, הרי זה בטל:
והוינן בה:
למה לי
להשמיענו זאת?! והרי דין פשוט הוא, שיכול הבעל לבטל בפני האשה כשם שיכול הוא לבטל בפני השליח. כי היות והאשה יודעת מהביטול, שוב לא תינשא באותו גט, ואין מקום לחוש כאן משום תיקון העולם.
ומשנינן:
מהו דתימא, כי לא אמרינן
שאפילו אם פגש הבעל את השליח באקראי וביטל את הגט,
לצעורה
בעלמא
קא מיכוין
הבעל, אלא אומרים אנו שמתכוין הוא באמת לביטול הגט,
הני מילי
כשאומר "גט זה בטל" לשליח, ואפילו כשפגשו באקראי
\-
אבל
כשאומר כן
לדידה
[לאשה עצמה], הרי אפילו אם קידם אצלה לומר לה כן,
ודאי לצעורה
בעלמא הוא
קא מיכוין
, ולעכבה זמן מה מלהנשא, ותו לא.
קא משמע לן
משנתנו, שאף כשאומר לאשה "גט זה בטל הוא", כוונתו היא לביטול אמיתי של הגט.
שנינו במשנה:
או ששלח אצלה שליח
, ואמר לה גט זה בטל הוא, הרי זה בטל:
והוינן בה:
למה לי
להשמיענו זאת?! והלא פשיטא הוא, כי מה יש לחלק בין שלח לה על ידי שליח, או אמר לה בעצמו?
ומשנינן:
מהו דתימא
אימתי אין אנו אומרים לצעורה קא מיכוין, אם הבעל בעצמו ביטל בפניה, כי
איהו הוא דלא טרח אדעתא לצעורה
[אין סברא שיטריח את עצמו להגיע אליה אך ורק כדי לצערה], ולכך ודאי לביטול הגט נתכוין.
אבל
אם שלח לה על ידי
שליח, דלא אכפת ליה כי טרח
[לא איכפת לו שיטרח] השליח,
ודאי
לא לביטול הגט נתכוין, אלא רק
לצעורה קא מיכוין
, ולא לביטול אמיתי של השליחות.
קא משמע לן
משנתנו, כי אף בכי האי גוונא ביטול הוא, ולא לצערה נתכוין.
שנינו במשנה:
אם משהגיע גט לידה אינו יכול לבטלו
:
ותמהינן:
פשיטא
שאם כבר קיבלה את הגט, שוב אי אפשר לבטלו, שהרי כבר גרושה היא!?
ומשנינן:
לא צריכא
, לא הוצרכה משנתנו להשמיענו זאת, אלא היכא
דמהדר עליה מעיקרא לבטולי
, שהיה הבעל מחזר אחר השליח למוצאו, והי רודף אחריו כדי לבטל את הגט קודם שהגיע הגט ליד האשה,
כי
מהו דתימא, איגלאי מילתא למפרע ד
כבר קודם לכן, לפני שהגיע הגט לידה,
בטולי
בטליה
בלבו, שהרי מתברר עכשיו שרדיפתו אחר השליח היתה משום שרצה לבטל את הגט, ויהיה הגט בטל.
קא משמע לן
משנתנו, שאין הגט בטל.
תנו רבנן
: אם אמר הבעל לשליח או לאשה: "
בטל הוא
הגט", או שאמר: "
אי אפשי בו
" -
דבריו קיימין!
כי משמעות לשונות אלו היא על ההוה, שרוצה לבטל עתה את הגט מכאן ולהבא. לפיכך מועילים דבריו, והרי הגט בטל.
אבל אם אמר: "
פסול הוא
", או שאמר "
אינו גט
" -
לא אמר כלום!
כי אין במשמעות לשונות אלו שרוצה לבטל את הגט מכאן ולהבא, אלא שהוא מוציא עליו שם פסול, כאילו היה הגט פסול מכבר, והרי אין הדבר כן, אלא הוא גט כשר.
ומקשינן:
למימרא
[האם רצונך לומר]
ד
"
בטל
",
לישנא דלבטיל
מכאן ולהבא
משמע
, ומשום כך נחשב לשון זה לביטול!?
ו
הרי אינו כן, כי
האמר רבה בר איבו אמר רב ששת, ואמרי לה
, ויש אומרים שכך
אמר רבה בר אבוה
:
ה
מקבל מתנה
מחבירו,
שאמר
המקבל
לאחר שבאתה המתנה לידו
: "
מתנה זו מבוטלת היא
", או שאמר "
תיבטל
המתנה", או שאמר "
אי אפשי בה
" -
לא אמר כלום!
ומשום שמשמעות לשונות אלו היא, שעתה הוא רוצה לבטל את הזכיה במתנה, לאחר שבאה לידו, והרי לאחר שזכה במתנה אין בידו לבטל את זכייתו. ואם בא בעל חוב של מקבל המתנה לגבות את חובו ממנו, הרי הוא יכול לגבותה מן המתנה, כי היא שייכת למקבל המתנה, ולא לנותן המתנה.
אבל אם לאחר שקיבל את המתנה אמר: "
בטלה היא
", או שאמר "
אינה מתנה
" -
דבריו קיימין
, וחוזרת השדה לנותן, ובעל חובו של מקבל המתנה אינו יכול לגבותה ממנו בחובו, משום שמשמעות לשונות אלו היא, שהמתנה היתה בטילה מתחילה, ועוד קודם שקיבלה לא נתרצה לזכות בה. ונאמן הוא על כך, משום שהודאת בעל דין כמאה עדים דמי, ולפיכך שייכת המתנה לנותן. ומסקינן לקושייתנו:
אלמא
, הרי מוכח, דלשון "
בטל
",
מעיקרא משמע!
ולא שמבטלה מכאן ולהבא, אלא הוא מודיע עתה שכבר קודם לכן היתה בטילה.
ואם כן, תקשה הברייתא, מדוע כשאומר על הגט "בטל הוא", חשיב ביטול, והרי אינו בא כעת לבטלו מכאן ולהבא, אלא מודיע שקודם לכן כבר היה בטל, ואם כן אין בדבריו כלום, שהרי עד עתה ודאי גט כשר היה.
אמר אביי
: לא קשיא, כי לעולם "
בטל
",