Guittin 27b — le Talmud en français

הרי למדנו, ד

הא

בזמן שהבעל מודה מיהת, יחזיר לאשה, ואפילו לזמן מרובה

, וזה הוא לא כמו ששנינו במשנתנו!?

ומשני

אף רבי זירא כרבה: לא קשיא:

כאן

במשנתנו -

במקום שהשיירות מצויות

.

כאן

בברייתא -

במקום שאין השיירות מצויות

.

איכא דאמרי

בדעת רבי זירא:

אף כשהשיירות מצויות,

והוא שהוחזקו

-

הוא דלא ליהדר

[רק כשגם הוחזקו שמות זהים לא יחזיר],

ו

רבי זירא

היינו דרבה

.

ואיכא דאמרי

:

כאשר השיירות מצויות

אף על גב דלא הוחזקו לא ליהדר

[לא יחזיר],

ופליגא

דרבי זירא א

דרבה

הסובר: רק כשהשיירות מצויות וגם הוחזקו לא יחזיר.

ומפרשת הגמרא את טעמם של רבה ורבי זירא, שרבה אמר את יסודו בישוב סתירת משנתנו עם המשנה בבא מציעא, ואילו רבי זירא אמר את אותו היסוד עצמו בישוב סתירת משנתנו לברייתא:

בשלמא דרבה לא אמר כרבי זירא

, משום ד

מתניתין אלימא ליה לאקשויי

[עדיף להקשות ממשנה] מאשר מברייתא, כי המשניות עיקר הן יותר מן הברייתות.

אלא רבי זירא מאי טעמא לא אמר כרבה!?

אמר לך

: אם באנו להקשות מן המשנה בבבא מציעא אין כאן קושיא כלל, שהרי

מי קתני

באותה משנה "

אם אמר תנו נותנין, ואפילו לזמן מרובה

", עד שנקשה על משנתנו שלא הכשירה לאחר זמן מרובה!?

והרי

דילמא

אין כוונת המשנה אלא ש

אם אמר

"

תנו

"

נותנין

, ולעולם

כדקיימא לן

במשנתנו ד

לאלתר

בלבד הוא כשר, אבל לזמן מרובה - לא.

רבי ירמיה אמר

ליישב הן את קושייתו של רבה מהמשנה בבבא מציעא על משנתנו, והן את קושייתו של רבי זירא מן הברייתא על משנתנו:

אותה משנה ואותה ברייתא עוסקים ב

כגון דקאמרי עדים: מעולם לא חתמנו אלא על גט אחד של יוסף בן שמעון

, כך שאין לחשוש לגט אחר.

ותמהינן:

אי הכי

ברייתא דקתני: "בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה"

מאי למימרא

[מה חידוש יש בדבר], והרי היות ואין לחוש לגט אחר, ואף לשמא כתובין היו ונמלך עליהן שלא ליתנן אין לחוש, היות והבעל מודה, אם כן מה חידשה לנו הברייתא!?

ומשנינן:

מהו דתימא: ליחוש דילמא איתרמי

שנפל כאן גט של זוג אחר ש

שמא כשמא

[שמם כשם הזוג שבגט הזה],

ו

שחתמו בו עדים אחרים ששם אותם

עדים כעדים

אלו החתומים בגט זה -

קא משמע לן

שאין חוששין לזה.

רב אשי אמר

ליישב את הקושיא מהמשנה בבבא מציעא ומהברייתא:

כגון דקאמר

:

נקב יש בו

בגט

בצד אות פלונית

[

דהוה ליה סימן מובהק

], ועל ידי סימן זה מחזירים.

ומפרשת הגמרא: ודוקא אמר רב אשי "נקב יש בו

בצד אות פלוני

", ומשום

דהוה ליה

סימן זה -

סימן מובהק

, ואין לך עדות ברורה מזו.

אבל נקב בעלמא

, שלא אמר האובד באיזה מקום הגט מנוקב,

לא

הוי סימן להחזיר בו את הגט.

ומשום מה אמר רב אשי דוקא סימן מובהק, משום ד

מספקא ליה

לרב אשי

אי סימנין דאורייתא

הם וסומכים עליהם אפילו לענין גט שהוא בא להתיר איסור דאורייתא,

או

שסימנים אינם אלא מ

דרבנן

, ואין סומכים עליהם אלא בדיני ממונות משום ד"הפקר בית דין הפקר", אבל להתיר איסור דאורייתא ב"קום ועשה", לא אמרו -

ומשום שנסתפק בזה רב אשי, לכן לא הכשיר אלא בסימן מובהק, שהוא ודאי מועיל אפילו מדאורייתא להתיר איסור אשת איש.

רבה בר בר חנה

כשהיה שליח להביא גט -

אירכס ליה גיטא בי מדרשא

[אבד לו הגט בבית המדרש],

אמר

רבה בר בר חנה לחכמים באי בית המדרש שמצאו את הגט:

אי סימנא אית לי בגויה

[אם תרצו שאתן לכם סימן - יש לי בו].

אי טביעות עינא

אית לי בגויה

[ואם טביעות עין אתם רוצים, אף זו יש לי בו].

ו

אהדרוה ניהליה

[החזירו לרבה בר בר חנה את הגט].

אמר

רבה בר בר חנה:

לא ידענא

:

אי משום סימנא

שלא היה מובהק -

אהדרוה

[האם משום הסימן החזירוה לי],

וקסברי: סימנים דאורייתא

, ולכן סמכו אף על סימן שאינו מובהק להחזיר גט, ולהתיר על ידו איסור אשת איש דאורייתא.

אי

קסברי סימנים דאורייתא, ולא היו סומכים על סימן זה שאינו מובהק, ו

משום טביעות עינא

החזירוה לי,

ודוקא

משום שאני

צורבא מדרבנן

[תלמיד חכם] החזירוה לי,

אבל איניש בעלמא לא

היו מחזירים לו, שהרי הסימן אינו סימן מובהק, ואין סומכים על טביעות עינו משום שהוא חשוד לשקר.

שנינו במשנה: מצאו לאלתר כשר,

ואם לאו פסול

:

תנו רבנן

:

איזהו שלא לאלתר

שאין מחזירים לו:

רבי נתן אומר: ששהה

שיעור

כדי שתעבור שיירא, ותשרה

[תחנה] שם, ואפילו לא באה.

רבי שמעון בן אלעזר אומר

: אין "שיעור" לדבר, ואין הגט כשר אלא

כדי שיהא אדם

עומד ורואה שלא עבר שם אדם

, כלומר: אכן עמד אדם שם, וראה שלא עבר שם אדם אחר מלבד אובד הגט.

ויש אומרים

: שיהא אדם עומד ורואה

ש

לא עבר ולא

לא שהה אדם

אחר

שם

, אבל אם עבר ולא שהה שם, אין חוששין שמא נפל ממנו.

רבי מאיר אומר

: שיעור שהייה

כדי לכתוב את הגט

הוא שיעור "שלא לאלתר".

רבי יצחק אומר

: השיעור הוא:

כדי לקרותו

לגט שהוא שיעור קטן יותר, ויתר מזו אין זה "לאלתר".

אחרים אומרים

: השיעור הוא:

כדי לכותבו ו

אף

לקרותו

.

ו

מחזירין לו את הגט

אפילו שהה ויש בו סימנין

מובהקים

מעידים עליו

, כלומר: מחזירים את הגט על ידי סימנים; ואיזה סימנים:

כגון

דאמרי: נקב יש בו בצד אות פלונית

.

ו

אולם

אין מעידין על סימני הגוף

של הגט, והיינו

דאמרי: ארוך

הוא הגט,

וגוץ

הוא הגט, כי אין אלו סימנים של כלום כי הרבה יש כאלו.