Erouvin 96a — le Talmud en français

ואיבעית אימא: דכולי עלמא

סברי ד

לצאת

ידי חובתו

לא בעי כוונה. והכא

ב

לעבור משום

"בל תוסיף"

קמיפלגי.

דתנא קמא סבר

: כשם שלצאת לא בעי כוונה, הוא הדין

לעבור משום בל תוסיף לא בעי כוונה

. ולכן אינו יכול להכניס שתי זוגות, שאף אם לא יכוין בהם לשם מצוה, הוא עובר בבל תוסיף.

ורבן גמליאל סבר

: אמנם לצאת ידי חובה לא בעי כוונה, אבל

לעבור משום בל תוסיף בעי כוונה

. וכל שאינו מתכוין לשם מצוה אינו עובר בבל תוסיף. הילכך יכול להכניס שתי זוגות מבלי שיתכוין לשם מצוה, שבכך אינו עובר על בל תוסיף.

ואיבעית אימא: אי דסבירא לן

אם היינו סוברים

דשבת זמן תפילין,

הרי

דכולי עלמא

יסברו כי

לא לעבור

בבל תוסיף

בעי כוונה, ולא לצאת

ידי חובת המצוה

בעי כוונה.

והכא

לכולי עלמא שבת לאו זמן תפילין הוא.

ו

בלעבור

על בל תוסיף

שלא בזמנו

של המצוה

קמיפלגי.

דתנא קמא סבר

: אף שלא בזמן המצוה

לא בעי כוונה

. והמוסיף על המצוה שלא בזמנה, אף אם אינו מתכוין לשם מצוה, יש על זה שם מצוה ותוספת מצוה, והרי הוא עובר בבל תוסיף.

ולכן, אינו יכול להכניס בשבת לעיר שתי זוגות, אפילו שלא בכוונה לשם מצוה.

ורבן גמליאל סבר: לעבור

על בל תוסיף

שלא בזמנו

-

בעי כוונה

. שכיון שעתה אין זה זמן המצוה, וגם אינו מתכוין לשם מצוה, הרי אין כאן לא מצוה ולא תוספת.

ולכן, יכול להכניס שתי זוגות בשבת, שאינו זמן תפילין. שלא יתכוין לשם מצוה, ולא יעבור בבל תוסיף.

ומקשינן:

אי הכי, לרבי מאיר

[היינו תנא קמא]

זוג אחד נמי לא

יכניס, מחמת שעצם ההנחה בשבת היא הוספה על המצוה, כיון ששבת לאו זמן תפילין!?

ועוד

, אסכן,

הישן בשמיני

עצרת

בסוכה ילקה

משום בל תוסיף, אף אם לא יתכוין לשם מצוה!

והרי אנן קיימא לן שבחוץ לארץ יושבין בסוכה בשמיני עצרת [משום ספיקא דיומא שמא עדיין סוכות היום]. ואם לפי תנא קמא שלא בזמנו לא בעי כוונה, הרי עוברין על ספק בל תוסיף בישיבה זו?

אלא, ודאי לכולי עלמא לעבור שלא בזמנו בעי כוונה. והיושב בשמיני מתכוין שאם היום אינו סוכות אינו מתכוין לשם מצוה.

ומסקינן:

אלא, מחוורתא כדשנינן מעיקרא

, דפליגי בשבת אם היא זמן תפילין או לאו זמן תפילין.

והוינן בה:

ומאן שמעת ליה

דסבר

שבת זמן תפילין

הוא?

ומשנינן:

רבי עקיבא!

דתניא

: כתיב בפרשת "קדש לי", שנאמר בה מצות תפילין:

"ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה"

.

ודרשינן:

"ימים"

-

ולא לילות

, שאינן זמן תפילין.

"מימים"

, מקצת ימים,

ולא כל ימים

-

פרט לשבתות וימים טובים

שגם הם אינם זמן תפילין,

דברי רבי יוסי הגלילי.

רבי עקיבא אומר: לא נאמר

"חוקה"

זו אלא לענין פסח בלבד

, שהפרשה מדברת בה לעיל, ולא לענין מצות תפילין. ו"מימים ימימה" היינו משנה לשנה.

ולדעת רבי עקיבא אין לנו דרשא למעט תפילין בלילות ושבתות, והוא התנא הסובר דשבת זמן תפילין הוא.

והוינן בה:

ואלא, הא דתנן

בריש מסכת כריתות:

הפסח והמילה מצות עשה

הן. ולפיכך אינו מביא קרבן חטאת על שגגתו באי עשייתן, למרות שיש בהן כרת במזיד, כי אין מביאין חטאת אלא על חטא שיש בו לאו.

לימא

משנה זו

דלא כרבי עקיבא

היא.

דאי רבי עקיבא, כיון דמוקי לה

לקרא ד"ושמרת את החקה הזאת"

בפסח

, אם כן

לאו נמי איכא

באי הקרבת קרבן פסח. לפי שהכתוב "ושמרת", יש במשמעותו "לאו",

כדרבי אבין אמר רבי אילעאי

:

דאמר רבי אבין אמר רבי אילעאי: כל מקום

שנאמר

בתורה

"השמר"

או

"פן", ו

כן

"אל"

\-

אינו

"עשה",

אלא בלא תעשה

הוא!

ואם כן, אף בקרבן פסח לרבי עקיבא, דכתיב בו "ושמרת" - הוי איסור לא תעשה.

וכיון שזדונו בכרת, יהיה חייב על שגגתו באי עשייתו!?

ודחינן:

אפילו תימא רבי עקיבא

היא, לא קשיא.

משום דרק

"השמר" דלאו

, כשהתורה מזהירה שתשמר ואל תעשה כן, הוי

לאו

.

אבל

"השמר" דעשה

, כגון הכא, שהאזהרה היא לקיים מצות הפסח, הוי

עשה.

ומקשינן:

ו

כי

סבר רבי עקיבא שבת זמן תפילין הוא?

והתניא: רבי עקיבא אומר: יכול יניח אדם תפילין בשבתות וימים טובים?

תלמוד לומר "והיה לך לאות על ידך"

.

ומשמע דוקא

מי שצריכין אות

דהיינו ימות החול שישראל צריכין להעמיד בהם אות על עצמן, להוכיח שהם מחזיקים בתורת ה'.

יצאו אלו

, שבתות וימים טובים, שפטורין מתפילין, לפי

שהן גופן אות

בין הקב"ה לישראל. כדכתיב בשבת "כי אות היא ביני וביניכם".

הרי, שרבי עקיבא סבר שבת לאו זמן תפילין. ואם כן, מי הוא התנא הסובר שבת זמן תפילין?

ומשנינן:

אלא האי תנא הוא.

דתניא: הניעור בלילה

, שאין לו לחשוש שמא יפיח בשעה שהוא ישן והתפילין עליו -

רצה חולץ

את התפילין,

רצה מניח

אותן. ואין כאן "בל תוסיף" לפי שהלילה זמן תפילין הוא מן התורה, ורבנן הוא דגזרו שלא להניחם בלילה שמא יפיח בהם כשהוא ישן.

ולכן זה הניעור מותר לו להניח תפילין בלילה,

דברי רבי נתן.

יונתן הקיטוני אומר: אין מניחין תפילין בלילה

, לפי שלילה לאו זמן תפילין הוא.

ו

מדלילה, לתנא קמא, זמן תפילין

הוא, הרי שהוא אינו דורש קרא ד"מימים ימימה" לענין תפילין, אלא לענין פסח.

ואם כן, לפיו -

שבת נמי זמן תפילין

הוא! שהרי רק מאותו הפסוק אפשר למעט שבת.

ודחינן:

דילמא

אע"ג ד

סבירא ליה

לתנא קמא ד

לילה זמן תפילין הוא

, משום ד"מימים ימימה" קאי אפסח, מכל מקום סבירא ליה ד

שבת לאו זמן תפילין הוא

. דנפקא ליה מ"לאות על ידך" - יצאו אלו שהן גופן אות.

דהא שמעינן ליה לרבי עקיבא דאמר: לילה זמן תפילין הוא

, שהרי הוא דורש "מימים ימימה" לענין פסח, ובכל זאת סבירא ליה ד

שבת לאו זמן תפילין הוא

, וכדאמרן לעיל.

ומשנינן:

אלא, האי תנא הוא.

דתניא: מיכל בת כושי

[הוא שאול],

היתה מנחת תפילין, ולא מיחו בה חכמים!

ואשתו של יונה

בן אמיתי

היתה עולה לרגל

במועד,

ולא מיחו בה חכמים!

מדלא מיחו בה

במיכל

חכמים

על שהניחה תפילין,

אלמא קסברי

דתפילין

מצות עשה שלא הזמן גרמא היא

ונשים חייבות בה. דאילו היו פטורות, היה אסור להן להניח תפילין, דהוי כתוספת על דברי תורה.

הרי שהם סוברים דלילה ושבת זמן תפילין הם, ואין שום זמן שפטורין ממצות תפילין. שאם לילה או שבת לא היו זמן תפילין, נמצא שהתפילין הן מצות עשה שהזמן גרמא, ונשים פטורות ממצוות שהזמן גרמן.