Erouvin 92b — le Talmud en français

אבל ה

גפנים

שבגדולה

מותרין

. לפי הכלל ש"אין דיורי קטנה מושלין בגדולה".

וכן אם נטע

גפנים בקטנה

-

מותר לזרוע את הגדולה

בתבואה. שהרי לגבי הגדולה הוי "פתח", ופתח כמחיצה. ותנן בכלאים: אם היה גדר בין כרם לשדה תבואה - זה סומך כרמו לגדר מכאן, וזה סומך זרעיו לגדר מכאן, לפי שהמחיצה מפסקת.

וכן לענין קבלת הגט בחצירה של האשה המתגרשת. שמהאי טעמא דקטנה חשיבא כפיתחה של גדולה, וכמו שהיא בתוך הגדולה, ואילו הגדולה נחשבת כמובדלת במחיצה ופתח מן הקטנה - חצר גדולה וקטנה של אשה [שיכולה לזכות בגט מדין "חצר"] למאן דאמר במסכת גיטין שאין האשה מתגרשת כשנתן בעלה הגט בחצירה, אלא אם כן עומדת בתוך חצירה: אם היתה ה

אשה ב

חצר ה

גדולה ו

נתן לה בעלה

גט ב

חצר ה

קטנה

, הרי היא

מתגרשת

בגט זה, "שהרי היא כעומדת בקטנה, דכולה קטנה - בתר גדולה שייכא" [רש"י].

אבל אם היתה ה

אשה בקטנה, וגט בגדולה

-

אינה מתגרשת

, "דגדולה לאו בתר קטנה אזלא". [רש"י].

וכן:

צבור

, המתפללים

ב

חצר

גדולה, ושליח צבור

עומד

בקטנה

-

יוצאין ידי חובתן

, היות "דשליח ציבור שבקטנה, הכא [בגדולה] שייך".

אבל אם היה ה

ציבור בקטנה ושליח ציבור בגדולה

-

אין יוצאין ידי חובתן

, לפי שהמחיצה מפסקת ביניהם. ואין לומר: נשדי ציבור שבקטנה אצל ציבור שבגדולה, "דרובה בתר חד לא משתדו".

וכן:

תשעה

המתפללים

ב

חצר

גדולה, ויחיד

מתפלל

בקטנה,

הרי הן מצטרפין למנין, דשדינן ליה בתר רובא שבגדולה, וחשיב תפילה בצבור.

אבל

תשעה בקטנה

שהם הרוב,

ואחד בגדולה

, אין מצטרפין, שהמחיצה מפסקת.

ואין להחשיבם כנתונים בגדולה, דלא שדינן רובא בתר חד. וכן לענין קריאת שמע במקום שיש בו צואה.

אם היתה

צואה ב

חצר ה

גדולה

-

אסור לקרות קריאת שמע בקטנה

[ואפילו ירחיק ארבע אמות, כשיעור הרחקה מצואה. אבל אם היתה הצואה רחוקה מפתחה של גדולה ארבע אמות שרי, וכדאמרן לענין כלאים, ריטב"א].

אבל

צואה בקטנה

-

מותר לקרות קריאת שמע בגדולה

, ואפילו בלי הרחקת ארבע אמות [שולחן ערוך], שהמחיצה מפסקת.

והשתא הדרינן להא דאמרן לענין כלאים, דאף על גב דבעלמא כל שהרחיק ארבע אמות מן הכרם וזרע, אין בו משום כלאים. מכל מקום, אם זרע בקטנה, אפילו יש בין הזרעים והכרם יותר מארבע אמות, נאסרו הזרעים.

אמר

תמה

להו

לרבה, רבי זירא ורבה בר רב חנן -

אביי

דיתיב גבייהו:

אם כן מצינו מחיצה לאיסור!

שאילמלי אין מחיצה

כלל בין הגדולה והקטנה, וכולה חצר אחת,

(מרחיק ארבע אמות

ו - הגר"א מחקו]

זורע

, אם אך יש ביניהם ארבע אמות.

ואילו השתא

כיון שבגדולה יש מחיצה -

אסורה

כל הקטנה, דשדינן כולה בתר גדולה, ונמצאת המחיצה שבגדולה אוסרת?!

אמר ליה רבי זירא לאביי: ו

כי

לא מצינו מחיצה לאיסור?

והא תנן

במשנתנו:

חצר גדולה שנפרצה לקטנה, גדולה מותרת וקטנה אסורה, מפני שהיא כפיתחה של גדולה!

ואילו

עשה מחיצות נוספות ו

השוה

על ידיהן

את גיפופיה

של הגדולה, והיינו: שהיצר את רוחב החצר הגדולה, על ידי שעשה מחיצות מקבילות בתוך הגדולה, "והוציא" את הגיפופים מחוצה לה,

גדולה נמי אסורה

, שהרי עכשיו שבטלו גיפופיה, פרוצה היא במילואה לקטנה. ונמצאו המחיצות - שהשוה בהן את הגיפופין - גורמות איסור לגדולה, הרי שמצינו מחיצה לאיסור?!

אמר ליה

אביי לרבי זירא: לא דמי!

התם

כשהשוה את גיפופיה

סילוק מחיצות

[גיפופין]

הוא

, ומשום כך נאסרו ולא משום תוספת המחיצות. אבל הכא, תוספת המחיצה שבין גדולה לקטנה, גרמו איסור לקטנה משום יתור מחיצה.

אמר ליה רבא לאביי: ו

כי

לא מצינו מחיצה לאיסור?!

והא אתמר

: