Erouvin 21b — le Talmud en français

הדוד

(ה) אחד תאנים טובות מאד כתאני

הבכורות

[תאנים חשובות הממהרות להתבשל לשון: ביכורים]

והדוד

(ה) אחד תאנים רעות מאד אשר לא תאכלנה מרוע"?

ומפרש מרי לקרא:

תאנים הטובות: אלו צדיקים גמורים,

יכניה והחרש והמסגר, שגלו לבבל.

תאנים הרעות: אלו רשעים גמורים,

שארית ישראל שעם צדקיהו שלא גלו!

ו

שמא תאמר: אבד סברם

[תקותם]

ובטל סכוים

של הרשעים

! תלמוד לומר

בשיר השירים:

הדודאים

[דרשינן לה: על דודאי הנחושת שראה ירמיהו]

נתנו ריח!

וכתיב "דודאים" לשון רבים, ללמד:

אלו ואלו עתידין שיתנו ריח

, [נתבאר על פי מהרש"א].

ואגב דמייתינן קרא "הדודאים נתנו ריח", מייתינן מה דדריש עלה רבא:

דרש רבא, מאי דכתיב: "הדודאים

[מין עשב שיש לו ריח טוב]

נתנו ריח"

[טוב]:

אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא

של עריות [שלא פגמו בבריתם אפילו בהרהור, שהוא עיקר הטעם של החטא, בן יהוידע]! [על משקל: "נרדי נתן ריחו", דקאי על חטא. מהרש"א].

"ועל פתחינו כל מגדים"

-

אלו בנות ישראל, שאוגדות

[קושרות - רש"י]

פתחיהן

מלהבעל לאחרים -

ל

צורך

בעליהן.

לישנא אחרינא: שמגידות פתחיהן

כשיוצא מהן דם נדות,

לבעליהן

כדי שיפרשו מהן! [על פי גירסת רש"י].

"חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך": אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, הרבה גזירות

"חדשות"

גזרתי על עצמי

[גזירות שגזרו חז"ל],

יותר ממה שגזרת

גזירות "ישנות"

עלי

בתורתך,

ו

את כולם

קיימתים,

צפנתי ושמרתי כל אלה לך לשמך!

אמר ליה רב חסדא, לההוא מדרבנן דהוה קא מסדר אגדתא קמיה

[שהיה מסדר דברי אגדה לפניו]:

מי שמיע לך "חדשים גם ישנים" מהו?

אמר ליה

ההוא מדרבנן לרב חסדא: ה"חדשים"

אלו מצוות קלות

[איסור יציאה חוץ לתחום בשבת ואיסור יחוד עם עריות, שניתנו בודאי אחר עיקר איסורי שבת ועיקר איסור עריות - מהרש"א],

ו

ה"ישנים"

אלו מצוות חמורות

[עיקר איסורי שבת ועריות - מהרש"א]!

אמר ליה

רב חסדא:

וכי תורה פעמים פעמים

ושלא בפעם אחת

ניתנה

, שיהו אלו חדשים, ואלו ישנים?! [שכיון שכולם ניתנו מסיני, לא שייך בהו חדשות וישנות - מהרש"א]!

אלא

כך הוא פירוש המקרא:

הללו

ה"ישנים"

מדברי תורה, והללו

ה"חדשים"

מדברי סופרים

, "שחידשו" בכל דור ודור לגדור גדר וסייג!

דרש רבא: מאי דכתיב

: דברי "חכמים" [אלו דברי תורה שנמסרו למשה על פה, שנחלקו בהן "חכמי ישראל" לאחר שנתמעט הלב ושכחום] כדרבנות וכמשמרות נטועים בעלי אספות נתנו מרועה אחד [משה]

ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה

אין קץ ולהג הרבה יגעת בשר?

ומפרש לה רבא:

"ויותר מהמה" ממה שניתן בסיני בכתב שהוא העיקר.

"בני הזהר" בדברי חכמים שהוא התורה שבעל פה [שנזכר לעיל בפסוק]. וללמד:

בני הזהר בדברי סופרים

תורה שבעל פה,

יותר מדברי תורה

שבכתב!

שדברי תורה יש בהן

שאין בהם חיוב מיתה, אלא

עשה ולא

[או לא]

תעשה

.

ודברי סופרים

אינם כן, ש

כל העובר על דברי סופרים חייב מיתה

, כדכתיב: פורץ גדר ישכנו נחש, ועל כן הזהר בהם יותר!

שמא

תתמה ו

תאמר: אם יש בהן ממש, מפני מה לא נכתבו

בתורה?!

אמר קרא

: לכך לא נכתבו, כי

עשות ספרים הרבה

לתורה שבעל פה,

אין קץ

להם!

וכיון דפרשנו לרישא דקרא מפרשינן לסיפיה:

"ולהג הרבה יגיעת בשר"

:

אמר רב פפא בריה דרב אחא בר אדא משמיה דרב אחא בר עולא: מלמד, שכל המלעיג

["להג הרבה"]

על "דברי חכמים"

[שנזכרו בהנך קראי],

נידון ב

יגיעת בשר שהיא

צואה רותחת!

מתקיף לה רבא: מי כתיב "לעג"

דנימא: דלא אתי קרא אלא "למלעיג" על דברי חכמים?! והא

"להג" כתיב

, ללמד נמי הא דלקמן - רבינו פרץ!

אלא

ללמד: ש

כל "ההוגה" בהן

[בדברי התורה כולן - תורת חיים בהבנת רש"י],

טועם טעם בשר

, שבכל שעה שאדם מחזר בדברי תורה, מוצא בהן טעם! [וראה עוד, במהרש"א ובתורת חיים].

תנו רבנן: מעשה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורין, והיה רבי יהושע הגרסי

על שם מקומו [ויש מפרשים: שהיה טוחן גריסים]

משרתו, בכל יום ויום היו מכניסין לו

משרתיו של רבי עקיבא

מים במדה

שיש בה כדי נטילת ידים ומים לסעודה בלבד [מהרש"א].

יום אחד, מצאו שומר בית האסורין

לרבי יהושע הגרסי כשהיה מביא מים לרבי עקיבא,

אמר לו

השומר [ובא עליו בעלילה, שהרי לא נשתנתה המדה באותו יום, מהרש"א, ראה שם]:

היום מימיך מרובין, שמא לחתור בית האסורין אתה צריך

. [חוששני, שהבאת הרבה מים, על מנת לרכך הטיט ולבני הקיר - יעב"ץ, כדי לברוח]!

שפך

השומר

חציין

של המים,

ונתן לו

לרבי יהושע

חציין. כשבא

רבי יהושע

אצל רבי עקיבא

וחצי מימיו בידו,

אמר לו

רבי עקיבא:

יהושע! אין אתה יודע שזקן אני וחיי תלויין בחייך

[אין לי אלא מה שאתה נותן ומזמן לי] והאיך הבאת לי כל כך מעט מים?

! סח לו

רבי יהושע

כל אותו המאורע

עם השומר.

אמר לו

רבי עקיבא לרבי יהושע:

תן לי מים שאטול ידי! אמר לו

רבי יהושע:

לשתות אין מגיעין

[מספיקין המים]

ליטול ידיך מגיעין?!

אמר לו

רבי עקיבא:

מה אעשה שחייבים עליהן

[על נטילת ידים במים]

מיתה

, כדין: כל העובר על דברי חכמים

! מוטב אמות מיתת "עצמי"

מחוסר מים לשתיה,

ולא אעבור על דעת חבירי,

ואתחייב מיתה בידי שמים!

אמרו: לא טעם

רבי עקיבא

כלום, עד שהביא לו מים ונטל

, רבי עקיבא

ידיו!

כששמעו חכמים בדבר, אמרו: מה בזקנותו

של רבי עקיבא

כך

היה מענה עצמו שלא לעבור על דברי חכמים,

בילדותו

שהיה יכול לקבל טורח ועינוי

על אחת כמה וכמה

, שהיה מענה עצמו שלא לעבור על דברי חכמים!

ומה בבית האסורין כך

,

שלא בבית האסורין על אחת כמה וכמה!

אמר רב יהודה אמר שמואל: בשעה שתיקן שלמה עירובין

של חצרות [שגזר שלא להוציא מרשות היחיד שלו לרשות היחיד של חבירו, עד שיערבו, כדי לעשות סייג והרחקה לאיסור תורה, שלא יבואו להתיר מרשות הרבים לרשות היחיד]

וידים

[נטילת ידים לעשות סייג לטהרות]

יצתה בת קול ואמרה: בני אם חכם לבך

[לעשות גדר לאיסור הוצאה בשבת - מהרש"א שבת דף יד:]

ישמח לבי גם אני

[שתתקיים מצות שבת באיסור דאורייתא - שם]!

ואומר

: [כנגד נטילת ידים - שם]

חכם בני ושמח לבי

[ותהא לבי שמח בך - רש"י משלי] ו

אשיבה חרפי

[המחרפים אותי - מצודות משלי]

דבר

[כנגד המזלזלין בנטילת ידים, כמבואר בכמה דוכתי - שם]

דרש רבא: מאי דכתיב: "לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן פתח הסמדר הנצו הרמונים שם אתן את דודי לך.

הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים"?

לכה דודי

[כינוי לקב"ה]

נצא השדה: אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אל תדינני כיושבי כרכים

שמקום שווקים הן, וישוב גדול, ורגל רוכלין וסוחרין מצויה שם,

שיש בהן

בשל כך

גזל ועריות ושבועת שוא ושבועת שקר!

אלא

נצא השדה

, ותדינני כעובדי אדמה, ו

בא ואראך

שם

תלמידי חכמים שעוסקין בתורה מתוך הדחק

.

נלינה בכפרים: אל תקרי "בכפרים" אלא בכופרים

בני עשו [רש"י - שיר השירים],

בא ואראך אותם

בני עשו

שהשפעת להן טובה, והן כפרו בך.

נשכימה לכרמים: אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות

, שיושבין בהם שורות שורות ככרם - מהרש"א.

נראה אם "פרחה" הגפן

[הוציאה פרחים]:

אלו בעלי מקרא

שנמשלו לפרחים כשעדיין אין ניכרים הענבים, כך המקרא אין מפורש כל כך!

פתח הסמדר

[ענבים בתחלת בישולן]:

אלו בעלי משנה,

שהיא מפורשת יותר מן המקרא, כשם שהסמדר גדול מן הפרח!

הנצו הרמונים

[גדלו כל צרכן, וכבר הנץ גדל סביבותיו כעין שומר שיש לאגוזים קטנים]

הרמונים: אלו בעלי גמרא.

שם אתן את דודי לך: אראך כבודי וגודלי, ושבח בני

[אלו הבחורים שלא טעמו טעם חטא, כדלעיל בגמרא - מהרש"א]

ובנותי

[אלו בנות ישראל שמגידות פתחיהן לבעליהן, כדלעיל. וזהו שהמשיך הכתוב "הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים", כנדרש לעיל על בני ובנות ישראל - מהרש"א].

אמר רב המנונא: מאי דכתיב

גבי שלמה:

"וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף?

מלמד: שאמר שלמה על כל דבר

ו

דבר של תורה, שלשת אלפים משל

[טעם על פי משל - עץ יוסף]! ו

על כל דבר ודבר של סופרים

[דברי סופרים]

חמשה ואלף טעמים

[בלי משל - עץ יוסף]!

דרש רבא: מאי דכתיב: ויותר שהיה קהלת

[שלמה]

חכם עוד "לימד דעת את העם"

[

ו

]

איזן וחקר תיקן משלים הרבה?

ומפרש רבא:

לימד דעת את העם: דאגמריה

לעם

בסימני טעמים

, קבע לה מסורת וסימנין בין בתיבות המקרא, בין בגירסא של משנה,

ואסברה במאי דדמי ליה

, [ראה רשב"ם בבא בתרא קל: ד"ה הא כל, ובמהרש"א כאן].

"ואיזן" וחקר תיקן משלים הרבה: אמר עולא אמר רבי אלעזר: בתחלה היתה תורה דומה לכפיפה

[מין כלי]

שאין לה אזנים

[בית יד לאחוז אותו בו]

עד שבא שלמה

ו

עשה לה "אזנים"

, על ידי שתיקן עירובין וידים [נטילת ידים - לרש"י], וגזר על השניות לעריות [קרובות בדרגה שניה שאסרו חז"ל] ועל ידי כך אוחזין ישראל במצוות, שמתרחקין מן העבירה, כדרך שנוח לאחוז בכלי שיש לו בית יד, יותר משאין לו בית יד.

מאי דכתיב: דודי צח ואדום וגו'. ראשו כתם פז

קווצותיו תלתלים

שחורות כעורב [שיר השירים ה']:

אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: מלמד שיש לדרוש על כל קוץ וקוץ

["קווצותיו"]

תילי תילים

["תלתלים"]

של הלכות

, שההלכות שנתחדשו בכל דור ודור כבר נאמרו בסיני ברמיזה בקוצות של האותיות - מהרש"א.

שחורות כעורב: במי אתה מוצאן

שידרוש דרשות אלו?