Houlin 87a — le Talmud en français

ומתרצינן:

הכי השתא!?

הרי אין הדברים דומים! כי התם, בברכת המזון,

משתא וברוכי בהדי הדדי לא אפשר!

שכשהוא מברך ברכת המזון אינו יכול אז לשתות , ולכן כשהחליט לברך ואמר "הב ליבריך" התכוון להפסיק מלשתות עוד. אבל

הכא,

בכסוי הדם, אינו מסיח דעתו מלשחוט בעת הכסוי, שהרי

אפשר

להמשיך ולשחוט אפילו תוך כדי כסוי, על ידי

דשחיט

בחדא ידא

ומכסי בחדא

ידא .

מתניתין:

שחט ולא כסה הדם, וראהו

איש

אחר,

את הדם -

חייב

האיש הרואה

לכסות!

כסהו, ונתגלה

הדם אחר כך -

פטור מלכסות

עוד! אבל אם

כסהו הרוח

את הדם, ונתגלה אחר כך -

חייב לכסות!

גמרא:

תנו רבנן

: כתיב "

ושפך

את דמו

וכסה

", ודרשינן:

מי ששפך,

דהיינו השוחט בעצמו,

יכסה

הדם! ואם

שחט ולא כסה, וראהו אחר

את הדם -

מנין שחייב לכסות? שנאמר

בפרשת כסוי הדם

"ואומר לבני ישראל",

ומשמע

אזהרה לכל בני ישראל!

שעל כולם מוטלת מצוות כסוי הדם, אלא שחיובו של השוחט קודם לכל אדם!

תניא אידך: "ושפך וכסה".

ודרשינן:

במה ששפך,

דהיינו ביד, שבה הוא שוחט -

בו יכסה!

שלא יכסנו ברגל!

וטעמו של דבר -

שלא יהיו מצוות בזויות עליו

10 . תניא אידך: "ושפך וכסה".

ודרשינן:

מי ששפך,

דהיינו השוחט בעצמו -

הוא יכסנו! מעשה

באחד ששחט, וקדם חבירו וכסה

את הדם ,

וחייבו רבן גמליאל ליתן לו,

לשוחט,

עשרה זהובים

עבור ההפסד שגרם לו בכך שחטף ממנו את המצוה .

איבעיא להו

: עשרה זהובים אלו האם הם עבור

שכר

ה

מצוה

שנטל ממנו,

או

עבור

שכר

ה

ברכה

שמברכין על הכסוי, שגם את הברכה הוא נטל ממנו?

למאי נפקא מינה? לברכת המזון!

מי שחטף מחבירו ברכת המזון כמה ישלם?

אי אמרת

שהתשלום הוא עבור

שכר מצוה,

הרי מצוה

אחת היא

שנטל ממנו וחייב לו רק עשרה זהובים.

ואי אמרת

שהתשלום הוא עבור

שכר ברכה

הרי בברכת המזון יש ארבע ברכות, ואם כן

הויין ארבעים

זהובים .

מאי? תא שמע: דאמר ליה ההוא צדוקי לרבי: מי שיצר הרים לא ברא רוח, ומי שברא רוח לא יצר הרים!

[כלומר שתי רשויות הן ח"ו]

דכתיב "כי הנה יוצר הרים ובורא רוח".

אמר ליה

רבי לצדוקי:

שוטה! שפיל,

השפל עיניך וראה,

לסיפא דקרא,

דכתיב

"ה' צבאות שמו"!

שהוא לבדו ברא את כל אלו.

אמר ליה

הצדוקי לרבי:

נקוט לי זימנא,

תן לי זמן

תלתא יומא, ומהדרנא לך תיובתא,

ואקשה לך על תשובתך.

יתיב רבי תלת תעניתא

והתפלל שינצחו בויכוח . לסוף שלשת הימים

כי הוי בעי מיברא

להברות עצמו בסעודה שלאחר התענית

אמרו ליה

בני ביתו לרבי:

צדוקי

שקבעת לו זמן,

קאי אבבא,

עומד בפתח

! אמר

רבי על עצמו -

"ויתנו בברותי ראש"

שממררים לי בסעודתי.

לבסוף נתברר שהעומד בפתח לא היה אותו צדוקי שהתווכח עמו, אלא צדוקי אחר הוא שבא, ו

אמר ליה: רבי! מבשר טובות אני לך! לא מצא תשובה אויבך

הצדוקי הראשון,

ונפל מן הגג, ומת!

אמר לו

רבי לצדוקי:

רצונך שתסעוד אצלי? אמר לו: הן!

לאחר שאכלו ושתו אמר לו

רבי לצדוקי:

כוס של ברכה אתה שותה!?

כלומר רצונך להצטרף עמנו ולצאת בברכת המזון,

או ארבעים זהובים אתה נוטל

עבור זה שתוותר על ברכת המזון!?

אמר לו

הצדוקי:

כוס של ברכה אני שותה!

יצתה בת קול ואמרה: כוס של ברכה

-

ישוה ארבעים זהובים!

ומכאן מוכח שהחוטף ברכה מחבירו חייב לשלם לו עשרה זהובים. שהרי רבי רצה לשלם לצדוקי ארבעים זהובים עבור ברכת המזון משום שיש בה ארבע ברכות.

אמר רבי יצחק: עדיין ישנה

[קיימת]

לאותה משפחה

של המבשר לרבי

בין גדולי רומי וקוראין אותה "משפחת בר לויאנוס".

שנינו במשנה:

כסהו, ונתגלה

פטור מלכסות!

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי

: מפני מה הוא פטור? וכי

מאי שנא מהשבת אבדה

שחייב להשיב אפילו אם כבר השיב את האבידה הזאת ונאבדה שוב.

דאמר מר

: נאמר

"השב"

בהשבת אבדה ללמד שחייב בה

אפילו מאה פעמים!

ואם כן גם בכיסוי נפרש מה שכתוב "וכסהו" שאפילו מאה פעמים חייב לכסות אם נתגלה הדם אחרי הכסוי!?

אמר ליה

רב אשי:

התם,

בהשבת אבדה,

לא כתיב מיעוטא. הכא

בכסוי הדם

כתיב מיעוטא

. דכתיב

"וכסהו"

ולא כתיב "וכסה", ומשמע שרק כסוי אחד הוא חייב אך אם נתגלה פטור .

שנינו במשנה:

כסהו הרוח

חייב לכסות.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא שנו

שחייב לכסות

אלא

כ

שחזר ונתגלה

אחר שהרוח כסתה אותו .

אבל לא חזר ונתגלה

אלא הוא עדיין מכוסה מחמת הרוח

פטור מלכסות,

שהרי עתה מכוסה ועומד הוא .

ומקשינן:

וכי חזר ונתגלה מאי הוי? הא

כבר

אידחי ליה

מכסוי? שמכיון שבשעה שהיה מכוסה היה פטור מלכסות כבר נדחה הדם מחיוב כסוי, ושוב לא יתחייב. כמו שמצינו בקרבנות שאם נפסל הקרבן שעה אחת הרי אף על פי שנסתלק הפסול אחר כךשוב אין הקרבן כשר להקרבה, אלא הוא נדחה לעולם .

ומתרצינן:

אמר רב פפא: זאת אומרת

-

אין דיחוי אצל מצות!

שרק בקרבנות נאמר פסול דיחוי . ולפיכך אם חזר ונתגלה הכיסוי שכסתהו הרוח צריך לכסותו שוב . ומקשינן על רבה בר בר חנה, שאמר שכל זמן שהדם מכוסה מחמת הרוח פטור מלכסות:

ומאי שנא מהא דתניא: השוחט ונבלע דם בקרקע

-

חייב לכסות!

ואפילו אם לא חזר ונתגלה מכסה על העפר שמכסה את הדם. אם כן, גם בכסהו הרוח יכסה על העפר!? ומתרצינן:

התם

מיירי

כשרישומו

של הדם עדיין

ניכר!

שלא נבלע לגמרי בקרקע, הלכך חייב לכסות על הכיסוי, אבל בכסהו הרוח, שהדם מכוסה לגמרי, פטור מלכסות. שהרי כבר מכוסה הוא .

מתניתין:

א.

דם

שחייב בכסוי

שנתערב

במים, והמים הם הרוב [וכן בכל המשנה] -

אם יש בו

בדם המעורב במים

מראית דם,

לא בטל הדם במים, ו

חייב לכסות!

אך אם נשתנה מראהו כתוצאה מעירובו במים, ולא ניכר מראה הדם, בטל הדם במים ופטור מלכסות.

ב. ואם

נתערב

הדם

ביין,

שצבעו אדום כמו צבע הדם, ואין ניכר בו מראה הדם -

רואין אותו,

את היין,

כאילו הוא מים!

שאם כמות היין היא במדה כזאת שאילו היה אותו יין מים עדיין היה ניכר בתערובת מראה דם - חייב לכסות את התערובת הזו .