Houlin 39a — le Talmud en français

ואתא רבי אליעזר למימר: ילפינן חוץ מפנים,

שהרי התורה מחייבת עובד עבודת כוכבים שעושה עבודות הראויות למקום אפילו כשאין דרך עבודת כוכבים בכך, לכן גם לענין המחשבה יש ללמוד עובד עבודת כוכבים מעבודת פנים .

ואתא רבי יוסי למימר: אפילו בפנים נמי, זה מחשב וזה עובד לא אמרינן.

אתמר: השוחט את הבהמה

ולא התכוין שתהיה שחיטה זו עבודה לעבודת כוכבים, אלא שחטה לעצמו על מנת

לזרוק דמה לעבודת כוכבים, ולהקטיר

[או להקטיר]

חלבה לעבודת כוכבים.

רבי יוחנן אמר: פסולה

ואסורה הבהמה בהנאה, אפילו אם לבסוף לא נזרק הדם ולא הוקטר החלב לעבודה זרה.

רבי שמעון בן לקיש אמר: מותרת

376 .

ומסברינן לפלוגתא:

רבי יוחנן אמר: פסולה, מחשבין מעבודה

אחת

לעבודה

אחרת שתהיה לעבודה זרה, והרי זה כמו שהיתה מחשבה של עבודה זרה בשחיטה.

ו

מקור הדבר הוא ד

ילפינן

שחיטת חולין ב

חוץ

לעבודה זרה

מ

שחיטת קדשים ב

פנים

378 ,

ששם מחשבת הפסול הוא מעבודה לעבודה, שהשוחט על מנת לזרוק דם למחר או להקטיר אימורים למחר זהו פיגול.

ריש לקיש אמר: מותרת, אין מחשבין מעבודה לעבודה, ולא גמרינן חוץ מפנים

379 .

ואמרינן:

ואזדו לטעמייהו

[רבי יוחנן וריש לקיש הולכים לשיטתם] במחלוקת שנחלקו בפסול מחשבת שלא לשמה בקרבנות שהמחשבה לשם קרבן אחר פוסלת בהם .

דאתמר

: חטאת ש

שחטה לשמה

על מנת

לזרוק דמה שלא לשמה.

רבי יוחנן אמר: פסולה.

רבי שמעון בן לקיש אמר: כשרה.

רבי יוחנן אמר: פסולה, מחשבין מעבודה לעבודה, וגמרינן

מחשבת שלא לשמה הפוסלת

ממחשבת פיגול.

רבי שמעון בן לקיש אמר: כשרה, אין מחשבין

מחשבת שלא לשמה

מעבודה לעבודה, ולא גמרינן ממחשבת פיגול,

מפני שכל מחשבת הפיגול אינה אלא שחושב כשעושה עבודה אחת על עבודה אחרת שתעשה שלא בזמנה, ואין ללמוד משם למקום שהמחשבה פוסלת בעבודה עצמה .

ואמרינן:

וצריכא

להשמיע את שתי המחלוקת כי יש מקום לחלק ביניהם.

דאי איתמר בהא

דשוחט על מנת לזרוק לעבודה זרה, הוה אמינא דוקא

בהא קאמר רבי שמעון בן לקיש, משום דחוץ מפנים לא ילפינן, אבל

בשוחט על מנת לזרוק שלא לשמה, שיש ללמוד

פנים מפנים, אימא מודי ליה לרבי יוחנן

בזה.

ואי אתמר בהך

דשוחט על מנת לזרוק שלא לשמה, הוה אמינא דוקא

בההיא קאמר רבי יוחנן

שיש ללמוד עבודת פנים מעבודת פנים,

אבל בהא

דעבודה זרה

אימא מודי ליה לרבי שמעון בן לקיש

שאין ללמוד עבודת חוץ מעבודת פנים.

צריכא.

מתיב רב ששת

ממשנתנו על רבי יוחנן וריש לקיש:

שנינו במשנתנו:

אמר רבי יוסי: קל וחומר הדברים, ומה במקום שמחשבה פוסלת במוקדשין, אין הכל הולך אלא אחר העובד, מקום שאין מחשבה פוסלת בחולין, אינו דין שלא יהא הכל הולך אלא אחר השוחט.

והוי בה רב ששת:

מאי "אין מחשבה פוסלת בחולין" אילימא, דלא פסלה כלל

מחשבת עבודה זרה,

אלא זביחה דעבודת כוכבים דמיתסרא היכי משכחת לה

382 .

והלוא אין ספק שזבחי מתים אסורים בהנאה מהתורה ?!

ואמר רב ששת:

אלא פשיטא

שההבדל שיש בין חולין לקדשים הוא במחשבה

מעבודה לעבודה, והכי קאמר

רבי יוסי:

ומה במקום שמחשבה פוסלת במוקדשין מעבודה לעבודה,

והחושב בזמן השחיטה שיזרק הדם למחר או שיזרק שלא לשמו - פוסל את הקרבן, יש שם קולא ש

אין הכל הולך אלא אחר העובד

והבעלים לא פוסלים,

מקום שאין מחשבה פוסלת בחולין מעבודה לעבודה,

ואין מחשבת עבודה זרה פוסלת

אלא באותה עבודה, אינו דין שלא יהא הכל הולך אלא אחר השוחט.

ומקשה רב ששת: הא דפסל רבי יוסי מעבודה לעבודה בעבודת

פנים, קשיא לרבי שמעון בן לקיש.

והא דהכשיר רבי יוסי מעבודה לעבודה ב

חוץ, קשיא לרבי יוחנן!

ואמרינן:

בשלמא, פנים לרבי שמעון בן לקיש לא קשיא,

כי יש לומר ד

הא

דהכשיר ריש לקיש היה זה מסברתו

מקמי דשמעה

[לפני ששמע] את משנתנו

מרבי יוחנן

רבו ,

הא לבתר דשמעה מרבי יוחנן

את המשנה ואז חזר בו,

אלא חוץ קשיא לרבי יוחנן!

הוא

[רב ששת]

מותיב לה והוא מפרק לה

: לא דבר רבי יוסי על מחשבה מעבודה לעבודה כלל, ואין קושיא לא על רבי יוחנן ולא על ריש לקיש, והחומרא שיש בפנים היא שהמחשבה פוסלת בה

ב

שעת עשית אחת מ

ארבע עבודות

שהם שחיטה, קבלת הדם, הולכה וזריקה, ואילו המקבל דם ומוליכו לעבודה זרה אינו אוסר את הבשר.

והכי קאמר

רבי יוסי:

ומה במקום שמחשבה פוסלת במוקדשין בארבע עבודות, אין הכל הולך אלא אחר העובד,