Houlin 35b — le Talmud en français

אמר רבא: מדרסות קאמרת

שהם ראיה לפרות של תרומה?

שאני מדרסות

שיש לחשוש בהם

שמא תשב עליהן אשתו נדה

כי זה דבר מצוי,

אבל בפירי

של תרומה שאין מצוי כל כך שיטמאו

לא אמרינן

שהם בחשש טומאה, שהרי לא מצינו שכל תרומה טהורה תהיה טמאה לגבי קדש!

ורבי יצחק

סובר:

בפירי

של תרומה

נמי אמר

התנא שחוששים שנגעו במדרס והם טמאים לקדש.

מתיב רבי ירמיה מדיפתי: ומי אמרינן בפירי

דתרומה שהם טמאים לגבי קדש?

והתנן

: נאמנים עמי הארץ על הפרושים על טהרת יין של קדש, שאם לא יקריבו על גבי המזבח את הנסכים שלהם, יהיו בונים במה לעצמם. אבל על התרומה אינם נאמנים, וכהן חבר שהביא לו עם הארץ חבית של תרומה לא יקבל ממנו. אבל

אם אמר

עם הארץ:

הפרשתי לתוכה רביעית קדש

-

נאמן

אף על התרומה מתוך שנאמן על הקדש . [משנה חגיגה כ"ד ב].

ו

בודאי ש

לא קא מטמא ליה תרומה לקודש.

ומקשה רבי ירמיה:

ואי אמרת: טהרתה

של תרומה אפילו של חבר

טומאה היא אצל הקדש, תטמא תרומה

שבחבית

לקדש

שבו !

אמר ליה

רבי יצחק:

טומאה

בתרומה כשהיא היתה תמיד עם הקדש

בחיבורין קאמרת

שתהיה לפי דעתי? והלוא

טומאה בחיבורין שאני, דמגו דמהימן אקדש מהימן נמי אתרומה

שכל השמירה שנעשתה בשביל הקדש נעשתה גם לתרומה.

מתיב רב הונא בר נתן

מברייתא על רבי יצחק:

השני שבחולין מטמא משקה חולין

ועושה אותו לראשון,

ופוסל אוכלי תרומה. והשלישי מטמא משקה קדש

שאף בזה החמירו במשקין שכל הפוסל את הקדש מטמא משקה קדש להיות תחילה ,

ופוסל אוכלי קדש.

והשלישי בחולין קיים

בחולין שנעשו על טהרת הקדש.

מפורש בברייתא שחולין שנעשו על טהרת הקדש עושים רביעי בקדש!

ומתרצינן:

תנאי היא

שנחלקו בחולין שנעשו על טהרת הקדש.

דתניא: חולין שנעשו על טהרת הקדש, הרי הן כחולין

ואין בהם שלישי.

רבי אלעזר ברבי צדוק אומר: הרי הן כתרומה

שאם נגע אב הטומאה באחד מהם, יכול

לטמא שנים

מהם ולעשותם ראשון ושני ויוכלו לטמא אחרים

ולפסול אחד

ויעשה שלישי ולא יוכל לפסול אחר ולעשותו רביעי.

מצאנו בדברי התנאים שלש דעות בחולין שנעשו על טהרת הקדש. לדעת תנא קמא דינם כחולין, לדעת רבי אלעזר ברבי צדוק דינם כקדש אלא שאין בהם רביעי כדעת רבי יצחק , ולדעת התנא של הברייתא הראשונה הם עושים רביעי בקדש.

שנינו במשנתנו:

רבי שמעון אומר: הוכשרו בשחיטה.

אמר רב אסי: אומר היה רבי שמעון

: כל השוחט -

שחיטתו מכשרת

את הבשר, מפני שהיא מתירה אותו ובכך מחשיבה אותו לאוכל ,

ולא דם

השחיטה מכשיר, וכשהוא נפל על הזרעים אין מכשיר אותם, כי הדם שמכשיר הוא דוקא דם חלל, שנאמר "ודם חללים ישתה" [במדבר כ"ג כ"ד] והנשחט לא נקרא בשם חלל.

לימא מסייע ליה

: כתוב במשנה:

רבי שמעון אומר: הוכשרו בשחיטה.

מאי לאו

[האם לא משמע], שכל הכשר הבשר תלוי

בשחיטה ולא בדם?

ודחינן:

לא

משמע מהמשנה כך, ואפשר לפרש שההכשר הוא

אף בשחיטה

אם אין דם שמכשיר.

תא שמע

ראיה לרב אסי מברייתא:

אמר להן רבי שמעון: וכי הדם מכשיר

את הבשר,

והלא שחיטה

עצמה

מכשרת.

משמע שהדם אינו מכשיר לדעת רבי שמעון.

ודחינן: ניתן לומר ש

הכי קאמר להן

רבי שמעון:

וכי דם בלבד מכשיר? אף שחיטה נמי מכשרת

אם אין דם שחיטה.

תא שמע

קושיא על רב אסי:

רבי שמעון אומר: דם המת

של בעל חי -

אינו מכשיר. מאי לאו

-

הא דם שחיטה

שאינו דם של מת מאליו

מכשיר!

ומתרצינן:

לא

משמע מדרבי שמעון אלא

הא דם חללים

שהוא דם אדם ובהמה שנהרגו -

מכשיר.

ומקשינן:

אבל דם שחיטה מאי?

אתה אומר שאף הוא

לא מכשיר,

אם כן

לישמעינן דם שחיטה, וכל שכן דם המת,

שלא מכשיר !

ומתרצינן:

דם המת איצטריכא ליה

להשמיע בו חידוש שאין ללמוד מדם שחיטה,

סלקא דעתך אמינא

: דם המת ראוי יותר להקרא בשם דם חלל, שכן

מה לי קטליה איהו, מה לי קטליה מלאך המות, קא משמע לן

שאין המת בכלל חלל, אבל השחוט בודאי שלא נקרא בשם חלל אלא בשם זבוח.

תא שמע

קושיא על רב אסי מברייתא:

רבי שמעון אומר: דם מגפתו

[מכתו] של בעל חיים -

אינו מכשיר. מאי לאו

-

הא דם שחיטה

שממיתה -

מכשיר.

ומתרצינן:

לא

משמע אלא

הא דם חללים

-

מכשיר.

ומקשינן:

אבל דם שחיטה מאי?

אתה אומר שאף הוא

לא מכשיר,

אם כן,

לשמעינן דם שחיטה

שיש בו חידוש גדול,

וכל שכן דם מגפתו

שלא מכשיר!

ומתרצינן:

דם מגפתו איצטריכא ליה,

ואין ללמדו מדם שחיטה.

סלקא דעתך אמינא

שדם המכה נחשב יותר כדם חלל, שכן,

מה לי קטליה כולה מה לי קטליה פלגא.

[מה החילוק בין הריגת כל הגוף להריגת חלקו].

ומקשינן ארב אסי:

ומאי שנא דם חללים דמכשיר

לדעת רבי שמעון,

דכתיב "ודם חללים ישתה", דם שחיטה נמי

יש לו להכשיר, דהא

כתיב

"רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר. רק הדם לא תאכלו

על הארץ תשפכנו כמים"

[דברים יב טו - טז].

הקיש הכתוב את דם השחיטה למים לומר שהוא מכשיר כמותם!