Version texte de ce daf : original et traduction
Houlin 110a — le Talmud en français
Houlin 110a du Talmud de Babylone : tsourat ha-daf avec Rachi et Tossafot, traduction et notes. À lire en ligne, gratuitement.
Texte original — Houlin 110a
ומשנינן:
הוא הדין דאפילו לכתחילה. ואיידי דקא בעי למיתנא סיפא "קבה
שבשלה בחלבה אסורה", דאפילו דיעבד נמי לא, תנא נמי רישא "שבשלה"
.
כי סליק
כאשר עלה
רבי אלעזר
לארץ ישראל,
אשכחיה לזעירי
.
אמר ליה
רבי אלעזר לזעירי: האם
איכא תנא
במקום זה
דאתנייה לרב
את הדין ש
כחל
שבשלו בלא קריעה אסור באכילה? [ששמע רבי אלעזר את לישנא בתרא דרב]
אחוייה
בני אותו המקום
לרב יצחק בר אבודימי
, ואמרו לו זה הוא התנא ששנה דין זה לרב.
אמר ליה
רב יצחק לרבי אלעזר:
אני לא שניתי לו
דין
כחל
לאיסור
כל עיקר
, לא במינקת ולא בשאינה מינקת!
ורב
, שאסר להם כחל,
בקעה מצא
-
וגדר בה גדר
. שראה שהיו מזלזלים באיסור בשר בחלב, ולכן החמיר עליהם אפילו בכחל, כדי להרחיקם מהאיסור.
דרב איקלע לטטלפוש. שמעה לההיא איתתא דקאמרה לחבירתה: ריבעא
[ליטרא]
דבשרא
-
כמה חלבא בעי לבשולי?
אמר
רב:
לא גמירי
אנשים אלו
דבשר בחלב אסור!? איעכב
שם,
וקאסר להו אפילו כחלי! רב כהנא מתני
מעשה זה
הכי
, שענה רב יצחק לרבי אלעזר שלא שנה לרב דין כחל כל עיקר.
רבי יוסי בר אבא מתני
מעשה זה כך, שענה רב יצחק לרבי אלעזר,
אנא כחל של מניקה שניתי לו
לאסור,
ומ
תוך
פלפולו של רבי חייא שנה ליה
לרב
כחל סתם
. שרבי חייא מתוך חריפותו, היה מקצר וסבר שגם תלמידיו חריפים כמוהו, וסמך שיבינו שהכוונה לכחל של מינקת, ורב לא הבין כך, אלא כפשוטו שכל כחל אסור.
רבין ורב יצחק בר יוסף איקלעו לבי רב פפי. אייתו לקמייהו תבשילא דכחל.
רב יצחק בר יוסף אכל
מהתבשיל.
רבין לא אכל.
אמר אביי: רבין
שהיה קרוי "
תכלא
" [אדם שכול, הקובר את בניו] -
אמאי לא אכל
ממאכל הכחל!?
מכדי
, הרי
דביתהו
[אשתו]
דרב פפי
-
ברתיה דרב יצחק נפחא הואי! ורב יצחק נפחא
-
מריה דעובדא הוה!
[זהיר היה במעשים טובים].
אי לאו דשמיע לה
לאשתו של רב פפי
מבי נשא
, מבית אביה הצדיק,
לא הוה עבדא
מאכל העשוי מכחל, ומשעשתה זאת הרי זה ראיה שהוא מותר.
בסורא
-
לא אכלי כחלי
כלל, אפילו צלוי ואפילו קרוע.
בפומבדיתא
-
אכלי כחלי!
רמי בר תמרי, דהוא רמי בר דיקולי מפומבדיתא איקלע לסורא במעלי יומא דכפורי
, בערב יום הכיפורים.
אפקינהו כולי עלמא לכחלינהו
-
שדינהו!
אזיל איהו
[רמי בר דיקולי],
נקטינהו, אכלינהו
את הכחלים.
אייתוה לקמיה דרב חסדא. אמר ליה
רב חסדא
אמאי תעביד הכי
לאכול כחל?
אמר ליה
רמי בר דיקולי:
מאתרא דרב יהודה אנא
-
דאכיל!
אמר ליה
רב חסדא:
ו
כי
לית לך
זה שלמדנו שההולך ממקום אחד למקום אחר
נותנין עליו חומרי המקום שיצא משם וחומרי המקום שהלך לשם!?
ואם כן, כאן שנוהגים איסור באכילת כחל היה לך להחמיר כמנהג המקום!?
אמר ליה: חוץ לתחום
של סורא
אכלתינהו
.
אמר ליה רב חסדא:
ו
כי מאחר שחוץ לתחום אכלת אותו
במה טויתינהו
[כיצד היו לך עצים הראויים לצלות עליהן את הכחל?].
אמר ליה
רמי בר דיקולי:
בפורצני
, חרצנים המצויים אצל היקבים, הבערתי אותם וצליתי עליהם את הכחל.
אמר ליה רב חסדא:
ודלמא מיין נסך הויא!?
אמר ליה
: חרצנים ישנים,
לאחר שנים עשר חודש הוו
, ושנינו במסכת עבודה זרה שחרצנים יבשים, שעברו עליהן שנים עשר חודש, מותרים.
אמר ליה רב חסדא:
ודלמא
חרצנים
דגזל הוה!?
כלומר, מי נתן לך רשות לקחתם?
אמר ליה: יאוש בעלים הוה
בהם, והראיה -
דקדחו בהו
, גדלו עליהם
חילפי
, עשבים שצומחים בכרמים. וכיון שבמשך זמן מרובה שכזה הם מתקלקלים ובכל זאת לא באו הבעלים לקחתם, זה סימן שהתייאשו מהם.
חזייה
רב חסדא את רמי בר דיקולי
דלא הוה מנח תפילין
.
אמר ליה
רב חסדא:
מאי טעמא לא מנחת תפילין?
אמר ליה: חולי מעיין הוא, ואמר רב יהודה: חולי מעיין פטור מן התפילין
לפי שצריך לחולצם פעמים רבות, שתפילין צריכות גוף נקי.
חזייה דלא הוה קא רמי חוטי
ציצית בטליתו של רמי בר דיקולי.
אמר ליה
רב חסדא:
מאי טעמא לית לך חוטי?