Version texte de ce daf : original et traduction
Haguiga 11b — le Talmud en français
Haguiga 11b du Talmud de Babylone : tsourat ha-daf avec Rachi et Tossafot, traduction et notes. À lire en ligne, gratuitement.
Texte original — Haguiga 11b
ומשנינן:
לא נצרכא
אלא
ל
ערוות
בתו מאנוסתו
[שנולדה לו בלי שישא את אמה], שאף היא ערווה כמו בתו מן הנשואין, הן שאסורה עליו, והן לחייב אותו עליה,
דלא כתיבא
בהדיא בתורה.
ומנין אנו לומדים דין בתו מאנוסתו?
דאמר רבא: אמר לי רבי
יצחק ברבי אבדימי, אתיא
בגזירה שוה:
כתיב גבי בתו ובת בתו מן הנשואין: ערות אשה ובתה לא תגלה. את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה. שארה "הנה", "זימה" היא.
וכתיב גבי בת בתו מן האונסין: ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה ערותן, כי ערותך "הנה".
וכתיב גבי חמותו: איש אשר יקח את אישה ואת אמה "זימה" היא באש ישרפו אותו ואתהן.
ו
אתיא
תחילה בגזירה שוה,
"הנה
" [האמור בבת בתו מן האונסין] מ
"הנה
" [האמור בבת בתו מן הנשואין], כדי ללמד איסור בתו מן האונסין בגזירה שוה, כך: כשם שב"הנה" האמור בבת בנו ובת בתו מהנישואין, דימה שם הכתוב את דין בתו מאשתו לדין בת בתו ובת בנו [כדכתיב: ערות אשה ובתה לא תגלה].
כך ב"הנה" האמור בבת בנו ובת בתו מהאונסין, אסר שם הכתוב את בתו מאנוסתו כמו שאסר בת בנו ובת בתו.
[אף שאין מפורש בתורה אלא בת הבן ובת הבת מהאונסין].
ומאחר שלמדנו בגזירה שוה "הנה הנה" אונסין מנשואין, הרי ה"זימה" האמורה בנשואין נחשב הדבר כאילו היא כתובה גם באונסין, וכיון שכך:
אתיא
עוד בגזירה שוה
"זימה
" [שאנו אומרים כאילו היא כתובה באונסין] מ
"זימה
" האמורה בחמותו, כדי ללמד שעונש בתו מאנוסתו הוא בשריפה, כמו בחמותו.
שנינו בסוף המשנה ו
הן הן גופי תורה
:
ומשמע, אותם הדינים המפורשים רק הן גופי תורה, ולפיכך תמהינן:
וכי
הני
[המפורשים],
אין
, אכן גופי תורה הן, ואילו
הנך
[שאין דיני התורה מפורשים כל כך]
לא
גופי תורה הם?! ומשנינן:
אלא אימא: הן
[המפורשים],
והן
[שאינם מפורשים] - כולם
גופי תורה
הם.
הדרן עלך פרק הכל חייבין
--- title: "חברותא - חגיגה — פרק שני - אין דורשין" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02349.html#HtmpReportNum0001L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0001L5" --- פרק שני - אין דורשין
Оригинал главы פרק שני - אין דורשין
מתניתין:
אין דורשין בעריות, ב
חבורה של
שלשה
אנשים, שהם שני אנשים שומעים בצירוף איש אחד שדורש [כך סלקא דעתין בגמרא, ויתבאר שם].
ולא
דורשין
במעשה בראשית ב
קבוצה של
שנים
, אחד השומע ואחד הדורש.
ולא
דורשין
ב
מעשה
מרכבה, ביחיד, אלא אם כן היה
אותו היחיד
חכם ומבין מדעתו
, ומתבאר בגמרא.
כל המסתכל בארבעה דברים
הבאים,
רתוי לו כאילו לא בא לעולם
[יפה לו וטוב היה לו, אם לא בא לעולם. רש"י], ואלו הם:
א. המסתכל
מה למעלה
מן הרקיע שעל ראשי החיות.
ב. המסתכל
מה למטה
מן החיות.
ג. המסתכל
מה לפנים
, חוץ למחיצת הרקיע לצד מזרח.
ד.
ו
המסתכל
מה לאחור
, לצד מערב.
וכל שלא חס על כבוד קונו
[מתבאר בגמרא] -
רתוי לו שלא בא לעולם
.
גמרא:
שנינו במשנה: אין דורשין במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו:
ותמהינן:
אמרת ברישא: ולא במרכבה ביחיד
. ועל כרחך עוסקת המשנה במי שהוא חכם ומבין מדעתו, שהרי בלא רב אתה אוסר עליו, שלא ידרוש בעצמו.
ו
אילו
הדר אמרת: אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו
, הרי שיכול לדרוש בעצמו?!
ומשנינן: אין המשנה כוללת את הדורש עצמו, אלא
הכי קאמר
:
אין דורשין בעריות לשלשה
לבד מהדורש אלא רק בפחות משלשה שומעים,
ולא במעשה בראשית לשנים
, מלבד הדורש, אלא ליחיד בלבד,
ולא במרכבה
אפילו
ל
תלמיד
יחיד, אלא אם כן היה
אותו התלמיד היחיד
חכם ומבין מדעתו
, שלא יצטרך לשאול לרב במקום שיסתפק, דלאו אורח ארעא לפרושי בהדיא.
שנינו במשנה:
אין דורשין בעריות בשלשה
[כלומר: לשלשה]:
ומפרשינן:
מאי טעמא?
אילימא משום דכתיב: "איש איש אל כל שאר בשרו
".
"איש איש
" משמע
תרי
שני אנשים.
"שאר בשרו
" משמע
חד
איש נוסף.
ואמר רחמנא
ביחס לדרוש את הפסוק ברבים:
"לא תקרבו לגלות ערוה
". וה"קירבה" האמורה כאן, מרמזת גם שלא להתקרב זה לזה כדי לדרוש ביחד פסוקים אלו בשלשה אנשים.
הרי אי אפשר לפרש כן.
כי:
אלא מעתה
הא
דכתיב: "איש איש כי
יקלל אלהיו
", וכמו כן כתיב:
"איש איש אשר יתן מזרעו למולך
", האם
הכי נמי
נפרש "איש איש" על דרך זה?!
אלא
, בהכרח, ש
הנהו
["איש איש" האמור בברכת ה' ובמולך]
מיבעי ליה
כדי
לרבות את הנכרים
, לומר
ש
גם הם
מוזהרין על ברכת השם ועל עבודה זרה, כ
מו
ישראל
.
וכיון שכן,
האי נמי
"איש איש" האמור בעריות -
מיבעי ליה לרבות את הנכרים
, לומר
שמוזהרין על העריות כישראל
.
אלא
שמא תאמר: מכאן אנו לומדים שאין דורשים בעריות לשלשה,
מדכתיב: "ושמרתם את משמרתי
",
"ושמרתם
" משמע
תרי
אנשים,
"משמרתי
" משמע עוד
חד
איש, ואמרה תורה שיש לעשות משמרת
"לבלתי עשות מחקות התועבות
", ומשמרת זאת כוללת את האיסור לדרוש ביחד בעניני עריות.
אף זה אי אפשר. כי:
אלא מעתה
, הא ד
כתיב: "ושמרתם את השבת
", וכתיב עוד:
"ושמרתם את המצות
", וכתיב עוד:
"ושמרתם את משמרת הקודש
" - האם
הכי נמי
נפרש על דרך זה?!
אלא, אמר רב אשי: מאי "אין דורשין בעריות בשלשה
" -
אין דורשין ב"סתרי עריות" לשלשה!
[עריות שאינן מפורשות, כגון בתו מאנוסתו, ואם חמיו, ואם חמותו, שהם נלמדים מדרשה, רש"י]
מאי טעמא?
סברא הוא!
כי
בי תרי כי יתבי קמי רבייהו, חד שקיל וטרי בהדי רביה, ואידך מצלי אודניה לגמרא
[שני תלמידים היושבים לפני רבם, כאשר האחד נושא ונותן עם הרב באיזה ענין, הרי השני מטה אזנו לשמוע את דבריהם].
אבל כאשר יושבים
תלתא
שלשה תלמידים,
חד שקיל וטרי בהדי רביה, והנך תרי שקלו וטרו בהדי הדדי
[פעמים כשהאחד נושא ונותן עם הרב, הרי השנים האחרים נושאים ונותנים בינם לבין עצמם].
ו
מתוך כך
לא ידעי מאי קאמרי רבייהו
לאותו תלמיד,
ואתו למישרא איסורא בעריות
[באותו זמן אינם מטים אזניהם לדברים שאומר הרב לאותו תלמיד, ויש לחוש שמא יבואו להתיר איסורי עריות].
ותמהינן עלה:
אי הכי
, אף ב
כל התורה נמי
נאמר אין דורשין לשלשה, מאותו הטעם!?
ומשנינן:
עריות שאני
.
דאמר מר: גזל ועריות
-
נפשו
של אדם
מחמדתן ומתאוה להם
, ויש לחשוש שיבואו לטעות בלימודם ולהתיר עניני עריות.
ואכתי תמהינן:
אי הכי
, בעניני
גזל נמי
, כיון שנפשו של אדם מחמדתן ומתאוה להם, לא ידרוש הרב לשלשה תלמידים שמא יבואו לטעות להתיר עניני גזל?!
ומשנינן:
עריות, בין בפניו בין שלא בפניו
-
נפיש יצריה
, מתגבר ומתרבה כח הייצר, ואפילו בשעת הלימוד.
אך
גזל
, רק כשהזדמנות הגזל מצויה
בפניו
של האדם
נפיש יצריה
, אבל
שלא בפניו
, בשעת לימודו,
לא נפיש יצריה
.
ולפיכך לא יבוא להתיר איסור גזל בשעת לימודו, כיון שאינו לפניו.
שנינו במשנה
: אין דורשין,
ולא במעשה בראשית בשנים
[כלומר: לשנים]:
ומפרשינן:
מנא הני מילי
דאין שנים שואלין לרב במעשה בראשית?
דתנו רבנן
: כתיב: "כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך, למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ, ולמקצה השמים ועד קצה השמים. הנהיה כדבר הגדול הזה, או הנשמע כמוהו".
ודרשינן:
"כי שאל נא לימים ראשונים
", הרי למדת: רק
יחיד שואל!
לפי שנאמר "שאל" לשון יחיד,
ואין שנים שואלין
לימים ראשונים.
יכול ישאל אדם
מה היה
קודם שנברא העולם?
תלמוד לומר
: "כי שאל נא:
למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ
"! ואין אתה שואל קודם היום שנברא האדם.
יכול
, כיון שהכתוב אוסר לשאול קודם בריאת האדם, שהיתה ביום הששי למעשה בראשית, אם כן:
לא ישאל אדם מששת ימי בראשית
שקדמו לבריאת האדם?
תלמוד לומר
: "כי שאל נא
לימים ראשונים אשר היו לפניך
". הרי משמע שמיום ראשון אתה שואל.
יכול ישאל אדם: מה למעלה ומה למטה, מה לפנים ומה לאחור?
תלמוד לומר
: "כי שאל נא,
ולמקצה השמים ועד קצה השמים
".
הרי למדת כי אך ורק
מלמקצה השמים ועד קצה השמים
אכן
אתה שואל, ואין אתה שואל: מה למעלה?
מה למטה?
מה לפנים?
מה לאחור?