Berakhot 8a — le Talmud en français

מאי דכתיב

, מה שנאמר: [תהילים סט יד]

"ואני תפילתי לך ה' את רצון"

,

אימתי

הוא אותו

"עת רצון"?

בשעה שהציבור מתפללין

.

רבי יוסי בר חנינא אמר: מהכא,

נלמד דבר זה, שנאמר [ישעיה מט ח]:

"כה אמר ה'

בעת רצון עניתיך"

, כלומר, בעת שהציבור יתפללו ויהיה עת רצון, אזי "עניתיך" גם ליחיד.

רב אחא ברבי חנינא אמר: מהכא,

דבר זה נלמד מהכתוב [איוב לו ה]:

הן א-ל כביר ולא ימאס,

כביר מלשון רבים, ולא ימאס בתפילת היחיד המתפלל באותה שעה.

ו

כן

כתיב

[תהילים נה יט]:

"פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי",

וביאורו משום שהתפילה "ברבים", "היו עמדי", באותה שעה שהתפללתי אני.

תניא נמי הכי: רבי נתן אומר: מנין שאין הקדוש ברוך הוא מואס

בתפילת היחיד כשהיא

ב

שעת

תפילתן של רבים

? -

שנאמר: "הן אל כביר ולא ימאס", ו

כן

כתיב: "פדה בשלום נפשי מקרב לי", וגומר

.

הגמרא מפרשת את הפסוק "פדה בשלום נפשי":

אמר הקדוש ברוך הוא: כל העוסק

בדברי שלום, דהיינו

בתורה

,

ובגמילות חסדים

ומתפלל עם הציבור

,

מעלה אני

עליו כאילו פדאני לי

ולבני

מבין אומות העולם

.

עוד על תפילה בבית כנסת:

אמר ריש לקיש: כל מי שיש לו בית הכנסת בעירו

ואינו נכנס שם להתפלל נקרא "שכן רע"

.

שנאמר

[ירמיה יב ד]:

"כה אמר ה' על כל שכני הרעים הנוגעים בנחלה אשר הנחלתי את עמי את ישראל"

, "נחלה" אלו בתי כנסיות, ו"שכני הרעים" של בתי הכנסת הם אלו שאינם נכנסים לתוכם.

ולא עוד, אלא ש

אם אינו נכנס שם להתפלל

גורם גלות לו ולבניו, שנאמר

[בהמשך הפסוק הנזכר]:

"הנני נותשם מעל אדמתם ואת בית יהודה אטוש מתוכם"

.

אמרו ליה לרבי יוחנן: איכא סבי,

יהודים זקנים -

בבבל

.

תמה

רבי יוחנן

ואמר: "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה

אשר נשבע ה' לתת לאבותיכם" [דברים יא כא]

כתיב

, הרי שההבטחה לאריכות ימים היא רק בארץ ישראל,

אבל בחוצה לארץ לא

.

כיון דאמרי ליה

שזקנים אלו

מקדמי

ומחשכי לבי כנישתא,

מאריכין לשהות בבית הכנסת, שמקדימים לבוא בבוקר לשחרית, ומאריכין לשהות בלילה בערבית. סרה תמיהתו,

ואמר: היינודאהני להו,

דבר זה הועיל להם לאריכות ימים -

כ

פי

דאמר רבי יהושע בן לוי לבניה

[לבניו]:

קדימו וחשיכו ועיילו לבי כנישתא,

הקדימו בבוקר לשחרית, וכן תאריכו לשהות בערבית בלילה,

כי היכי דתורכי חיי,

כדי שתאריכו ימים.

אמר רבי אחא ברבי חנינא: מאי קרא,

היכן מצאנו דבר זה בכתובים שישיבת בית הכנסת מביאה אריכות ימים? שנאמר [משלי ח לד]:

"אשרי אדם שומע לי לשקד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי"

, "דלתותי" הם דלתות בית הכנסת ובית המדרש,

וכתיב בתריה,

ובפסוק אחריו נאמר:

"כי מוצאי מצא חיים"

.

אמר רב חסדא: לעולם יכנס אדם שני פתחים בבית הכנסת

.

הגמרא תמהה על כך:

שני פתחים סלקא דעתך?!

וכי תעלה בדעתך שצריך להכנס לבית הכנסת דרך שני פתחים?!

אלא אימא

שיכנס לתוך בית הכנסת כ

שיעור

רוחב של

שני פתחים ואחר כך יתפלל,

כדי שלא ישב סמוך לפתח, ולא יראה כאילו השהות בבית הכנסת עליו כמשא, והוא מזומן לפתח כדי לצאת בו.

נאמר [תהילים לב ו]:

"על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא"

, ופירושו, שיתפלל שיהיה מצוי לו את הנדרש לו בעת הצורך. אך לא מבואר על איזה צורך מדובר. ולפנינו חמישה פירושים באיזה צורך עוסק הפסוק.

אמר רבי חנינא: "לעת מצא" זו "אשה"

, שימצא את זיווגו בעת הצורך,

שנאמר

[משלי יח כב]:

"מצא אשה מצא טוב"

, הרי שלשון "מצא" מתאים על זיווג.

במערבא,

בארץ ישראל,

כי נסוב אינש איתתא

כאשר נשא אדם אשה

אמרי ליה הכי

היו שואלים אותו כך: האם הזיווג הוא

"מצא" או "מוצא"?

וכוונתם אם "מצא" אשה טובה, כמו

דכתיב: "מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה'"

. או שהוא

"מוצא"

כמו

דכתיב

[קהלת ז כו]:

"ומוצא אני מר ממות

את האשה וגו'"

,

רבי נתן אומר: "לעת מצוא" זו "תורה", שנאמר

[משלי ח לה] על התורה:

"כי מצאי מצא חיים וגו'"

, הרי שלשון "מצא" מתאים על תורה.

רב נחמן בר יצחק אמר: "לעת מצא" זו "מיתה"

שיתפלל שבמלאות ימיו יזכה למיתה יפה ונוחה לפי שיש סוג מיתות שונות [כמבואר בסמוך] ,

שנאמר

[תהילים סח כא]:

"למות תוצאות"

הרי שלשון "מצא" מתאים על מוות.

תניא נמי הכי,

שישנם סוגי מיתות רבות :

תשע מאות ושלשה מיני מיתה נבראו בעולם, שנאמר: "למות תוצאות" ו

תיבת

"תוצאות" בגימטריה הכי הוו,

תשע מאות ושלשה. -

קשה שבכלן

היא מיתת

אסכרא

,

ניחא

[- נוחה]

שבכלן

היא מיתת

נשיקה

.

מיתת

אסכרא דמיא כחיזרא בגבבא דעמרא,

כמו קוצים הנתפסים בגיזי הצמר

דלאחורי נשרא,

שכאשר אדם מנתק את הקוצים ומשליכם לאחור אי אפשר שלא ינתק עמם מהצמר. כך גם מיתה זו, הנשמה כביכול תפוסה בגוף ונתוקה מכאיב לגוף.

ואיכא דאמרי,

ויש האומרים שמיתת האסכרה הרי היא

כפיטורי בפי ושט

כחבלים גסים אשר תוקעים בנקבים צרים של לוחות הספינה, שנכנסים בדוחק לפי שגודלם כמידת הנקב, כך במיתה זו הנשמה מתנתקת מהגוף בכאב ובקושי. ואילו מיתת

נשיקה דמיא כמשחל בניתא מחבלא,

כמו משיכת שערה מתוך החלב.

רבי יוחנן אמר: "לעת מצא" זו "קבורה"

שיתפלל שיזכה לבוא לקבורה סמוך למיתתו.

אמר רבי חנינא: מאי קרא,

מהיכן למדנו דבר זה מן הכתובים? שנאמר [איוב ג כב]:

"השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר".

הרי שלשון "מצא" מתאים על קבורה.

אמר רבה בר רב שילא: היינו דאמרי אינשי,

מפני כך רגילים אנשים לומר:

ליבעי אינש רחמי אפילו עד זיבולא בתרייתא שלמא,

שכל ימיו יעברו בשלום, ואף יום קבורתו, עד הכיסוי האחרון בעפר על קברו.

מר זוטרא אמר: "לעת מצא" זה "בית הכסא"

שיהא סמוך לביתו.

אמרי במערבא

בארץ ישראל:

הא דמר זוטרא עדיפא מכלהו,

עדיף משאר הפירושים.

אמר ליה רבא לרפרם בר פפא: לימא לן מר מהני מילי מעלייתא דאמרת משמיה דרב חסדא במילי דבי כנישתא

, מאותם דברים מעולים שאמרת בשם רב חסדא בעניני בית הכנסת.

אמר ליה

רפרם בר פפא לרבא:

הכי אמר רב חסדא: מאי דכתיב,

מהו פירוש הכתוב [תהילים פז ב]:

"אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב"?

-

אוהב ה' שערים המצוינים בהלכה,

מקומות שתלמידי חכמים מתאספים ובאים שם ללמוד בתלמוד המביא לידי הכרעת הלכה,

יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות, והיינו

וזה מה

דאמר רבי

חייא בר אמי משמיה דעולא: מיום שחרב בית המקדש, אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו, אלא ארבע אמות של הלכה בלבד

.

ואמר אביי: מריש הוה גריסנא בגו ביתא,

בתחילה הייתי לומד בתוך ביתי

ומצילנא בבי כנישתא,

ומתפלל בבית הכנסת,

כיון

דשמענא להא

מאמר זה

דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא: "מיום שחרב בית המקדש אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות

של הלכה בלבד", לא הוה מצילנא אלא היכי דגריסנא,

לא הייתי מתפלל אלא במקום שאני לומד, כלומר בביתי. וכן

רבי אמי ורבי אסי אף על גב דהוו להו תליסר בר כנישתא,

שלושה עשר בתי כנסיות

בטבריא, לא מצלו

בהם

אלא ביני עמודי היכא דהוו גרסי,

בין העמודים של בית המדרש שבו היו לומדים.

ואמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא: גדול

הוא ירא שמיים

הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים

שאינו דואג לפרנסתו,

דאילו גבי ירא שמים כתיב

[תהילים קיב א]:

"אשרי איש ירא את ה'", ואילו גבי נהנה מיגיעו כתיב

[תהילים קכח ב]:

"יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך"

, "אשריך" הכוונה

בעולם הזה, "וטוב לך"

היינו

לעולם הבא, ו

אולם

לגבי ירא שמים

"אשרי איש" נאמר אבל

"וטוב לך" לא כתיב ביה

.

ו

עוד

אמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא: לעולם ידור אדם במקום רבו, ש

כן

כל זמן ששמעי בן גרא

שהיה רבו של שלמה המלך היה

קיים, לא נשא שלמה את בת פרעה

.

מקשה הגמרא:

והתניא: "אל ידור

במקום רבו".

מתרצת הגמרא:

לא קשיא: הא

שאמרו שידור אצלו, היינו באופן

דכייף ליה

לרבו לקבל תוכחתו, ואילו

הא

שאמרו "אל ידור" הוא באופן

דלא כייף ליה,

שאז מוטב שיתרחק ממקום רבו, כדי שלא יוכיחו, ויהיה שוגג ולא מזיד.

אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי מנחם אמר רבי אמי: מאי דכתיב,

מה פירוש הכתוב [ישעיה א כח]:

"ועזבי ה' יכלו"?

זה המניח ספר תורה

כשהוא פתוח ואפילו לא התחילו לקרא,

ויוצא

מבית הכנסת.

רבי אבהו נפיק,

היה יוצא מבית הכנסת באמצע קריאת התורה

בין גברא לגברא,

בין עולה לעולה, כלומר בין העליות, כי אז אין הספר פתוח, והיינו באופן שכבר שמע קריאת התורה, והיו עשרה בבית הכנסת, והוצרך לצאת לצורך גדול.

בעי רב פפא: בין פסוקא לפסוקא מהו,

בין פסוק לפסוק האם מותר לצאת מבית הכנסת.

תיקו

.

רב ששת

בשעת קריאת התורה

מהדר אפיה

לצד אחר

וגריס. אמר: אנן

עוסקים

בדידן ואינהו בדידהו

.

ו

עוד

אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי: לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור,

יקרא את פרשת השבוע כפי שקורין הצבור,

שנים מקרא,

פעמיים יקרא את המקרא

ו

פעם

אחד

יקרא את

תרגום

הפסוק כפי שתרגם אונקלוס