Berakhot 51b — le Talmud en français

אנן נעבד לחומרא,

ולא נסייע את יד ימין על ידי יד שמאל.

"ומגביהו מן הקרקע טפח"

:

אמר רב אחא ברבי חנינא, מאי קראה?

[תהלים קטז יג]

"כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא",

ומשמעו שמגביהים את הכוס לפני הקריאה בשם ה'.

"ונותן עיניו בו"

-

כי היכי דלא ניסח דעתיה מיניה.

"ומשגרו לאנשי ביתו במתנה"

-

כי היכי דתתברך דביתהו.

עולא אקלע לבי רב נחמן, כריך ריפתא, בריך ברכת מזונא

על הכוס,

יהב ליה כסא דברכתא לרב נחמן, אמר ליה רב נחמן לישדר מר כסא דברכתא

גם

ל

אשתי

"ילתא",

אמר ליה

: כיון שאתה שתית מהכוס, אין אשתך צריכה לברכה, ואינה צריכה לשתות, כי

הכי אמר רבי יוחנן "אין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש" שנאמר

[דברים ז יג]

"וברך פרי בטנך"

-

"פרי בטנה" לא נאמר, אלא "פרי בטנך"

וכיון שנקראו הילדים "פרי בטנו" של הבעל, בהכרח שהאשה מתברכת בילדים רק בזכות בעלה, ונמצא כי כיון ששתה בעלה אינה צריכה לברכה בפני עצמה.

תניא נמי הכי: רבי נתן אומר מנין שאין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש?

-

שנאמר "וברך פרי בטנך"

-

"פרי בטנה" לא נאמר, אלא "פרי בטנך".

אדהכי

[בינתיים]

שמעה ילתא

שאינו רוצה

לשגר לה כוס של ברכה, קמה בזיהרא

[בכעס],

ועלתה לבי חמרא

[בית שבו אכסנו יין]

ותברא ארבע מאה דני

[חביות]

דחמרא, אמר ליה רב נחמן

לעולא,

נשדר לה מר

כסא אחרינא

כדי לפייסה,

שלח לה "כל האי נבגא דברכתא היא"

[כל היין הנמצא בחבית נחשב ככוס של ברכה ואת יכולה לשתות ממנו],

שלחה ליה ממהדורי מילי ומסמרטוטי כלמי

[רוכלים מרבים בדברים, כמו שסמרטוטים מרבים כינים, וכוונה שמרבה דברים כרוכל].

אמר רב אסי: אין מסיחין על כוס של ברכה

אין המסובים רשאים לדבר מעת שהמזמן נוטל את הכוס בידו, עד שמסיים לברך עליה.

ואמר רב אסי: אין מברכין על כוס של פורענות.

ומבארת הגמרא

מאי "כוס של פורענות"?

-

אמר רב נחמן בר יצחק

: שלא יקח לכוס של ברכה

כוס שני,

דהיינו שלא יסיים את הסעודה בכוס זוגי - דהיינו שני או רביעי

\- כי בזמנם בכל דבר שנעשה ב"זוגות" היה חשש נזק על ידי שדים.

תניא נמי הכי: השותה כפלים

זוגות של כוסות -

לא יברך

ברכת המזון על הכוס הזוגי ,

משום שנאמר

[עמוס ד יד]

הכון לקראת אלהיך ישראל", והאי לא מתקן,

שהרי הוא מברך על כוס של פורענות שאינה נאה.

אמר רבי אבהו, ואמרי לה במתניתא תנא: האוכל ומהלך, מברך

ברכת המזון

מעומד,

דהיינו שצריך לעצור מהליכתו כדי לברך בכוונה במקום אחד.

וכשהוא אוכל מעומד, מברך מיושב,

שבישיבה הוא מכוון יותר מבעמידה

. וכשהוא מיסב ואוכל, יושב ומברך,

כדי שיברך באימה, ולא בהסיבה דרך גאוה .

והלכתא, בכולהו

בכל אופן שאוכל, בהליכה, בעמידה, או בהסיבה -

יושב ומברך, ו

החמירו בברכת המזון יותר משאר ברכות, כי חיובה מן התורה .

הדרן עלך פרק שלשה שאכלו

--- title: "חברותא - ברכות — פרק שמיני - אלו דברים" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02337.html#HtmpReportNum0007L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0007L5" --- פרק שמיני - אלו דברים

Оригинал главы פרק שמיני - אלו דברים

מתניתין:

אלו דברים שבין בית שמאי ובין בית הלל

שנחלקו

ב

הלכות

סעודה

:

א. קידוש.

בית שמאי אומרים: מברך

תחילה

על

קדושת

היום, ואחר כך מברך על היין

"בורא פרי הגפן".

ובית הלל אומרים: מברך

תחילה

על היין, ואחר כך מברך על היום.

ב. שתיית יין לפני הסעודה.

בית שמאי אומרים

: בתחילה

נוטלין לידים

לסעודה,

ואחר כך מוזגין את הכוס,

ושותים אותו מיד, לפני ברכת המוציא.

ובית הלל אומרים

: תחילה

מוזגין את הכוס,

ושותים אותו מיד, לפני נטילת ידים,

ואחר כך נוטלין לידים.

ג. אופן הנחת המגבת לאחר ניגוב הידים ממי הנטילה.

בית שמאי אומרים

: אחר נטילת ידים

מקנח ידיו במפה

[מגבת]

ומניחה על השלחן

כדי להשתמש בה בשעת הסעודה.

ובית הלל אומרים

: לא יניח את המגבת על השלחן, אלא רק

על הכסת

שנשען עליה בסעודה.

ד. סדר סיום הסעודה.

בית שמאי אומרים: מכבדין

[מטאטאים]

את הבית

משיירי מאכלים שנפלו בסעודה [אם ישבו על הקרקע. ואם ישבו ליד השלחן, מנקים את השלחן],

ו

רק

אחר כך נוטלין

מים אחרונים

לידים.

ובית הלל אומרים: נוטלין לידים

תחילה,

ואחר כך מכבדין את הבית.

ה. אדם שיש לו במוצאי שבת מעט יין, כדי כוס אחת בלבד, ועדיין לא הבדיל, והוא רוצה לברך עליה את ברכת המזון ואף להבדיל עליה, כיצד יעשה?

בית שמאי אומרים

: יברך תחילה על ה

נר,

ו

אחר כך יברך ברכת ה

מזון,

ולאחריה ברכה על ה

בשמים,

ו

בסוף

הבדלה,

ובית הלל אומרים

: כך הוא סדר הברכות:

נר ובשמים, מזון, והבדלה.

ו. נוסח הברכה על הנר.

בית שמאי אומרים: "שברא מאור האש".

ובית הלל אומרים: "בורא מאורי האש".

וכיון שהביאה המשנה את מחלוקתם בנוסח הברכה על נר ההבדלה, מביאה המשנה [במאמר המוסגר] שתי הלכות נוספות לגבי נר הבדלה, שבהן אין מחלוקת:

אין מברכין

במוצאי שבת על אור הנר,

לא

על הנר ולא על הבשמים של עובדי כוכבים, ולא על הנר

שהודלק לכבוד המת,

ולא על הבשמים

שהשתמשו בהם להעביר ריח

של מתים, ולא על הנר ולא על הבשמים של עבודה זרה,

כי משמשי עבודה זרה אסורים בהנאה.

ואין מברכין על הנר עד שיאותו

[שיהנו]

לא ורו.

ז. מי שלא בירך במקום שאכל, היכן יברך?

מי שאכל, ושכח ולא בירך

ברכת המזון, והלך ממקום סעודתו,

בית שמאי אומרים: יחזור למקומו, ויברך.

ובית הלל אומרים

: כיון שכבר הלך, בדיעבד, אם ירצה,

יברך במקום שנזכר.

ועד מתי מברך

לאחר האכילה? -

עד כדי שיתעכל המזון שבמעיו.

ח. מי שיש לו רק מעט יין, האם חייב להניחו לכוס של ברכת המזון?

בא להן יין אחר

שגמרו לאכול את

המזון,

אפילו

אם אין שם אלא אותו כוס, בית שמאי אומרים

: אם רוצה,

מברך על היין

ושותהו,

ואחר כך מברך על המזון

בלי כוס.

ובית הלל אומרים: מברך על המזון, ואחר

כך מברך על היין.

שצריך להניח את הכוס לברך עליה ברכת המזון.

ועונין אמן אחר ישראל המברך

אפילו אם שמע רק את סוף הברכה,

ואין עונין אמן אחר כותי המברך עד שישמע

שאומר את

כל הברכה כולה,

כי חלק מהכותים היו מברכים לדמות יונה שעבדו לה.

גמרא:

תנו רבנן: דברים שבין בית שמאי ובין בית הלל ב

הלכות

סעודה,

אלו הם:

בית שמאי אומרים: מברך על היום ואחר כך מברך על היין.

שברכת קידוש היום קודמת לברכת היין משום

שהיום גורם ליין שיבא.

חיוב הקידוש על היין חל רק בגלל שהיום קדוש, ונמצא שעיקרו הוא ברכת היום, ולכן יש להקדים את ברכת היום.

ו

עוד טעם, משום שבשעת צאת הכוכבים

כבר קדש היום, ועדיין יין לא בא

לשלחן כדי לקדש עליו, שהרי אין מביאין אותו אלא כשבא לסעוד.

ובית הלל אומרים: מברך על היין ואחר כך

מברך על היום,

משום

שהיין גורם לקדושה שתאמר,

שהרי אי אפשר לקדש אלא אם יש לו כוס יין.

דבר אחר

[- טעם נוסף] לכך שברכת היין קודמת, משום ש

ברכת היין תדירה,

שהיא נאמרת בכל יום ,

וברכת היום אינה תדירה

כברכת היין, כי היא נאמרת רק בשבתות וימים טובים, והכלל הוא:

תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם.

והלכה כדברי בית הלל,

שהמקדש קדים את ברכת היין, ולאחריה הוא מקדש על היום.

ומבארת הגמרא את דברי בית הלל:

מאי "דבר אחר"?

מדוע הוצרכו לטעם נוסף?

כוונתם לומר:

וכי תימא, התם,

בברכת היום, יש

תרתי

, שני טעמים להקדימה, האחד, שהיום גורם ליין שיבא, והשני, שכבר קדש היום ועדיין יין לא בא,

ו

אילו

הכא,

בברכת היין, אין אלא

חדא

טעם להקדימה, [שהיין גורם לקידוש היום] - אין זו טענה, כי

הכי נמי תרתי נינהו,

יש לנו טעם נוסף להקדים ברכת היין, שהרי

ברכת היין תדירה וברכת היום אינה תדירה,

והכלל הוא,

תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם.

ותמהה הגמרא: למה הוצרכה הברייתא לסיים:

"והלכה כדברי בית הלל",

והרי

פשיטא

שהלכה כמותם במחלוקתן עם בית שמאי,

דהא נפקא בת קול,

שיצאה בת קול והכריזה שהלכה כמותם [כמובא בעירובין יג ב]?

מתרצת הגמרא:

איבעית אימא,

הברייתא נשנתה

קודם

שיצאה ה

בת קול,

ולכן הוצרכה להשמיענו כמי ההלכה.

ואיבעית אימא,

יתכן שהברייתא נשנתה

לאחר

שיצאה ה

בת קול,