Berakhot 46a — le Talmud en français

רבי זירא חלש,

חלה.

על לגביה

, בא לבקרו,

רבי אבהו. קביל עליה,

קיבל עליו רבי אבהו:

אי מתפח

[אם יבריא]

קטינא חריך שקי

[כך היה כינויו של רבי זירא ],

עבידנא יומא טבא לרבנן!

אתפח

רבי זירא,

עבד

רבי אבהו

סעודתא

לכולהו רבנן.

כי מטא למשרי,

כאשר בא לפתוח בסעודה,

אמר ליה

רבי אבהו

לרבי זירא: לישרי לן מר!

יבצע נא את הלחם לפני המסובים, ויוציא נא את כולם בברכת המוציא.

אמר ליה

רבי זירא: וכי

לא סבר לה מר להא דרבי יוחנן, דאמר, בעל הבית בוצע,

והוא זה שמוציא את המסובים בברכתו.

קיבל רבי אבהו את טענת רבי זירא, ו

שרא להו

, ובירך על הלחם, והוציא את המסובים בברכת המוציא.

כי מטא לברוכי

ברכת המזון,

אמר ליה

רבי אבהו לרבי זירא:

נבריך לן מר!

אמר ליה

: וכי

לא סבר לה מר להא דרב הונא דמן בבל, דאמר, בוצע מברך!?

וכיון שאתה בצעת בתחילה למסובים, עליך גם לברך ברכת המזון.

ומבררת הגמרא:

ואיהו,

רבי אבהו, שאמר לרבי זירא לברך אף שהוא עצמו בצע תחילה,

כמאן סבירא ליה?

-

כי הא דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: בעל הבית בוצע

ומוציא את המסובים בברכת המוציא ,

ואורח מברך

ברכת המזון.

והטעם לחלוקה זו:

בעל הבית בוצע, כדי שיבצע בעין יפה,

כי הלחם שלו, ואילו האורח אין דרכו לקחת ולחלק לאחרים פרוסה גדולה משל בעל הבית,

ואורח מברך, כדי שיברך

את

בעל הבית.

מאי מברך?

-

"יהי רצון שלא יבוש בעל הבית בעולם

הזה, ולא יכלם לעולם הבא".

ורבי מוסיף בה

עוד

דברים

"ויצלח מאד בכל נכסיו, ויהיו נכסיו ונכסינו

[בקרקעות]

מוצלחים וקרובים לעיר,

שיוכל לראותן תמיד ולהשגיח על צרכיהם,

ואל ישלוט שטן לא במעשי ידיו ולא במעשי ידינו, ואל

יזדקר לא לפניו ולא לפנינו שום דבר הרהור חטא ועבירה ועון מעתה ועד עולם".

עד היכן

נחשבת

"ברכת הזמון"

שנאמרת רק בשלשה מסובים ומעלה, ולא ביחיד או שנים? -

רב נחמן אמר, עד "נברך",

דהיינו עד סוף עניית המזמן "ברוך שאכלנו". ומשם ואילך מתחילה "ברכת המזון".

ורב ששת אמר, עד

סוף ברכת

"הזן",

ויחיד או שנים אינם מתחילים אלא מ"נודה לך".

דנה הגמרא:

נימא

מחלוקת זו

כ

מחלוקת

תנאי

:

דתני חדא, ברכת המזון

יש בה לפעמים

שנים ו

לפעמים

שלשה

ברכות.

ותניא אידך,

יש בה

שלשה וארבעה

ברכות.

סברוה

בני הישיבה לבאר את מחלוקת הברייתות כך:

דכולי עלמא

ברכת

"הטוב והמטיב" לאו דאורייתא היא,

ושתי הברייתות לא חישבו אותה, ואם כן,

מאי לאו, בהא קמיפלגי, מאן דאמר "שתים ושלש" קסבר

כרב ששת, שברכת הזימון

עד

סוף ברכת

"הזן",

ונמצא שבמקום זימון יש שלש ברכות [הזן, הארץ, בונה ירושלים], ובלא זימון יש רק שתים,

ו

אילו

מאן דאמר "שלש וארבע" קסבר

כרב נחמן שברכת הזימון היא

עד "נברך",

ובלא זימון יש שלש ברכות [כולל "הזן"] ועם זימון נוספת ברכה רביעית שהיא ברכת הזימון עצמה. ונמצא שרב ששת ורב נחמן נחלקו במחלוקת התנאים ששנו ברייתות אלו. דוחה הגמרא:

לא

בכך נחלקו התנאים, אלא

רב נחמן מתרץ לטעמיה

מבאר במה נחלקו לפי דרכו,

ו

גם

רב ששת מתרץ לטעמיה

:

רב נחמן מתרץ לטעמיה

כך:

דכולי עלמא

ברכת הזימון רק

עד

סוף

"נברך", מאן דאמר

שבברכת המזון יש

"שלש וארבע

ברכות

" שפיר,

כי בלא זימון יש שלש ברכות [כולל "הזן"] ועם זימון נוספת ברכה רביעית שהיא ברכת הזימון עצמה,

ו

אילו

מאן דאמר

שיש בברכת המזון רק

"שתים ושלש

ברכות

" אמר לך, הכא

בברייתא

בברכת

המזון של

פועלים עסקינן, דאמר מר

[לעיל טז א] שפועל שאכל ומברך ברכת המזון באמצע מלאכתו,

פותח ב"הזן" וכולל

ברכת

"בונה ירושלים" בברכת הארץ,

כי הם ברכות דומות, ונמצא שפועל מברך רק שתי ברכות.

רב ששת מתרץ לטעמיה

כך:

דכולי עלמא

ברכת הזימון נמשכת

עד

סוף ברכת

"הזן", מאן דאמר

שבברכת המזון יש רק

"שתים ושלש

ברכות"

שפיר,

כי במקום זימון יש שלש ברכות [הזן, הארץ, בונה ירושלים], ובלא זימון יש רק שתים,

ו

אילו

מאן דאמר

שבברכת המזון יש

"שלש וארבע

ברכות"

קסבר

שברכת

"הטוב והמטיב" דאורייתא היא.

אמר רב יוסף: תדע

[ראיה]

ד

ברכת

"הטוב והמטיב" לאו דאורייתא, שהרי פועלים עוקרים אותה,

כי חכמים לא חייבום לאומרה בברכת המזון בשעת מלאכתם. אך אם היתה מן התורה, היו חייבים לאומרה.

אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב: תדע ד"הטוב והמטיב" לאו

דאורייתא, שהרי פותח בה ב"ברוך

אתה ה'

" ואין חותם בה ב"ברוך".

והראיה מכך שאינה דאורייתא, היא משום שכל ברכה דאורייתא פותחת ב"ברוך",

כדתניא: כל הברכות כולן פותח בהן ב"ברוך

אתה ה'

", וחותם בהן ב"ברוך", חוץ מברכת הפירות

הנאמרת לפני אכילתן,

וברכת המצות

הנאמרת לפני עשייתן,

וברכה הסמוכה לחברתה,

וברכה אחרונה שבקריאת שמע,

שבברכות אלו

יש מהן

שפותח בהן ב"ברוך" ואין חותם ב"ברוך",

כגון ברכת הפירות והמצוות, שמודה בהן לה', ולכן הן ברכות קצרות,