Version texte de ce daf : original et traduction
Békhorot 8b (ח:) — le Talmud en français
Békhorot 8b (בכורות ח:): Et nous apprenons : Qu'est‑il écrit " de toute bête et de tout animal, jusqu'à ce que nous exposions l'intention du texte, à savoir que le serpent soit maudit comme la…
Texte original — Békhorot 8b (ח:)
ומשנינן:
מי כתיב
"
מכל החיה ומכל הבהמה
", עד שנפרש את כוונת הכתוב שיהיה הנחש מקולל כפי שנתקללה החיה מן הבהמה, והרי "
מכל הבהמה ומכל החיה
"
כתיב
, שמשמעו:
ארור הוא מכל הבהמה שנתקללה מחיה
.
ואכתי מקשינן: אכן מוכרח שכוונת הכתוב היא שיקולל כפי שנתקללה בהמה מחיה, אבל מנין לומר שהכוונה לקללת בהמה גסה מחיה ונמצאת שקללתו היא אחד לשבע כקללת בהמה גסה טמאה מחתול,
ו
הרי
אימא: כשם שנתקללה בהמה מחיה אחד לשלש, ומאי ניהו
[איזו בהמה נתקללה מן החיה אחד לשלש]
עז
, כלומר בהמה דקה טהורה, שזמן עיבורה חמשה חדשים
מחתול
שזמן עיבורו חמשים ושנים יום,
כך נתקלל הוא מבהמה
[דקה טהורה]
אחד לשלש, דהוה ליה חמיסר ירחי
[חמשה עשר חודש]!?
ומשנינן:
איבעית אימא
: "ארור אתה
מכל הבהמה
"
כתיב
, ומשמע: יקולל הנחש מן הבהמה המקוללת ביותר, והיינו בהמה גסה טמאה.
אי בעית אימא: קללה הוא, קללה שדי עלויה
[לשם קללה נאמר, הטל עליו קללה], כלומר, היות וקללה היא, הטל עליו את הקללה החמורה ביותר שיכול אתה להכליל בפסוק.
אמר
שאל
ליה קיסר לרבי יהושע בן חנניה: נחש לכמה מיעבר ומוליד
, כלומר, כמה שוהה הוא מן העיבור עד הלידה?
אמר ליה
רבי יהושע:
לשב שני!
אמר ליה הקיסר:
והא סבי דבי אתונא ארבעינהו ואוליד לתלת!?
אמר ליה רבי יהושע:
הנהו מיעברי הוו מעיקרא ארבע שנין
.
אמר ליה הקיסר:
והא קמשמשי שמושי!?
ואילו היו מעוברות לא היו מקבלות זכר כדרך חיות ובהמות!?
אמר ליה רבי יהושע:
אינהו
[הנחשים]
נמי משמשי
אף בעיבורם
כאדם
.
אמר ליה הקיסר:
והא חכימי אינהו
סבי אתונה!? וודאי בדקו ומצאו שלא היו מעוברות.
אמר ליה רבי יהושע:
אנן חכימינן מינייהו
.
אמר ליה קיסר:
אי חכמיתו, זיל זכינהו
ואייתינהו ניהלי;
כלומר, התנה עמהם שאם אתה מנצחם, יבואו עמך, והביאם אלי.
אמר ליה
רבי יהושע:
כמה הוו?
אמר ליה:
שיתין גברי
.
אמר ליה
רבי יהושע:
עביד לי ספינתא דאית בה שיתין בתי, וכל ביתא אית בה שיתין ביסתרקי
.
[שאל הקיסר את רבי יהושע: כמה זמן שוהה העובר במעי הנחש עד שנולד?
ענה לו רבי יהושע: לשבע שנים.
תמה הקיסר: והרי זקני אתונה, הרביעו זוגות נחשים וילדה לשלש שנים!?
ענה לו רבי יהושע: אותן נחשים כבר היו לאחר עיבור של ארבע שנים.
תמה הקיסר: והרי הרביעום ושימשו, ואילו בזמן העיבור אין חיות ובהמות מקבלות זכר!?
אמר לו רבי יהושע: הנחשים אינם כשאר חיות, והם משמשים אף בשעת עיבור כבני אדם.
ועדיין תמה הקיסר: והרי חכמים הם זקני אתונה!?
אמר לו רבי יהושע: אנחנו יותר חכמים מהם.
אמר לו הקיסר: אם חכמים אתם, לך ונצח אותם בויכוח בדברי חכמה, והבא אותם אלי, כלומר, התנה עמהם שאם אתה מנצחם, יבואו עמך, והביאם אלי.
שאל רבי יהושע את הקיסר: כמה אנשים הם?
ענה לו הקיסר: ששים בני אדם.
אמר רבי יהושע לקיסר: עשה לי ספינה שיש בה ששים חדרים, ובכל חדר ששים כסאות].
עבד ליה;
וירד רבי יהושע בספינה לאתונה, ו
כי מטא להתם על לבי טבחא, אשכחיה לההוא גברא ד
הוה
קא עביד חיותא, אמר ליה
רבי יהושע:
רישך לזבוני?
אמר ליה
הטבח:
אין!
אמר ליה
רבי יהושע:
בכמה?
אמר ליה: בפלגא דזוזא!
יהב ליה
רבי יהושע לטבח חצי זוז.
לסוף אמר ליה
רבי יהושע:
הב לי רישך!
יהיב ליה
חד
רישא דחיותא
.
אמר ליה
רבי יהושע: וכי
אנא רישא דחיותא אמרי לך!?
והרי
אנא רישך אמרי לך
.
הוסיף ו
אמר ליה
רבי יהושע:
אי בעית דאישבקך, סגי
לפני, ו
אחוי לי פיתחא דבי את ונא
.
אמר ליה
הטבח:
מסתפינא, דכל דמחוי קטלו ליה
.
אמר ליה: דרי כריכא דקניא, וכי מטית
להתם, זקפה כמאן דקא מתפח
.
[אכן ציוה הקיסר לבנות לו ספינה כזו; וירד בה רבי יהושע לאתונה מקום מושב החכמים. וכאשר בא לשם - ולא ידע את מקום מושבם בתוך העיר - = נכנס לבית המטבחיים ומצא שם אדם מנתח בהמה.
שאל רבי יהושע את הטבח: האם ראשך עומד למכירה?
ענה לו הטבח: אכן.
שאל רבי יהושע: בכמה?
ענה לו: בחצי זוז.
נתן לו רבי יהושע כאשר ביקש, וביקש את ראשו, ונתן לו הטבח את ראש הבהמה.
אמר לו רבי יהושע: וכי את ראש הבהמה אמרתי לקנות, והלוא את ראשך הוא שאמרת!? ואם רצונך שאניח לך, צעד לפני, והראני את פתח המקום שם יושבים החכמים.
אמר לו הטבח: מפחד אני, שכל המראה את מקום מושבם הורגים אותו.
אמר רבי יהושע לטבח: שא על כתפיך אגודת קנים, ולך לשם, וכשתגיע לאותו מקום עשה עצמך כאילו אתה עומד לפוש, ובזאת אדע כי שם פיתחם של בית זקני אתונה].
אזל
רבי יהושע,
אשכח דרבנאי מגואי
, שהיו שומרים שלא יכנס זר,
ודרבנאי מבראי
, שהיו שומרים שלא יצא אחד מן הזקנים לחוץ -
והיו שופכים על איסקופת החדר סובין או עפר, שהיה ניכר עליהם פסיעות אדם,
דאי חזו
זקני אתונה -
כרעא דעיילא
של זר,
קטלי להו ל
רבנאי
דגוואי
שפשעו בתפקידם,
ו
אי חזו כרעא
דנפקא, קטלי להו ל
רבנאי
דבראי
.
התחכם רבי יהושע ונכנס על המפתן, ו
אפכה לסנדליה
האחת, כך שבעומדו על האיסקופה היתה נראית פסיעה כלפי פנים ופסיעה כלפי חוץ, ו
קטלינהו לכולהו
, כי היה נראה לזקנים שאחד נכנס ואחד יצא.
[ראה רבי יהושע שיש אורבים השומרים על הפתח מבפנים שלא ייכנס אדם זר, ואורבים השומרים מבחוץ שלא יצא לחוץ אחד מבני הבית; והיו הזקנים רואים על מפתן הבית - ששפכו עליו סובין או עפר שיהיה ניכר שם פסיעותיהם של הנכנסים והיוצאים - אם נכנס אדם זר או יצא אחד מהם, על ידי שהיו בוחנים את הפסיעות על המפתן, אם הכיוון הוא כלפי חוץ או כלפי פנים, וכשהיו מוצאים פסיעות כלפי פנים - ובהכרח שנכנס שם זר - היו הורגים את השומרים הפנימיים שמעלו בתפקידם, ואם היו הפסיעות כלפי חוץ, היו הורגים את השומרים החיצוניים שמעלו בתפקידם -
נתחכם רבי יהושע, והפך את סנדלו האחת, כדי שתיראה בשעת עומדו על המפתן כניסה ויציאה כאחת, ומשראו כן הזקנים הרגו את כל השומרים, שהיה נראה להם שמעלו כולם בתפקידם].
אזל
רבי יהושע
אשכח
דהוו יתבי
ינוקי מלעיל
ו
סבי מלתחת; אמר
רבי יהושע:
אי יהיבנא שלמא להני
[לינוקי],
קטלי לי הני
[הזקנים],
סברי: אנן עדיפינן, דאנן קשי טפי ואינהו דרדקי; ואי יהיבנא שלמא להני
[לזקנים]
קטלי לי הני, אמרי: אנן עדיפנא, דאנן עילאי ואינון תתאי;
ולכן
אמר להו
רבי יהושע:
שלמא לכולהו חכימאי!
[הלך ומצא שם רבי יהושע, שהיו יושבים צעירים למעלה וזקנים למטה; אמר רבי יהושע בלבו: אם אתן שלום לאלו הצעירים, יהרגוני הזקנים, כי יאמרו: הרי אנחנו זקנים והם צעירים; ואם אתן תחילה שלום לזקנים, יהרגוני הצעירים, כי יאמרו: הרי אנחנו יושבים מלמעלה ואילו הם למטה; ולכן אמר רבי יהושע: "שלום לכל החכמים"].
אמרו ליה
הזקנים לרבי יהושע:
מאי עבידתיך?
אמר להו
רבי יהושע:
חכימא דיהודאי אנא
, ו
בעינא למיגמר חכמתא מינייכו;
אמרו ליה:
אי הכי ניבעי לך?
אמר להו
רבי יהושע:
לחיי! אי זכיתו לי, כל דבעיתו עבידו בי, ואי זכינא בכו, איכלו נהמא גבאי בספינתא
.
[שאלוהו היושבים שם מה מעשיך? ויאמר להם: חכם היהודים אני, ורצוני ללמוד מכם דברי חכמה; אמרו לו: אם כך נבחון אותך! אמר להם רבי יהושע: מסכים אני, ואם תנצחוני, עשו בי ככל שתרצו, ואם אני אנצח אתכם, תבואו לאכול אתי לחם בספינה].
אמרו ליה: ההוא גברא דאזיל ובעי איתתא ולא יהבו ליה, מאי חזי ליה דאזיל היכא דמידלו מינה!?
שהרי לכאורה כל שכן שלא יתנו לו
; שקל
רבי יהושע
שיכתא, תתאי דצה
-
לא עאל, דלי דצה
-
ועאל; אמר: האי נמי מיתרמי בת מזליה
.
[שאלוהו חכמי אתונה לרבי יהושע: אדם שביקש לשאת אשה וסירבו לתת לו, מה ראה לילך ולבקש אשה מיוחסת מן הראשונה, והרי כל שכן שלא יתנו לו!? נטל רבי יהושע מחט, ונעצה בכותל בתחתיתו ולא נכנס, ושוב העלה את ידו ונעצה במקום גבוה יותר - ואכן ננעצה; אמר להם רבי יהושע: אף זה טוב עושה אם מבקש הוא אשה מיוחסת מן הראשונה, כי שמא היא בת מזלו].
ועוד שאלוהו:
גברא דאוזיף וטריף
מלקוחות,
מאי חזי דהדר אוזיף!?
אמר להו
רבי יהושע:
גברא אזל לאגמא קטל קמא טונא ולא מצי ביה, הדר קטיל ומנח עילויה, עד דאיתרמי איניש מדלי ליה
.
[עוד שאלוהו: אדם שהלוה כסף ולא הצליח ליפרע מן הלוה עד שהוצרך לטרוף מן הלקוחות שקנו מהלוה, מה ראה להוסיף ולהלוות כספים!? ענה להם רבי יהושע: משל לאדם שהלך לאגם לקצור קנים, ועשה מהם חבילה, ולא הצליח להרימו על כתיפו, ומכל מקום מוסיף הוא לקצור ומניח חבילה על חבילה, כי סובר הוא, בינתיים יבוא כאן אדם ויטעינני את חבילותי].
ואף כאן, אם כי נתקל באדם לא נאמן, יוסיף וילוה לאחר, עד שימצא אדם נאמן ויעשה עמו עיסקא.
אמרו ליה: אימא לן מילי דכדי
[אמור לנו דברי הבאי]!
אמר להו
רבי יהושע:
הוה ההוא כודניתא דילידא, והוה תלי ליה פיתקא, וכתב ביה
"
דמסיק בבי אבא מאה אלפי זוזי
"
; אמרו ליה
חכמי אתונה:
וכודניתא מי ילדה!?
אמר להו: הי ניהו מילי דכדי
.
[אמר להם רבי יהושע: מעשה בפירדה שילדה, והיה תלוי שטר על צואר הולד ונאמר בו שיש לו חוב לגביה בבית אבא מאה אלף זוז. ותמהו עליו חכמי אתונה: וכי פירדה יולדת!? אמר להם: אלו הם דברי ההבאי].
עוד שאלוהו:
מילחא כי סריא במאי מלחי לה?
אמר להו: בסילתא דכודניתא;
אמרו לו:
ומי איכא סילתא לכודניתא?
אמר להם:
ומילחא מי סרי!?
[עוד שאלוהו: מלח שהסריח במה מתקנים אותו? ענה להם: בשליית הפירדה; תמהו עליו: וכי יש שילייא לפירדה, והרי אינה יולדת!? ענה להם: וכי יש מלח מסריח!?].
אמרו לו זקני אתונה:
בני לן ביתא באוירא דעלמא! אמר
רבי יהושע
שם
[המפורש]
תלא
נפשיה
בין רקיעא לארעא, אמר להו: אסיקו לי ליבני וטונא
, וכשתעשו בקשתי אעשה אף אני את בקשתכם.
[אמרו לו: בנה לנו בית באויר העולם! הזכיר רבי יהושע שם ונתלה בין הקרקע לשמים, ואמר להם: הבו לי לבנים וטיט כדי שאבנה; וכשתעשו בקשתי, אעשה אף אני את בקשתכם].
עוד שאלוהו:
מציעתיה דעלמא היכא?
זקפה
לאצבעתיה
, ו
אמר להו: הכא! אמרו ליה: ומי יימר!?
אמר להו: אייתו אשלי ומשחו
.
[עוד שאלוהו: אמצע העולם היכן הוא? הניף את אצבעו ואמר: כאן הוא אמצע העולם! שאלוהו: ומנין לנו שכן הוא? אמר להם הביאו חבלים ומדדו].
עוד אמרו לו:
אית לן בירא בדברא, עיילא למתא! אמר להו: אפשילו לי חבלי מפארי
[שהוא דבר שאי אפשר]
ואעייליה
.
[יש לנו בור במדבר, העלהו נא לעיר; אמר להם: עשו לי חבלים מסובין - שהוא דבר שאי אפשר - ואעלהו].
עוד אמרו לו:
אית לן ריחייא דתבירא
-
חייטיה! שקל
רבי יהושע
פיסקא מינה
ו
שדא להו, אמר
להו:
כרוכו לי מיניה גרדי ואיחייטיה
.
[אמרו לו: יש לנו ריחיים שבורות, תפרהו נא! נטל רבי יהושע חתיכה מן הריחיים וזרק להם, ואמר: עשו לי מן הריחיים חוטים - כדרך שהנשים נוטלות חוטים מן הבגד לתופרו - ואתפור בהם את הריחיים].
עוד שאלוהו:
מישרא דסכיני במאי קטלי ליה?
אמר להו:
בקרנא דחמרא;
אמרו לו:
ומי איכא קרנא לחמרא!?
אמר להם:
ומי איכא מישרא דסכיני!?
[שאלוהו: ערוגת סכינים, במה קוצרים אותה? אמר להם: בקרן החמור; תמהו עליו: וכי יש קרן לחמור!? ענה להם: וכי יש ערוגת סכינים!?].
תו
אייתו ליה תרי ביעי, אמרו ליה: הי דזגתא אוכמתי, והי דזגתא חיוורתי?
אייתי
להו איהו תרי גביני
, ו
אמר להו: הי דעיזא אוכמתי, והי דעיזא חיוורתי
.
[עוד הביאו לו שני ביצים, ושאלוהו: איזו של תרנגולת שחורה, ואיזו של תרנגולת לבנה? בתגובה הביא להם הוא שתי גבינות, ושאלם: איזו של עז שחורה ואיזו של עז לבנה?].
עוד שאלוהו:
ורצוצא דמית בגו ביעתא, מהיכא נפק רוחיה!?
אמר להו:
מהיכא דעל
משם
נפק!
[שאלוהו על אפרוח שמת בתוך ביצתו והיא שלימה, אם כן מהיכן יצאה רוחו!? ענה להם: ממקום שנכנס משם יצא, כלומר, כדרך שנכנס לביצה שלימה כך יצא ממנה].
בקשו ממנו:
אחוי לן מנא דלא שוי חביליה! אייתי
רבי יהושע
בודיא
-
פשטוה
, ו
לא הוה עיל בתרעא; אמר להו
רבי יהושע: אם כן
אייתו מרי וחצינא
ו
סיתרוה
לכותל, ו
היינו מנא
[היא המחצלת]
דלא שוו חבי ליה
.
[הראה לנו כלי שאינו שוה את ההפסד שהוא גורם; הביא להם מחצלת ופשט אותה, ומשניסו להכניסה לשער כשהיא פשוטה, לא נכנסה מרוב רחבה; אמר להם רבי יהושע: הביאו כלים וסיתרו את הכותל, כדי שתיכנס המחצלת, והרי לכם כלי שאינו שוה את ההפסד שהוא גורם].
משניצחם רבי יהושע בויכוח, התחכם רבי יהושע להביאם אל הקיסר כאשר ציוהו, וכך עשה:
אייתינהו
[הביאם] רבי יהושע לכל אחד ואחד בפני עצמו
בספינתא
[לספינה], ועל פי ההסכם שהתנה עמהם למקרה שהוא ינצח; והכניס כל אחד לחדר אחר,
כל חד וחד כי חזי שיתין ביסתרקי, אמר: כולהו חבראי להכא אתו
, [כל אחד מהם כשראה באותו חדר שהכנס לשם ששים כסאות, היה בטוח שיביאו לאותו חדר את שאר חבריו] -
אמר ליה לספינא
[אמר רבי יהושע לרב החובל]:
שרי ספינתך
[התר עוגן ספינתך] וסע!
בהדי דקאתו
חכמי אתונה,
שקל
רבי יהושע
עפרא מעפרייהו
[מהעפר שבארצם];
Traduction française
Et nous apprenons :
Qu'est‑il écrit
de toute bête et de tout animal,
jusqu'à ce que nous exposions l'intention du texte, à savoir que le serpent soit maudit comme la créature qui fut maudite du fait d'une bête, et voici
de toute bête et de toute créature
est écrit,
ce qui signifie :
Il est maudit de toute bête qui a été maudite par une créature.
Et pourtant nous objectons : il est certes nécessaire que l'intention du texte soit qu'il soit maudit comme la bête qui fut maudite par la créature, mais d'où dire que l'intention porte sur la malédiction d'une grosse bête par une créature, et que l'on trouve que sa malédiction est un pour sept comme la malédiction d'une grosse bête impure par un chat
et
voici
On dira : comme une bête fut maudite par une créature un pour trois, et de quoi s'agit‑il ?
Quelle bête fut maudite par la créature un pour trois ?
une chèvre,
c'est‑à‑dire une petite bête pure dont le temps de gestation est de cinq mois,
par un chat
dont le temps de gestation est de cinquante‑deux jours,
ainsi il est maudit par une bête
petite bête pure,
un pour trois, ce qui faisait pour lui quinze mois
!?
Et nous apprenons :
Si tu veux dire : "
tu es maudit
de toute bête"
est écrit, et cela indique : que le serpent soit maudit par la bête la plus maudite, c'est‑à‑dire une grosse bête impure.
Si tu veux dire : c'est une malédiction, une malédiction maximale infligée — c'est‑à‑dire, puisqu'il s'agit d'une malédiction, j'impose sur lui la malédiction la plus grave que tu puisses englober dans le verset.
Dit
demanda
le César à Rabbi Yehoshua ben Chananya : combien de temps le serpent reste‑t‑il en gestation et met‑il bas ?
c'est‑à‑dire combien de temps il demeure de la conception à la naissance ?
Lui dit
Rabbi Yehoshua :
Pour sept ans !
Le César lui dit :
Or les anciens d'Athènes les quatuplèrent et elle enfanta au bout de trois !?
Lui répondit Rabbi Yehoshua :
Ils avaient été conçus originellement quatre années.
Le César dit :
Et n'étaient‑ils pas utilisés comme mâles !?
Car si elles avaient été en gestation, elles n'auraient pas reçu la fonction masculine comme c’est la façon chez les animaux.
Rabbi Yehoshua lui dit :
Eux
les serpents
également servent
même lors de leur gestation
comme l'homme.
Le César dit :
Or ne sont‑ils pas les sages
les Anciens d'Athènes ? Ils ont certainement examiné et constaté qu'ils n'étaient pas en gestation.
Rabbi Yehoshua dit :
Nous sommes plus sages qu'eux.
Le César dit :
Si tu les surpasses en sagesse, va, fais‑les venir
et conduis‑les vers moi ; c'est‑à‑dire, il conclut avec eux que si tu les vaincs, ils viendront avec toi et tu les amèneras à moi.
Lui dit
Rabbi Yehoshua :
Combien étaient‑ils ?
Il lui dit :
soixante hommes.
Lui dit
Rabbi Yehoshua :
Fais‑moi un navire qui ait soixante chambres, et dans chaque chambre soixante sièges.
Il fit pour lui ;
et Rabbi Yehoshua descendit en navire à Athènes, et
quand il arriva là il se rappela le cuisinier qui
était
en train de préparer la viande, il lui dit
Rabbi Yehoshua :
Ta tête est‑elle à vendre ?
Lui dit
le cuisinier :
Non !
Lui dit
Rabbi Yehoshua :
À combien ?
Il lui dit : pour une demie zoze. (une demi‑zoze)
Il lui donna
Rabbi Yehoshua donna au cuisinier une demi‑zoze.
Enfin il lui dit
Rabbi Yehoshua :
Donne‑moi ta tête !
Il lui donna
un
tête de la bête.
Lui dit
Rabbi Yehoshua :
Est‑ce la tête de la bête que je te disais ?
et en effet
je te disais ta propre tête.
Et il ajouta et
lui dit
Rabbi Yehoshua :
Si tu veux que l'on t'attache, assez
devant, et
ouvre‑moi la porte de la maison où ils sont.
Lui dit
le cuisinier :
Nous nous cachons, car quiconque montre leur lieu de résidence est tué.
Il lui dit : porte un fagot d'osier comme un lot, et si tu tentes
d'entrer, redresse‑toi comme quelqu'un qui se gonfle.
Il alla
Rabbi Yehoshua,
qui craignaient que n'entre un étranger,
qui gardaient pour empêcher l'entrée d'un étranger,
et qui gardaient pour empêcher qu'un des anciens sorte dehors
.
Ils répandaient sur le seuil de la salle de la paille ou de la terre, de sorte que les pas d'un homme s'y distinguaient ;
si ils voyaient —
les Anciens d'Athènes —
une empreinte remontant
d'un étranger,
ils tuaient pour eux
les gardiens
qui avaient manqué à leur charge
,
et
si ils voyaient une empreinte
qui sortait, ils tuaient pour eux
les gardiens
chargés de la sortie.
Rabbi Yehoshua se fit ingénieux et se plaça sur le seuil, et
retourna une de ses sandales
de sorte qu'en se tenant sur le seuil il semblait y avoir un pas vers l'intérieur et un pas vers l'extérieur, et
ils les tuèrent tous
car il apparaissait aux Anciens qu'un entrait et un sortait.
Il alla
Rabbi Yehoshua,
qui vit
qu'ils étaient assis
les jeunes en haut
et
les anciens en bas ; dit
Rabbi Yehoshua :
Si je donne la paix à ces
jeunes,
ils me tueront ces
anciens ;
Ils penseront : nous sommes meilleurs, nous sommes supérieurs et ils sont des jeunes ; et si je donne la paix à ces
anciens,
ils me tueront ceux‑ci ; ils diront : nous sommes supérieurs, nous sommes d'en haut et eux d'en bas ;
et ainsi
il leur dit
Rabbi Yehoshua :
Paix à tous les sages !
Lui dirent
les anciens à Rabbi Yehoshua :
Que feras‑tu pour nous ?
Il leur dit
Rabbi Yehoshua :
Je suis un sage des Juifs,
et
je veux parachever la sagesse parmi vous ; ils lui dirent :
est‑ce donc nécessaire pour toi ?
Il leur dit
Rabbi Yehoshua :
Par ma vie ! Si vous me vainquez, faites de moi ce que vous voudrez ; et si je vous surpasse, venez manger du pain avec moi sur le navire.
Ils lui dirent : cet homme qui est allé demander une épouse et on ne la lui donna pas, que vit‑il qu'il alla demander là‑bas plus distinguée que celle qu'ils lui refusèrent ?
car a fortiori ils ne la donneront pas.
Mais
Rabbi Yehoshua
prit un fuseau, il le planta dans le mur bas et il n'entra pas ; —
— il ne monta pas, [mais]
il sortit ; il dit : voici même une bonne chose s'il veut chercher une épouse distinguée de la première, car peut‑être est‑elle née sous son signe.
Et encore ils lui demandèrent :
un débiteur qui a vendu et détaillé
des gages,
Que vit‑il qu'il ajoute encore !?
Il leur dit
Rabbi Yehoshua :
Un homme alla au lac, coupa des roseaux et en fit une charge, et il ne put la porter sur son épaule ; néanmoins il continue à couper et pose charge sur charge, car il espère qu'entre‑temps viendra quelqu’un et chargera mes paquets.
Et ici aussi, bien qu'il ait rencontré une personne peu fiable, il continue d'emprunter d'un autre, jusqu'à trouver quelqu'un de fiable pour conclure affaire avec lui.
Ils lui dirent : dis‑nous ces paroles en vérité !
Il leur dit
Rabbi Yehoshua :
C'était la corbeille d'une parturiente ; il y avait suspendu pour elle un papier, et il était écrit dessus "
qu'il retenait chez son père cent mille zozes"
ils lui dirent
les sages d'Athènes :
Et la corbeille, qui enfanta !?
Il leur répondit : voilà des paroles du genre mensonge.
Ils lui demandèrent encore :
Le sel pourri, par quoi l'assaisonnerait‑on ?
Il leur répondit : avec le déchet de la corbeille ;
ils lui dirent :
et qui a un déchet pour la corbeille ?
il leur dit :
et quel sel est pourri !?
Les Anciens d'Athènes lui dirent :
Construis‑nous une maison dans l'air du monde ! dit
Rabbi Yehoshua
là
explicitement
il la suspendit
entre le firmament et la terre,
et il leur dit : apportez‑moi des briques et du mortier ; et lorsqu'ils auront fait ma demande, je ferai aussi la vôtre.
Ils lui demandèrent encore :
Où est le milieu du monde ?
Il leva
son doigt, et
il leur dit : ici ! ils lui dirent : et qui le mesurera ?
Il leur dit : apportez des cordes et mesurons.
Ils lui dirent encore :
Nous avons un puits dans le désert, apporte‑le dans la ville ! dit‑il : faites‑moi des cordes de tourteaux [ שהוא דבר שאי אפשר ] et je le hisserai.
Ils lui dirent encore :
Nous avons des meules cassées —
répara‑les !
Rabbi Yehoshua
prit un morceau d'entre elles et
le jeta vers eux, et dit
leur :
Faites‑m'en des fils et je coudrai les meules.
Ils lui demandèrent encore :
Avec quoi récolte‑t‑on un champ d'instruments tranchants ?
Il leur répondit :
Avec la corne de l'âne ;
ils lui dirent :
Et qui a une corne d'âne !?
il leur dit :
Et qui a un champ d'instruments tranchants !?
Ensuite
On lui apporta deux œufs ; ils lui dirent : lequel est de la poule noire et lequel est de la poule blanche ?
Il leur apporta
deux fromages, et
il leur dit : lequel de ces fromages est de la chèvre noire et lequel de la chèvre blanche ?
Ils lui demandèrent encore :
Si un poussin meurt dans l'œuf et qu'il est intact, d'où sortit son âme ?
il leur dit :
d'où est‑elle entrée
de là
elle sort !
Ils lui demandèrent :
Montre‑nous un instrument qui ne compense pas la perte qu'il cause ! Apporte‑nous
Rabbi Yehoshua
une natte —
il la déploya, et
et elle ne put entrer par la porte quand elle était déployée ; il leur dit
Rabbi Yehoshua : si donc
apportez des perches et couvrez le mur, et
fermez‑le,
c'est l'objet
] la natte
qui ne compense pas la perte qu'elle cause.
Quand Rabbi Yehoshua les eut vaincus dans le débat, il fut ingénieux pour les amener au César comme il lui avait été ordonné, et il fit ainsi :
Il les amena
[il les amena] Rabbi Yehoshua, chacun séparément,
sur un navire
[sur le navire], et conformément à l’accord qu’il avait conclu avec eux au cas où il l’emporterait ; et il fit entrer chacun dans une pièce différente,
chacun, lorsqu’il vit soixante sièges, dit : « Tous mes compagnons sont venus ici »
[chacun d’eux, en voyant dans cette pièce, où on l’avait fait entrer, que soixante sièges y avaient été placés, était certain qu’on ferait venir dans cette pièce ses autres compagnons] —
Il dit au capitaine
[Rabbi Yehoshua dit au capitaine] :
« Détache ton navire »
[lève l’ancre de ton navire] et pars !
Lorsqu’ils arrivèrent
les Sages d’Athènes,
Rabbi Yehoshua prit
de la terre de leur terre
[de la terre de leur pays] ;