Békhorot 58b — le Talmud en français

הרי זה

כונסן

לכולן

לדיר להתעשר,

ונוטל

למעשר

אחד מן האלולין

,

והשאר פטורין

.

ומשום ד

ממה נפשך

נפטרו כולן:

אי באחד באלול

הוא

ראש השנה

, הרי הבהמות

דאלול ותשרי מצטרפין

ונטל אחד מביניהם לעשירי,

ו

אילו הבהמות

דאב

-

פטורים

היו, ואין צריכים לעשר כלל שאין להם צירוף.

ואי באחד בתשרי

הוא

ראש השנה

, הרי

דאב ואלול מצטרפין

ונטל עשירי מביניהם, ואילו

דתשרי פטורין

. כלומר, נפטרו אף הם מספק דשמא אחד בתשרי אינו ראש השנה, וכדמפרש ואזיל.

מאי אמרת?

לצרפו לגורן אחר

, שמא תאמר: למה נפטרו אלו של תשרי, והרי שמא משנה חדשה הם ולא נצטרפו למעשר שעשה, וימתין עמהם עד שיהיו לו עוד חמש משנה זו ויעשרם. אין אומרים כן, אלא משהכניסם לדיר להתעשר עם האלולים כבר נפטרו, ומשום שעל ידי זה כבר אינו יכול לצרפם עם חמש אחרות שיוולדו לו, כי "

עשירי

"

ודאי אמר רחמנא, ולא

"עשירי"

ספק

, ושמא יצא בעשירי אחד מאלו שנולדו בתשרי, והוא הרי ספק עשירי, כי שמא נתעשר כבר בצירוף הראשון כי אחד באלול הוא ראש השנה, ונמצא שהכנסת כל החמש עשרה לדיר פטרה את כולם: אלו של אב פטורים ממה נפשך, ואלו של תשרי, כיון שהכניסם לבית הספק, נפטרו אף הם.

ומקשינן עלה:

פשיטא!?

ומשנינן:

מהו דתימא לגזור דילמא אתי למישקל מהנך

[שמא יטול לעשירי מאותם שלא נולדו באלול], ובאופן זה יתכן שמביא הוא חולין לעזרה, כי אם יטול בצירוף הראשון משל אב, הרי יתכן שאחד באלול הוא ראש השנה למעשר בהמה, ואותם של אב פטורים משום שאין להם צירוף מאותה שנה, והעשירי שנטל מביניהם חולין הוא בעזרה. וכן אם יטול בצירוף שני מאותן שנולדו בתשרי, הרי יש לחוש שאחד בתשרי הוא ראש השנה למעשר בהמה, ואין האלולים מצטרפים, וגם נתעשרו כבר בצירוף ראשון, ואותן חמש שנולדו בתשרי עדיין לא נתחייבו במעשר, וכשנוטל אחד מהם למעשר הרי הוא חולין בעזרה -

אבל עכשיו שנוטל אחד מן האלולים בצירוף ראשון ונוטל אותו עצמו בצירוף שני, הרי ממה נפשך אין כאן חולין בעזרה.

קא משמע לן

שאין גוזרים.

מתניתין:

כיצד מעשרין

מעשר בהמה?

כונסן

לכל הבהמות המחוייבות במעשר -

לדיר, ועושה להם פתח קטן, כדי שלא יהו שנים יכולין לצאת כאחת

, ומוציאן דרך הפתח,

ומונין בשבט: א, ב, ג, ד, ה, ו, ז, ח, ט

.

והיוצא עשירי סוקר

אותו

בסיקרא

[שבט צבוע באדום, ונותן עליה מכה שיהא ניכר הצבע בבהמה],

ואומר

: "

הרי זה מעשר

".

ואם

לא סקרו

לעשירי

בסיקרא, ולא

[או שלא]

מנאן

לבהמות

בשבט, או שמנאן

כשהם

רבוצים או עומדים

מבלי להוציאם בפתח,

הרי אלו מעושרין

.

היה לו מאה

בהמות,

ונטל

מהם

עשרה

או שהיו לו

עשרה, ונטל

מהם

אחד, אין זה מעשר

.

רבי יוסי ברבי יהודה אומר

: אפילו הכי הרי זה

מעשר

.

קפץ אחד מן המנויין לתוכן

[לתוך אותם בהמות שאינם מנויים], כלומר קפץ אחד מאלו שכבר נתעשרו, לתוך אותם שלא נתעשרו ואין ידוע איזה הוא, הרי

כולן פטורין

, ומשום שכשיוציא את אלו שבדיר לעשר, הרי יש להסתפק שמא העשירי שיצא הוא זה שכבר נפטר, וכיון שספק הוא, אמרינן: עשירי ודאי ולא עשירי ספק, ולכן פטורים כולם.

ואם קפץ אחד

מן המעושרין

כלומר, מאותם שנקבעו כמעשר -

לתוכן

, הרי כולם פטורים, אך היות ויש לנו ספק מי הוא מתוכם שקדוש בקדושת קרבן מעשר בהמה, הרי

כולם ירעו עד שיסתאבו

[יפול בהם מום],

ויאכלו במומן לבעלים

.

גמרא:

תנו רבנן

:

[

באיזה צד

] [

כיצד

]

מעשר: כונסן לדיר, ועושה להם פתח קטן כדי שלא יהו שנים יכולין לצאת כאחד, ומעמיד אמותיהן

מבחוץ והם מבפנים, וגועות

אימותיהם להן,

ו

הן

יוצאות לקראת אמן

.

ומקשינן: למה מעמיד אמותיהן מבחוץ כדי שיצאו בניהם,

ולפקינהו אינהו

[יוציא אותם בידיו]!?

ומשנינן: "כל אשר

יעבור

"

כתיב

, ומשמע:

ולא שיעבירוהו

.

ואכתי מקשינן:

ולשדי להו ירקא

[ישליך להם ירק מעבר הפתח]

וליפקו ולייתו

[ויצאו ויבואו]!?

אמר

תירץ

רב הונא

: לכך תיקנו חכמים שיעשה כן על ידי אמם,

גזירה משום לקוח ומשום יתום

, כדי שלא יוציא לקוח שאין אמו עמו, או יתום שאין לו אם, שאלו פטורים ממעשר בהמה, כדלעיל נה ב, ונז א, ואם יוציא אותם עם אחרים המחוייבים במעשר, נמצא פוטר את המחויבים במעשר שלא כדין, וגם מביא חולין בעזרה.

תנו רבנן

:

כתיב: "וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבור תחת השבט העשירי יהיה קודש לה'". ודרשינן:

"

כל אשר יעבור

"

פרט לטריפה שאינה עוברת

, כי אחת משמונה עשרה טריפות, היא זו שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה, וזו אינה עוברת, וממנה למדנו לכל הטריפות.

"

תחת השבט

" ללמדנו ש

מצוה למנותן בשבט

.

ואם

לא מנאן בשבט, או שמנאן רבוצים או עומדים

ולא הוציאם דרך פתח,

מנין?

תלמוד לומר

: "

העשירי

יהיה

קודש

"

מכל מקום

.

ואין לי אלא שקרא שמו עשירי

, אבל אם

לא

קרא שמו עשירי מנין?

תלמוד לומר

: "

יהיה קודש

"

מכל מקום

.

יכול

שאם

היו לו מאה, ונטל

מהם

עשרה

למעשר, או שהיו לו

עשרה ונטל

מהם

אחד

למעשר,

יכול יהיו מעושרין?

תלמוד לומר

: "

עשירי

"

ואין זה עשירי

, שאין משמע עשירי אלא אם מנה א, ב, ג, עד העשירי.

רבי יוסי ברבי יהודה אומר

: הרי זה

מעשר

, ואף שלא מנאן.

שואלת הגמרא:

מאי טעמיה דרבי יוסי ברבי יהודה?

ומפרשינן:

סבר לה כאבא אלעזר בן גומל! דתניא: אבא אלעזר בן גומל אומר

:

כתיב גבי תרומת מעשר [במדבר יח]: "והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר.

ונחשב לכם תרומתכם

כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב". כלומר, כתרומה גדולה של גורן ויקב -

הרי ש

בשתי תרומות הכתוב מדבר, אחת תרומה גדולה

["כדגן מן הגורן... ]",

ואחת תרומת מעשר

["תרומתכם"]. ולמדנו:

כשם שהתרומה גדולה ניטלת באומד

, שאומד מדעתו כמה סאין יש, ונותן תרומה לפי אומדו,

ובמחשבה

שאינו מפריש תרומה מיד, אלא נותן עינו ליטול תרומה בצד זה, ואוכל בצד אחר - וכל זה נלמד מ"ונחשב",