Békhorot 55b — le Talmud en français

והאיכא

עינתא דמידליין

[והרי יש עינות מים הנובעים בהרים רמים הגבוהים מן הפרת], ואי אפשר שמקור מימיהם הוא הפרת הנמוך מהם!?

אמר

תירץ

רב משרשיא: הנהו

עינות מים

סולמי דפרת נינהו

. כלומר, אף הם מן הפרת, אלא שעולים מן הפרת להרים הרמים כמו סולם.

תו מקשינן:

והא כתיב

בפרשת בראשית עם שלשת הנהרות הנזכרים: "

והנהר הרביעי הוא פרת

", ומשמע שהוא כמותם, ואינו מקור להם!?

אמר רב נחמן בר יצחק ואיתימא רב אחא בר יעקב

:

מה שאמר הכתוב: והנהר הרביעי "הוא פרת", היינו:

הוא פרת דמעיקרא

, הוא זה הנזכר לפני זה "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים", ואם כן, מבואר, שמקור שלשת הנהרות הוא הפרת.

תניא: רבי מאיר אומר

:

"

יובל

" הוא

שמו

של נהר פרת,

שנאמר

[ירמיה יז יח]: "

והיה כעץ שתול על מים, ועל יובל ישלח שרשיו

", ועל עץ החיים אשר בתוך גן העדן מוסב הפסוק, ופרת הוא המשקה את גן העדן, וכמו שנאמר: "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן... והנהר הרביעי הוא פרת".

ולמה נקרא שמו

"

פרת

", משום

שמימיו פרים ורבים

מעצמם ואין צריכים למי גשמים.

וחכמים אומרים

: "

פרת

" הוא

שמו

.

אמר מר

:

שמימיו

של פרת -

פרים ורבים

-

והרי זה

מסייע ליה לשמואל!

מי גשמים אינם מטהרים את הטמא אלא כאשר נקוו המים אל מקום אחד ואינם זוחלים ["אשבורן"], מה שאין כן המעיינות והנהרות שבטבעם זוחלים הם, הרי הם מטהרים בזחילה.

דאמר שמואל: נהרא מכיפיה מיבריך

, [הנהר מתברך ורבה מן הסלע שלו]. כלומר, משפתו וממקורו הוא מתרבה. ונפקא מינה לענין טבילה בנהר, שאפילו כאשר ירדו גשמים לתוך הנהר, אין אנו חוששים שמא רבו מי הגשמים בנהר יותר ממימיו המקוריים ["רבו נוטפין על הזוחלין". ואם כן, לא היה אפשר ליטהר בו, שהרי מי גשמים אינם מטהרים בזחילה]. כי כנגד כל טפח מי גשמים הנוטפים לתוך הנהר, הרי הוא מוציא ממקורו טפחיים, ונמצא שלעולם רבו הזוחלין על הנוטפין.

ופליגא

הך דרבי מאיר ודשמואל - א

דרב! דאמר רב אמי אמר רב

:

מיטרא במערבא סהדא רבה פרת

[כשיורד גשם בארץ ישראל מעיד עליהם עד גדול והוא הפרת], כי הפרת בא מארץ ישראל לבבל, והוא גדל כשיורדים גשמים בארץ ישראל, ומעיד הוא בבבל על כך. ולכן, אפילו כשאין מי גשמים באיזור הפרת, עדיין יש לחוש בו לריבוי נוטפין על הזוחלין, כי שמא ממי גשמים שבארץ ישראל או מהפשרת השלגים שבה - נתרבה הפרת.

אבוה דשמואל עביד להו לבנאתיה

[אביו של שמואל היה עושה לבנותיו כדי שייטהרו לאחר שראו דם]:

מקוה

של מים מכונסים, [או שהיו טובלות סמוך לנהר, וממשיך מי הנהר לשם]

ביומי ניסן, ומפצי

[מחצלות בתוך הנהר לעמוד עליהם כדי לטבול]

ביומי תשרי

. כלומר, ביומי תשרי היו טובלות בנהר עצמו, וכדי שלא יחצוץ הטיט שבשפת הנהר, היה נותן מחצלות תחת כפות רגליהן.

ומפרשת הגמרא: לפיכך עשה הוא להם

מקוה ביומי ניסן

ולא היה מרשה להן לטבול בנהר, כי

סבר לה

אבוה דשמואל

כרב, דאמר רב אמי אמר רב

:

מיטרא במערבא סהדא רבה פרת

, ולכן אף כשבבל אין יורדים גשמים יש לחוש שמא בארץ ישראל הפשרו השלגים ובאו עד לכאן, והיה חושש

שמא ירבו

[כלומר, שמא רבים הם] ה

נוטפין

[מי הגשמים והשלגים הנוטפים מהעבים] הבאים מארץ ישראל

על הזוחלין

[הם מי הנהר עצמו, שבטבעם זוחלים הם],

והוו להו מי גשמים רובא

, ושוב אין הנהר כשר לטבילה.

ומפצי ביומי תשרי

.

מוסיפה עוד הגמרא:

ופליגא דידיה אדידיה

, שמואל שאמר כאן "נהרא מכיפיה מיבריך", נחלק על דברים שאמר הוא עצמו,

דאמר שמואל: אין המים מטהרים בזוחלים, אלא פרת ביומי תשרי

, שבזמן זה אין לחוש שירבו הנוטפים על הזוחלים, הרי שאין הפרת מתרבה ממקורו יותר מאשר נכנסו בו מי גשמים, שאם כן, יכול תמיד לטבול בפרת, כי בודאי רבו הזוחלין על הנוטפין.

מתניתין:

הלקוח

מאחר

או שניתן לו במתנה

, הרי הוא

פטור ממעשר בהמה

.

גמרא:

שואלת הגמרא:

מנא הני מילי?

אמר

פירש

רב כהנא

:

משום

דאמר קרא

[שמות כב]: "

בכור בניך תתן לי

.

כן תעשה לשורך לצאנך

שבעת ימים...", הקיש הכתוב את שורך לבניך, כדי ללמד: