Version texte de ce daf : original et traduction
Békhorot 52b — le Talmud en français
Békhorot 52b du Talmud de Babylone : tsourat ha-daf avec Rachi et Tossafot, traduction et notes. À lire en ligne, gratuitement.
Texte original — Békhorot 52b
ומפרשינן: לכך חזרה המשנה ושנתה בבא זו, כדי
לאתויי
[לרבות]:
אף
שבחא דממילא
ללא טירחת היורשים - שאף שבח זה אין הם נוטלים, ו
כגון חפורה והוי שובלי
[שחת שגדלה והיתה לתבואה ושבלים],
שלפופי והוו תמרי
[סמדר ונעשו תמרים], שלא נאמר: רק בשבח שטרחו בו היורשים אין הם נוטלים וכגון זיבול שדות קשקוש ועידור.
שנינו במשנה: וכולם אין נוטלין...
ולא בראוי כבמוחזק
: הוקשה לגמרא: למה חזר התנא ושנה פרט זה!? ולכן מפרשינן:
לאתויי
אף
נכסי דאבי אבא
[של הבכור] שמת לאחר מיתת האב, שאף הם חשובים ראוי, ואף שודאי הוא בשעת מיתה, שבסופו של דבר יפלו נכסים אלה לאב כדי להורישם לבניו ולבכור.
כתיב [ויקרא כה]: "וקדשתם את שנת החמשים שנה... יובל היא תהיה לכם ושבתם איש אל אחוזתו [השדות חוזרות לבעליהן]... בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו". דין זה הוא במקח, אבל ירושה אינה חוזרת ביובל.
מתניתין:
ואלו שאינן חוזרין ביובל
:
חלק
הבכורה
.
ו
בעל
היורש את אשתו
.
והמייבם את אשת אחיו
ונוטל פי שנים בנכסי האב, אף החלק הנוסף אינו חוזר ביובל.
והמתנה
.
דברי רבי מאיר
.
וחכמים אומרים
: אף
המתנה כמכר
היא, וחוזרת ביובל לנותנה.
רבי אלעזר אומר
:
כולם
חלק הבכורה, ירושת הבעל, התוספת ליבם והמתנה -
חוזרין ביובל
.
רבי יוחנן בן ברוקה אומר: היורש את אשתו, יחזיר
את הקרקעות
לבני משפחה, וינכה להם מן הדמים
, ומפרש לה בגמרא.
גמרא:
שנינו במשנה: ואלו שאין חוזרין ביובל, הבכורה, והיורש את אשתו, והמייבם את אשת אחיו והמתנה, דברי רבי מאיר:
שואלת הגמרא:
מאי טעמא דרבי מאיר?
ומפרשינן:
מכר הוא דאמר רחמנא ליהדר ביובל
[מכר בלבד הוא שאמרה תורה שיחזור ביובל], אבל
מתנה וירושה לא
.
ו
לפיכך:
הני
ממשנתנו
דירושה
הם כדמפרש ואזיל, הרי
ירושה
הם שאינה חוזרת.
והני ממשנתנו
דמתנה
הם כדמפרש ואזיל, הרי
מתנה
הם שאינה חוזרת ביובל -
ומפרשת הגמרא, אלו הם ירושה ואלו הם מתנה:
בכור
, היינו חלק בכורה: "
לתת לו פי שנים
" אמר הכתוב, הרי ש
מתנה קרייה רחמנא
, והיות ומתנה היא אינה חוזרת ביובל.
והיורש את אשתו
: ירושה היא, כי
ירושת הבעל
את אשתו מ
דאורייתא
היא, ואם כן, כשאר ירושות היא.
והמייבם את אשת אחיו
: שהרי "
בכור
"
קרייה רחמנא
, וכמאמר הכתוב "והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת", וכבר שנה רבי מאיר שהבכורה מתנה היא שאינה חוזרת ביובל.
שנינו במשנה:
וחכמים אומרים: מתנה
כמכר
:
שואלת הגמרא:
מאי טעמייהו דרבנן?
ומפרשינן: כתיב "בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו", ו"
תשובו
" - כלומר, פסוק זה כולו שמיותר הוא, כי כבר אמר הכתוב "ושבתם איש אל אחוזתו" -
לרבות את המתנה
.
והני כולהו
בכורה, והיורש את אשתו, והמייבם את אשת אחיו, שלא נחלקו חכמים על רבי מאיר - משום ד
ירושה נינהו
ולא כטעמו של רבי מאיר, כי רבי מאיר לשיטתו שהמתנה אינה חוזרת.
שהרי גבי
בכור אמר קרא
"
לתת לו פי שנים
",
מקיש
הכתוב
חלק בכורה לחלק פשוט, מה חלק פשוט ירושה
היא,
אף חלק בכורה ירושה
היא, ולכן אינה חוזרת. ואף המייבם את אשתו ירושה היא, שהרי בכור קרייה רחמנא.
שנינו במשנה:
רבי אלעזר אומר כולם חוזרין ביובל
:
ומפרשינן טעמיה:
סבר לה כרבנן, דאמרי
"
תשובו
"
לרבות את המתנה, והני כולהו
בכורה, ירושת הבעל ויבם -
מתנה נינהו
. כי:
בכור
: "
לתת לו פי שנים
" אמר הכתוב, הרי ש
מתנה קרייה רחמנא
.
והיורש את אשתו
הוי מתנה, משום ש
ירושת הבעל דרבנן
היא.
והמייבם את אשת אחיו
אף הוא חשוב מתנה, כי "
בכור
"
קרייה רחמנא
, וכבר נתבאר שחלק בכורה מתנה היא.
אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: האחין שחלקו לקוחות הן
, ומשום שאין ברירה לומר: כל אחד לחלק ירושתו בא,
ו
לפיכך
מחזירין זה לזה ביובל
, שהרי חלוקתם מכירה היא.
מותיב רב הושעיא
ממשנתנו:
ואלו שאין חוזרין ביובל: הבכורה
, והרי אף אם ירושה או מתנה היא גוף זכיית הבכור חלקו, מכל מקום צריך שתחזור ביובל כמו חלק הפשוט, כי שמא לא זה הוא חלקו אלא החליף עם אחיו!?
אמר ליה רבי אלעזר
לרבי אושעיא:
מאי
"
אין חוזרין
" ששנינו?
אין חוזרין לבטלה.
כלומר, אין הכוונה לומר שלא צריך להחזיר כלום, כי היות ולקוחות הן ודאי מחזירין את חלק הבכורה כמו את שאר הירושה, אלא שלמאן דאמר אין הבכורה חוזרת ביובל, אף שמחזיר את חלק הבכורה מכל מקום אינה מחזירה לבטלה ובחינם, אלא חוזרים וחולקים את הירושה ונוטל פי שנים כבתחילה. מה שאין כן לדעת הסובר שבכורה חוזרת ביובל פקעה זכותו של הבכור לגמרי, וחוזרים וחולקים את הירושה שוה בשוה.
מתקיף לה רב ששת: מכלל, דמאן דאמר
[היינו רבי אלעזר במשנה] "
חוזרין
" -
חוזרין לבטלה קאמר!?
כי הרי אם הסובר שאין הבכורה חוזרת, היינו רק לומר שכנגד חלק הבכורה שהוא מחזיר מקבל חלק אחר, הרי בהכרח שהסובר שהיא חוזרת היינו שהיא חוזרת לגמרי, וכי אפשר שיהא כן!?
קרי רב חמא עליה דרב ששת,
שהקשה את הקושיא הנזכרת, את הפסוק בקהלת [פרק ז] "
טובה חכמה עם נחלה
". כלומר, טובה חכמה וחריפות יחד עם ידיעת הברייתות, שהיו נחלתו של רב ששת.
ולא שמיע ליה
לרב ששת,
הא דכי אתי רבין אמר רבי יוחנן, ואמרי לה רבי אלעזר אמר משום רבי אלעזר בן שמוע: מאי
"
חוזרין
"
\-
חוזרין לבטלה.
ואילו היה שומע דברי חכמה אלו לא היה מקשה.
שנינו במשנה:
רבי יוחנן בן ברוקה אומר: היורש את אשתו יחזיר לבני
משפחה וינכה להם מן הדמים:
ומקשינן עלה:
מאי קסבר
רבי יוחנן בן ברוקה!?
אי קסבר: ירושת הבעל דאורייתא
, אם כן,
אמאי יחזיר לבני משפחה
, והרי ירושה אינה חוזרת לכולי עלמא!?
ואי קסבר
רבי יוחנן בן ברוקה:
ירושת הבעל דרבנן
, ולכן יחזיר את ירושתו לבני משפחת אשתו, אם כן, מה הוא ששנינו "וינכה להם מן הדמים", והרי
דמים מאי עבידתייהו
[מה מקום לחשבון דמים, בקרקע שהיא חוזרת ביובל] שהרי קרקעות בחינם הן שבות ביובל!?
ומשנינן:
לעולם קסבר
רבי יוחנן בן ברוקה:
ירושת הבעל דאורייתא
-
והכא
במשנתנו
במאי עסקינן: כגון שהורישתו אשתו
את
בית הקברות
המשפחתי שהיה שלה,
ומשום פגם משפחה
שיהא בית הקברות שלהם ביד מי שאינו ממשפחתם,
אמור רבנן: לשקול
הבעל
דמי וליהדר
[יטול הבעל דמים מבני משפחת האשה ויחזיר להם את בית הקברות].
וכדתניא
:
המוכר
את
קברו, ודרך קברו, מקום מעמדו
[המקום שעושים בו שבעה ימים מעמדות למת]
ובית הספדו: באים בני משפחה וקוברים אותו
שם
בעל כרחו
של לוקח
משום פגם משפחה
, ומחזירין את הדמים לקונה.
ומאי
"
ינכה להם מן הדמים
"? הכי קאמר:
כשמחזירים המשפחה את דמי בית הקברות, מנכים ממה שהם צריכים לשלם את
דמי קבר אשתו
, ולא יחזירו לו אלא את דמי שאר בית הקברות, ומשום שהבעל חייב בקבורת אשתו.
הדרן עלך פרק יש בכור
--- title: "חברותא - בכורות — פרק תשיעי - מעשר בהמה" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02369.html#HtmpReportNum0008L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0008L5" --- פרק תשיעי - מעשר בהמה
Оригинал главы פרק תשיעי - מעשר בהמה