Békhorot 22a — le Talmud en français

ומשנינן: הא דקוברים אותה אינו משום קדושת בכורה, אלא

כדי לפרסמה שנפטרה מן הבכורה

, שאם לא היה זה ולד לא היו קוברים אותו, אבל באמת אין לו דין ולד כדי ליקבר.

ואכתי מקשינן:

למימרא

מדנפטרה מן הבכורה משום חררת דם -

דולד מעליא הוא

[ולד חשוב הוא],

ו

אם כן,

אמאי אין מטמא לא במגע ולא במשא!?

אמר רבי יוחנן: משום ביטול ברוב נגעו בה

, שמיחוי הולד שבחררה בטל ברוב דם הלידה.

ואזדא רבי יוחנן

שפירש את טעמו של רבי אליעזר בן יעקב משום ביטול ברוב -

לטעמיה, דאמר רבי יוחנן: רבי אליעזר בן יעקב ורבי שמעון אמרו דבר אחד: רבי אליעזר בן יעקב

, היינו

הא דאמרן

שהבשר בטל ברוב.

רבי שמעון מאי היא, דתנן

:

השליא

שהפילתו אשה

בבית

, הרי

הבית טמא

משום אהל המת, ו

לא

משום

שהשליא

היא עצמה

ולד

לטמאות,

אלא שאין שליא בלא ולד

אלא שנימוק, ואף שנימוק הרי הוא מטמא.

רבי שמעון אומר

: כבר

נימוק הולד עד שלא יצא

, ולכן אינו מטמא כי בטל הוא ברוב דם הלידה שרבה עליו ומבטלו.

תנן התם

במסכת אהלות ז ד:

א. אשה שמת עוברה במעיה, וישבה על המשבר ונפתח קבר הרחם בבית זה ולא יצא בו הולד, והוציאוה לבית אחר ושם נולד, טמא הבית הראשון כאילו נולד שם, שהטומאה בוקעת דרך פתיחת קבר הרחם.

ב. אבל

אין לנפלים פתיחת הקבר עד

שיעגילו ראש כפיקה

. כלומר, אשה שעוברה עדיין לא העגיל ראשו ונעשה עב כפיקה [מפרש לה ואזיל], אינו מטמא על ידי פתיחת קבר הרחם.

ומפרשינן:

מאי כפיקה?

אמר רב הונא: כפיקה

[כוש הטוויה]

של צמר

.

אמר ליה חייא בר רב לרב הונא: רבי! פריש

לי: פיקה

של שתי

שהיא קטנה

או

פיקה

של ערב

שהיא גדולה יותר?

אמר ליה

רב הונא לחייא בר רב:

תניא: פיקה של שתי, דברי רבי מאיר

.

רבי יהודה אומר

: פיקה

של ערב

.

רבי אליעזר ברבי צדוק אומר

: אף אם לא העגילו הנפלים כפיקה,

מ

שנפתח רחמה כל כך עד

שיראו טפיפיות

בתוך רחמה, הרי הוא מטמא.

ומפרשינן:

מאי טפיפיות?

אמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי אליעזר ברבי צדוק: כך היו מפרשין בירושלים, כפרידה שכורעת להטיל מימיה

, ומתוך כריעתה נפתח רחמה מאד

ונראית פיקה מתוך פיקה

[קמטים נראים ברחם].

אמר רב הונא: שמעתי שתי פיקות

[שני שיעורים ששיערום כפיקה]:

אחת של שתי, ואחת של ערב, ואין לי לפרש

, לענין מה השיעור הוא פיקה של שתי, ולענין מה השיעור הוא פיקה של ערב.

כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: שלש פיקות שמעתי: אחת של שתי, ואחת של ערב, ואחת של פיקה גדולה של סקאין

[מפרש לה ואזיל],

ואין לי לפרש

.

כי אתא רבין פירשה משמיה דרבי יוחנן

:

של אשה

שיעורה

כ

פיקה

של שתי

לענין טומאת אהל, וכדתנן לעיל שאין לנפלים פתיחת הקבר עד שיעגילו ראש כפיקה, ופיקה זו של שתי היא, כרבי מאיר בברייתא דלעיל.

של בהמה

שיעורה

כשל ערב

, והוא לענין מה ששנינו בחולין ע ב: בהמה שמת עוברה בתוך מעיה, והושיט הרועה את ידו ונגע בו, טהור, ומשום דטומאה בלועה היא. ומשהעגיל ראש הולד כפיקה של ערב הרי הוא מטמא.

פיקה גדולה של סקאין, כדתנן

:

גוש הבא מבית הפרס

[שדה שנחרש בה קבר, שעפרה מטמא מדרבנן], וגוש הבא

מארץ העמים

[שגזרו עליו טומאה]

שיעורו

בכדי לטמא

כפיקה גדולה של סקאין

,

שהוא כחותם המרצופין

[גודלה של אותה פיקה הוא כגודל החותם שעושים לשקים גדולים של גמי],

וישנו בצד העליון של מגופת החבית הלחמית

, [וגודלה של אותה פיקה ואותו חותם, הוא כמו הגולה שהיא כמו בית יד של כיסוי החבית העשויה בבית לחם].

אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה

:

הלוקח ציר

[היוצא מהדגים כשמולחים אותם, ומערבים אותו במים]

מעם הארץ

שמגעו מטמא, הרי זה

משיקו במים, וטהור

, [נותן את הציר בכוס ומכניסו למקוה, ומשנגעו מי המקוה בציר שבכוס נטהר הציר]. כי

מה נפשך

:

אי מיא רובא נינהו, כיון דעביד להו השקה טהרי להו

[אם המים הם הרוב, אם כן, שם מים עליהם, והשקה מועילה לטהרם].

ואי רובא ציר נינהו

, הרי

ציר לאו בר קבולי טומאה הוא

. אלא

מאי איכא?

משום הנך מיעוטא דמיא

, הרי

הנך בטלי להו ברובא

, [ואם הרוב הוא ציר ושם אוכל עליו שלא יועיל השקה לטהרו, מכל מקום הרי הוא טהור, כי הציר אינו מקבל טומאה שאינו אוכל, ואילו המים בטלו ברוב הציר].

אמר רבי ירמיה

:

לא שנו

שעל ידי השקה טהור הציר

אלא לטבול בהן

את

פיתו, אבל ל

יתן את הציר ב

קדירה

שיש בה מים -

לא

, ומשום ש

מצא מין את מינו וניעור

. כלומר, אף שמיעוט המים בטלו מתחילה ברוב שלא ייטמאו, מכל מקום כשנצטרף להם המים שבקדירה ורבו המים על הציר, חזרו המים ונטמאו.

יתיב רב דימי וקאמר להא שמעתא! אמר

תמה

ליה אביי

:

וכי טומאה שבטלה חזרה וניעורה!?

אמר ליה

רב דימי לאביי:

ואת לא תסברא

שטומאה, אף שבטלה, הרי היא חוזרת וניעורה!?