Békhorot 20b — le Talmud en français

לגמריה: לא אמרינן יולדת למקוטעין

, אלא חמשה חדשים שלמים מעוברת היא, ואי אפשר שהמתינה שלשים יום מן הטינוף עד שקיבלה זכר והרתה עוד חמשה חדשים שלמים בתוך שנתה, ובהכרח שאין זה טינוף.

לסבריה: אמרינן יולדת למקוטעין

, ושמא ילדה קודם שמלאו לה חמשה חדשים, והריונה אכן היה לאחר שלשים יום לטינוף, ואין הולד שנולד חשוב בכור שכבר נפטר הרחם בטינוף.

האופן השלישי:

ואיבעית אימא

: לכולי עלמא

לא אמרינן יולדת למקוטעין

אלא במלאות לה חמשה חדשים -

והכא, במקצת היום

היינו מקצת יום השלשים לטינופה ומקצת יום האחרון של עיבורה -

ככולו

. כלומר, שלשים יום נשלמים בתחילת היום, ובאותו יום היא מקבלת זכר, וכן ביום האחרון של חמשת חדשי הריונה הרי היא יולדת -

קמיפלגי

:

לסבריה: אמרינן מקצת היום ככולו

, ונמצא שאף אם טינפה למחרת הגיעה לששה חדשים, יכולה היא ללדת בשני הימים האחרונים של השנה, כי יכולה היא להתעבר ביום האחרון של החודש השביעי ללידתה, וללדת ביום העשרים ותשע לחודש השנים עשר ללידתה, או להתעבר למחרת תום החודש השביעי, וללדת ביום האחרון של שנתה, כיון שאנו אומרים מקצת היום ככולו.

לגמריה: לא אמרינן מקצת היום ככולו

, וכל שטינפה למחרת תום החודש הששי, אי אפשר שתקבל זכר אלא מיום הראשון של החודש השמיני, ותלד למחרת תום שנתה, ואם ילדה בתוך שנתה בהכרח שלא היה זה טינוף גמור.

ומוסיפה הגמרא לפרש את המשך הברייתא:

אמר רבי עקיבא: אני לא באתי לידי מידה זו, אלא כל שידוע

שביכרה אין כאן לכהן כלום, וכל שלא ביכרה הרי זו לכהן, ספק יאכל במומן לבעלים:

מאי איכא בין רבי עקיבא לרבי יהושע!?

שהרי ודאי טעמו של רבי עקיבא הוא משום טינוף שהרי לא יחלוק על מה שאמר רבי ישמעאל דעז בת שנתה שילדה אין לחוש לה ללידה קודמת!?

אמר רבי חנינא מסורא: חלב פוטר איכא בינייהו

. כלומר, עז חולבת, שילדה לאחר מכן אם הכרח הוא שכבר ילדה מקודם ונפטר רחמה, או לא:

רבי עקיבא סבר: חלב פוטר

, כי

הלך אחר רוב בהמות, ורוב בהמות אין חולבות אלא אם כן, יולדות, והא מדקא חלבה מילד ילדה

[כיון שראינוה חולבת בהכרח שכבר ילדה].

ורבי יהושע סבר: חיישינן למיעוטא

שחולבות בלא ללדת, וחיישינן שמא זה שילדה לאחר חליבתה בכור הוא.

ומקשינן עלה:

ומי חייש רבי יהושע למיעוט

[וכי חושש רבי יהושע למיעוט]!?

והתנן

: אשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים, ומת בעלה בלי בנים ובלי אחים, ו

היתה

לה

לאלמנתו

חמות, אינה חוששת

שמא ילדה חמותה אח לבעלה המת והיא זקוקה לו ליבום, אבל אם

יצאה

האשה ממקומה כשחמותה

מליאה

[מעוברת] הרי זו

חוששת

שמא ילדה אח זכר לבעלה המת, והיא זקוקה לו ליבום.

רבי יהושע אומר

: אפילו היתה חמותה מליאה

אינה חוששת

.

ואמרינן: מאי טעמא דרבי יהושע?

משום ד

קסבר: רוב מעוברות

אכן

יולדות ו

אולם ה

מיעוט מפילות, וכל היולדות,

יולדות

מחצה זכרים

המזקיקים ליבום

ומחצה

נקבות

שאינן מזקיקות ליבום,

והוו להו זכרים

בני קיימא

מיעוטא, ולמיעוטא לא חיישינן

. הרי שרבי יהושע אינו חושש למיעוט.

אלא,

אל תאמר שמחלוקת רבי יהושע ורבי עקיבא בברייתא דידן אם חלב פוטר, היא שלרבי יהושע חלב אינו פוטר ולרבי עקיבא חלב פוטר, אלא

איפוך,

אימא: רבי יהושע סבר: הלך אחר רוב בהמות, ורוב בהמות אינן חולבות אלא אם כן, יולדות, ורבי עקיבא סבר: חיישינן למיעוטא

. מסייעת הגמרא לכך שיש להפוך את השיטות:

והתניא

[בניחותא]:

חלב פוטר, דברי רבי יהושע. רבי עקיבא אומר: חלב אינו פוטר

.

תנו רבנן

:

א. הברייתא והסוגיא שעליה, מתבארת כאן לפי פירוש רש"י כפי שגרס בדבריו החק נתן [הובא באהל משה].

ב. אין מצטרפות בהמות לחיוב מעשר, אלא אם כן נולדו בשנה אחת, וקיימא לן שראש השנה למעשר בהמה הוא אחד באלול.

גדייה

שילדה שלש בנות

בכרס אחד,

וכל בנותיה ילדו שלש שלש

בנות,

כולן,

כל תריסר הבהמות, שלשת הבנות, ותשעת בנות הבנות,

נכנסות לדיר להתעשר.

כלומר, יתכן הדבר שנולדו כל אלו בשנה אחת, כך שיהיו ראויים להתעשר כאחת.

אמר רבי שמעון: אני ראיתי גדייה שעישרה בתוך שנתה.

כלומר, תוך שנה מלידת בנותיה ילדו הבנות עצמן עד שהשלימו לעשר בהמות כדי מעשר, וכעין שאמר תנא קמא, ולקמן מפרש מאי בינייהו.

ומקשינן לתנא קמא:

למה לי למיתני

"וכל בנותיה ילדו

שלש שלש

"? והרי אין אנו זקוקים אלא לעשר בהמות מן הבנות ובנותיהן, ואם כן: הרי סגי ש

תוליד חד מינייהו

[מן הבנות]

תלת, ואינך

בנות סגי שיולידו

תרתי תרתי

[הרי די שתלד רק אחת משלשת הבנות שלש בנות, ואחיותיה ילדו שתי בנות, והרי עשר בהמות למעשר]!?

ומשנינן:

איידי דאיכא חדא

מן הבנות

דלא סגיא

שלא יתכן שיהיה חיוב מעשר

בלא

שתלד

שלש

בנות,

תנא כולהו

בנות

דילדו שלש שלש

[כיון שאחת מן הבנות בהכרח יש להעמיד שילדה שלש בנות, לכן נקט התנא גם באחיותיה לידת שלש בנות ולא שתים].

ואכתי מקשינן:

ולמה לי למיתני שלש

בנות לבנות

כלל!?

לילדו כולהו

בנות

תרתי

בנות, והרי תשע בהמות בנות ובנות הבנות,

ותיהדר איהי ותוליד בהדייהו

[ועוד תלד האם עצמה ולד נוסף באותה שנה], והרי עשר בהמות!?