Békhorot 18b — le Talmud en français

כל שחליפיו ביד כהן פטור מן המתנות, ורבי מאיר מחייב

-

הרי משמע:

חליפיו ביד כהן אין

, אבל

אין חליפיו ביד כהן

-

לא

, ואם כן, חזרה קושיא למקומה, למה הוצרך רבי אלעזר להשמיענו זאת!?

ומשנינן: מכל מקום הוצרך רבי אלעזר להשמיענו כן, כי:

מהו דתימא

:

לעולם ל

רבי יוסי אף על גב דאין חליפיו ביד כהן נמי פטור, והא דקתני

"כל ש

חליפיו

ביד כהן פטור מן המתנות" -

לדבריו דרבי מאיר

הוא ד

קאמר ליה

:

לדידי אפילו

כש

אין חליפיו ביד כהן

הרי הוא פטור מן המתנות, ומשום

דאי מחייבת ליה במתנות, אתי לידי גיזה ועבודה

-

אלא

לדידך

שאתה חולק על תקנה זו -

אודי לי מיהא, היכא דחליפיו ביד כהן, דעשו שאינו זוכה כזוכה

.

ואמר ליה רבי מאיר

: אפילו הכי

לא

נפטר מן המתנות

קא משמע לן

רבי אלעזר שכל עיקר דינו של רבי יוסי אינו אלא כשחליפיו ביד כהן, ומשום שעשו את שאינו זוכה כזוכה.

אמר רב פפא

:

מעשר בהמה שיש בו מום, הרי הוא נאכל לבעלים, ופטור ממתנות כהונה.

הכל מודים בספק מעשר

בהמה - כגון שנתערב מעשר בין בהמות מעושרות, וכולם נאכלים במומן לבעלים -

שהוא פטור מן המתנות

.

ומקשינן עלה:

הכל מודים מאן רבי מאיר

שחייב ספק בכור במתנות - והרי

פשיטא

, דספק מעשר שאני, שהרי:

עד כאן לא מחייב רבי מאיר התם

בספק בכור,

אלא הואיל וכהן בא עליו משני צדדים

, שאפילו אם תאמר בכור הוא הרי כולו של כהן,

אבל ספק מעשר

שאם מעשר הוא אינו של כהן -

לא

אמר רבי מאיר, אלא מודה הוא שהמוציא מחבירו עליו הראיה!?

ומשנינן: הוצרך רב פפא להשמיענו בספק מעשר שרבי מאיר פוטר מן המתנות, כי

מהו דתימא: טעמא דרבי מאיר

גבי ספק בכור אינו משום שהוא בא עליו משני צדדין, אלא משום שתקנו חכמים כן,

דלא תשתכח תורת מתנות, ו

אם כן,

אפילו ספק מעשר נמי

מחייב רבי מאיר במתנות מאותו טעם -

קא משמע לן

רב פפא שטעמו של רבי מאיר אינו אלא משום שבבכור הכהן בא עליו משני צדדים.

מתמהת הגמרא על תירוץ זה:

ומי מצית אמרת הכי

דטעמו של רבי מאיר הוא משום שלא תשתכח תורת מתנות!?

והקתני סיפא

במשנה הבאה

שהיה רבי יוסי אומר: כל שחליפיו ביד כהן

הרי הוא

פטור מן המתנות, ורבי מאיר מחייב

אף כשחליפיו ביד כהן. ואי אמרת בשלמא שטעמו של רבי מאיר הוא משום שהכהן בא עליו משני צדדין, היינו שאמר רבי יוסי כל שחליפיו ביד כהן פטור, דמטעם זה אין הכהן יכול לבוא עליו משני צדדין, אבל אם טעמו של רבי מאיר הוא משום שלא תשתכח תורת מתנות, למה נקט רבי יוסי את הטעם משום שחליפיו ביד כהן, שהרי בזה גם רבי מאיר מודה שיש לפוטרו, ורק משום שלא תשתכח תורת מתנות חלק עליו.

ומשנינן: אפילו הכי הוצרך רב פפא להשמיענו שטעמו של רבי מאיר אינו משום שלא תשתכח תורת מתנות, כי

מהו דתימא

: לעולם

רבי מאיר אפילו ספק מעשר מחייב, והא דמיפלגי בחליפין להודיעך כחו דרבי יוסי, דפטר אפילו היכא דכהן בא עליו משני צדדין

-

קא משמע לן

.

שנינו במשנה:

מת אחד מהן

מן ספיקי הבכורות -

רבי טרפון אומר: יחלוקו

:

ומקשינן: הרי רבי טרפון עצמו סובר שינתן הבריא לכהן ומשום שמסתמא הוא הבכור, ואם כן, כשמת אחד מהן

אמאי יחלוקו!?

והרי

ניחזי: אי שמן מית

, ודאי

דכהן הוא

דמית, שהרי השמן יוצא ראשון לדעת רבי טרפון,

והאי דאיכא

[והבהמה הנמצאת]

דבעל הבית

היא.

ואי כחוש מית

, ודאי

דבעל הבית מית

שהוא היוצא אחרון ואינו בכור,

והאי דאיכא בריא

-

דכהן הוא!?

אמר רבי אמי: חזר בו רבי טרפון

.

שנינו במשנה: מת אחד מהן, רבי טרפון אומר יחלוקו.

רבי עקיבא אומר: המוציא מחבירו עליו הראיה

:

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: משל דרבי טרפון למה הדבר דומה: לשנים שהפקידו

בהמות

אצל רועה

ומתה אחת הבהמות ואין אנו יודעים של מי מתה,

שמניח רועה

את הבהמה הנמצאת

ביניהם

כדי שיחלקוה

ומסתלק

, שהרי אין לנו לומר המוציא מחבירו עליו הראיה, כי אין כאן מי שמוחזק יותר, ולפיכך יחלוקו. ואף רבי טרפון שאמר יחלוקו, באופן שלא יתכן לומר המוציא מחבירו עליו הראיה הוא שאמר, ובכגון שאין הבהמה החיה נמצאת ביד הישראל, וכגון שנמסרה לרועה.

ומשל דרבי עקיבא למה הדבר דומה: לאחד שהפקיד אצל בעל הבית

, ומת אחד מהן והספק הוא אם של מפקיד מת או של בעל הבית מת,

שהמוציא מחבירו עליו הראיה

, כיון שהבהמה החיה הרי היא ברשותו של בעל הבית. ואף רבי עקיבא בכגון זה - שהבהמה נמצאת ברשותו של ישראל היא - הוא שאמר המוציא מחבירו עליו הראיה.

שואלת הגמרא:

אלא

אם כן, - שלא נחלקו באופן אחד -

במאי פליגי!?

וכי

רבי עקיבא פליג בשנים שהפקידו אצל רועה, שמניח רועה ומסתלק

.

ו

כי

רבי טרפון פליג באחד שהפקיד אצל בעל הבית

שיחלוקו!?

אמר רבא, ואיתימא רב פפא

:

הכל מודים בשנים שהפקידו אצל רועה, שמניח רועה ביניהם ומסתלק

.

ו

הכל מודים

באחד שהפקיד אצל בעל הבית, שהמוציא מחבירו עליו הראיה

-

לא נחלקו אלא

שהנמצאת היא

בחצר בעל

הבית ו

נמסרו כל בהמותיו של הישראל ל

רועה כהן

. ויסוד מחלוקתם:

רבי טרפון סבר: אקנויי קא מקני ליה

ישראל - לרועה הכהן - מקום

בחצירו

כדי שיזכה הכהן בבכורות מיד כשיוולדו,

דניחא ליה

לישראל

דליתעביד מצוה בממוניה

, שיגדלו בכורותיו של כהן בחצירו,

ו

ממילא

הוה ליה כשנים שהפקידו אצל רועה, שמניח רועה ביניהן ומסתלק

, שהרי אין כאן מוציא מחבירו כי חצר של שניהם היא.

ורבי עקיכא סבר: כיון דאית ליה

לישראל

פסידא

מזה בספק בכור או בספק מת, שהרי על ידי הקנאה זו אין הוא יכול לומר לכהן המוציא מחבירו עליו הראיה, לפיכך

לא מקני ליה מידעם

[כלום],

ו

אם כן,

הוה ליה

כאחד שהפקיד אצל בעל הבית, שהמוציא מחבירו עליו הראיה

.

מתניתין:

שתי רחליו שלא ביכרו, ו

השכים ומצא ש

ילדו שני זכרים

, הרי זה

נותן

את

שניהם לכהן

, כי אנו תולים שכל אחת ילדה בכור, ולא ילדה האחת את שניהם והאחת טינפה ונימוח הולד.

ואם ילדו

זכר ונקבה

, הרי זה נותן את

הזכר לכהן

, שהרי שני האמהות לא ביכרו.

ואם ילדו

שני זכרים ונקבה

ואין ידוע מי ילדה את מי ואם קדמה הנקבה, הרי זה נותן

אחד לו ואחד לכהן

כי האחת ילדה בכור והשניה ספק בכור.

רבי טרפון אומר: הכהן בורר לו

מבין שני הזכרים

את היפה

.

רבי עקיבא אומר: משמנין ביניהן

, כלומר הכהן יטול את הכחוש.

והשני

שהוא ספק בכור -

ירעה עד שיסתאב

ויאכלנו הישראל.

וחייב

הישראל

במתנות

דברי רבי מאיר, ו

רבי יוסי פוטר

, ונתבאר טעמם בגמרא לעיל.

מת אחד מהן: רבי טרפון אומר: יחלוקו

.

רבי עקיבא אומר המוציא מחבירו עליו הראיה

. ונתבאר בגמרא לעיל באיזה אופן נחלקו וטעמיהם.

ואם ילדה

שתי נקבות וזכר, או שני זכרים ושתי נקבות

שבשני אופנים אלו יתכן שאין כאן בכור כלל,

אין כאן לכהן כלום

.

ואם היו לו בעדרו שתי רחלות

אחת

כבר

ביכרה ואחת לא ביכרה, ו

השכים ומצא ש

ילדו שני זכרים

שהאחד בכור והשני אינו בכור:

אחד לו ואחד לכהן

.

רבי טרפון אומר: הכהן בורר את היפה

.

רבי עקיבא אומר: משמנין ביניהן

. כלומר, יטול הכהן את הכחוש.

והשני

שביד הישראל

ירעה עד שיסתאב

.

וחייב

זה שביד הישראל

במתנות, רבי יוסי פוטר

.

שרבי יוסי אומר: כל שחליפיו ביד כהן

, היינו כגון ספק זה שנטל הכהן את השני בחליפתו ותמורתו של הבכור, הרי זה

פטור

מן המתנות

, ומשום שעשו את שאינו זוכה כזוכה, וכמבואר בסוגיא לעיל על המשנה הקודמת.

ורבי מאיר מחייב

, אף שחליפיו ביד כהן.

ואם

מת אחד מהן: רבי טרפון אומר יחלוקו, ורבי עקיבא אומר: המוציא מחבירו עליו הראיה

, וכפי שנתבאר בסוגיא לעיל באיזה אופן חלקו וטעמיהם.

ואם ילדו

זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום

.

גמרא:

צריכא

המשנה להשמיענו את מחלוקת רבי עקיבא ורבי טרפון אם נוטל הכהן את היפה או את הכחוש בכל שלשת האופנים:

דאי אשמועינן קמייתא

היינו ברחל אחת שילדה שני זכרים יפה וכחוש - הייתי אומר:

בההיא קאמר רבי עקיבא

שאינו נוטל את היפה,

משום דתרי מחדא

[משום שהשנים יצאו מאחת] ואין מוכרח שהיפה היא היוצאת ראשונה,

אבל שתי רחלים שלא ביכרו, דתרי מחדא וחד מחדא

[שנולדו שנים מאחת ועוד אחד מאחת],

אימא מודי ליה

רבי עקיבא

לרבי טרפון דהך דילידא חד שביח טפי

[שהיולדת אחד, משובח הולד יותר].

ואי אשמועינן הא

היינו בלידת שני רחלים תאומים ויחיד - הייתי אומר: רק

בהא קאמר רבי עקיבא

שאין הכרח שהיפה יצאה לבדה,

דתרוייהו לא ביכרו, אבל אחת ביכרה ואחת שלא ביכרה וילדו שני זכרים, אימא מודי ליה

רבי עקיבא

לרבי טרפון

דהך דלא ביכרה שביח טפי

[שהנולד מן זו שעד כה לא ילדה משובח ויפה יותר], ויקח הכהן את היפה.