Version texte de ce daf : original et traduction
Beitsa 15a — le Talmud en français
Beitsa 15a du Talmud de Babylone : tsourat ha-daf avec Rachi et Tossafot, traduction et notes. À lire en ligne, gratuitement.
Texte original — Beitsa 15a
אלא
יש לתרץ שמשנתנו מדברת
ב
בגדים
קשין
, שאינם מחממין, ולפיכך אפילו אם היו עשויין שעטנז לא אסרו לשבת עליהם .
ובגד שכזה יכול לשולחו כדורון, ויוכל חבירו לשבת עליו ביום טוב.
וכי הא דאמר רב הונא בריה דרב יהושע: האי
בגד כלאיים הנקרא
"נמטא
", שהוא
גמדא
לבד קשה, ומקורו
דנרש
מהעיר הנקראת נרש -
שריא
, מותר לשבת עליו, היות והוא אינו מחמם .
אמר רב פפא: ערדלין
, כיסוי מתחת לנעל להגן עליו, העשוי מצמר כבשים ומפשתן -
אין בהן משום כלאים
היות והם קשים ואינם מחממים.
אמר רבא: הני צררי דפשיטי
, הצרורות שמניחים בהם את המעות ועשויות כלאיים -
אין בהם משום כלאים
. כי השפשוף התמידי של המעות מקשה אותם. ולכן מותר ליתנם בחיקו.
אבל הצרורות
דבזרני
, שצוררים בהן זרעים -
יש בהם משום כלאים
, היות והם אינם קשים, ומחממים. ואסורים ליתנם בחיקו.
רב אשי אמר: אחד זה ואחד זה אין בהן משום כלאים, לפי שאין דרך חמום בכך
. שנינו במשנה:
אבל לא
משלחים ביום טוב
סנדל המסומר.
והוינן בה:
סנדל המסומר
-
מאי טעמא לא
משלחים?
ומבארינן: שאינו ראוי לשימוש ביום טוב כיון שגזרו חכמים שלא לנעלו בשבת ויום טוב,
משום מעשה שהיה
, כמבואר במסכת שבת [ס א] שפעם אחת, בשעת גזירת שמד, התחבאו יהודים במערה, ובשבת חששו שאויביהם גילו אותם ונדחקו זה בזה בבהלה, ונהרגו רבים מהסנדלים המסומרים שנעלו .
אמר אביי: סנדל המסומר
-
אסור לנעלו
ביום טוב,
ומותר לטלטלו
, שהרי כלי הוא.
אסור לנעלו
-
משום מעשה שהיה
.
ומותר לטלטלו
לצורך גופו או מקומו כי יש עליו שם כלי, וכלי שמלאכתו לאיסור מותר בטלטול לצורך גופו ומקומו.
והראיה להתיר טלטולו היא
מדקתני
במשנה
"אין משלחין", דאי סלקא דעתך אסור לטלטלו
-
השתא לטלטולי אסור, "משלחין" מבעיא
לומר שאסור? - בהכרח שרק לשלחו אסור, אך מותר לטלטלו .
שנינו במשנה:
ולא
משלחים
מנעל שאינו תפור.
ותמהינן:
פשיטא!
שהרי מנעל זה אינו ראוי לשימוש!
ומבארינן:
לא נצרכא
משנתנו, אלא ללמד
דאף על גב דנקיט
שחיברו קצת את חלקיו
בסיכי
ביתדות קטנות של עץ, אסור לשלחו כי אי אפשר לנעלו כדרך הרגיל, ואין דרך לנעלו באופן זה .
שנינו במשנה:
רבי יהודה אומר אף לא
שולחין
מנעל לבן.
תניא, רבי יהודה מתיר
משלוח
ב
מנעל
שחור
כי אפשר לנעלו מיד.
ואוסר בלבן, מפני שצריך
לצובעו ב
ביצת הגיר
, אדמה שחורה הנילושת, וכל זמן שלא נצבע אין נועלים אותו .
רבי יוסי אוסר
לשלוח אפילו מנעל
שחור, מפני שצריך לצחצחו
לשפשפו כדי להחליקו, וקודם לכן נחשב שאינו מוכן לשימוש.
ו
במנעל שחור
לא פליגי,
אלא
מר כי אתריה ומר כי אתריה,
כל אחד מהם הורה לפי המציאות שנהגה במקומו.
באתריה דמר
רבי יהודה היו נוהגים להניח את צד ה
בשרא
של העור
לתחת
, לצד הפנימי של המנעל, וכיון שהצד החלק היה כלפי חוץ לא היה צורך לצחצחו.
באתריה דמר
רבי יוסי, - הונח צד ה
בשרא לעיל
לצדו החיצוני של המנעל, וכיון שהוא אינו חלק צריך לצחצחו ולהחליקו, וקודם לכן אסור לשלחו.
שנינו במשנה:
זה הכלל כל שנאותין בו
ביום טוב.
רב ששת שרא להו לרבנן לשדורי
לשלוח
תפלין ביומא טבא.
אמר ליה אביי: והא אנן תנן: כל שנאותין בו
, שהוא מוכן לשימוש
ביום טוב
-
משלחין אותו
. ותפילין אין מניחים אותן ביום טוב.
אמר ליה רב ששת:
הכי קאמר
התנא במשנה:
כל שנאותין בו
[ואפילו אם שמושו מותר רק]
בחול
-
משלחין אותו ביום טוב
.
אמר אביי: תפלין, הואיל ואתו לידן
, באו לידינו ועסקנו בענינם -
נימא בהו
עוד
מילתא
.
מי ש
היה בא בדרך
בערב שבת ,
ותפלין בראשו, ושקעה עליו חמה
התירו לו חכמים [כדי שלא יתבזו התפילין אם ישאירם] שלא יצטרך לחולצם מיד, אלא יהיה
מניח ידו עליהן
כדי להסתירם מעין הרואים,
עד שמגיע לביתו
וחולצן. ומותר לו להעבירם כך ברשות הרבים היות והוא עושה זאת דרך מלבוש, והיא העברה כלאחר יד.
וכן אם בערב שבת
היה יושב בבית המדרש ותפלין בראשו, וקדש עליו היום
-
מניח ידו עליהן עד שמגיע לביתו.
מתיב רב הונא בריה דרב איקא
על אביי מהא דתניא: מי ש
היה בא בדרך ותפלין בראשו, וקדש עליו היום
-
מניח ידו עליהן עד שמגיע לבית הסמוך לחומה.
היה יושב בבית המדרש וקדש עליו היום
-
מניח ידו עליהן עד שמגיע לבית הסמוך לבית המדרש!
ואילו אביי אמר שמותר להוליכן לביתו.
ומתרצינן:
לא קשיא
.
הא
, הברייתא מדברת בכגון
דמנטרא,
שנשמרים התפילין בבית הראשון, הסמוך לחומה או לבית המדרש.
ואילו
הא,
אביי מדבר, באופן
דלא מנטרא
בבית הראשון ואין לו מקום המשתמר עד ביתו.
ומקשינן:
אי דלא מנטרא
התפילין בבית הראשון -
מאי איריא
מדוע מדבר אביי רק במי שהיה לו תפילין
בראשו?
והרי
אפילו
היו התפילין
מחתן בארעא
, מונחות בארץ -
נמי
יש לו ללובשם בשבת ולהכניסם, כדי שלא ישארו במקום שאינם משתמרים בו!
דהא תנן
במסכת עירובין [צה א]:
המוצא תפלין
במקום שאינו משומר -
מכניסן
כשהוא לובשם
זוג זוג!
כדי שלא יבוא לידי בזיון.
ומשנינן:
לא קשיא
.
[הגירסא והביאור להלן על פי מסורת הש"ס בגירסת רש"י, ומקורו בשיטה מקובצת] .
הא
המשנה בעירובין שהתירה להכניסם זוג זוג, מדברת באופן
דלא מנטרא
לא
מחמת גנבי ו
לא
מחמת כלבי
. ולכן יכניסם אפילו אם הם מונחים על הארץ.
הא
אביי, האומר שמותר להכניסם רק כשהם בראשו, מדבר בכגון
דמנטרא מחמת כלבי, ולא מנטרא מחמת גנבי.
ויש חידוש בכך שיכול להכניסם כשהם בראשו:
כי
מהו דתימא
, ש
רוב לסטים ישראל נינהו, ולא מזלזלי בהו,
ויכול להשאירם ולא להכניסם כשהם בראשו.
קא משמע לן
שיש לחשוש לזלזול הגנבים. אך זאת רק כשהן היו כבר מונחות בראשו, ולא כשהן מונחות על הארץ.
הדרן עלך פרק ביצה
--- title: "חברותא - ביצה — פרק שני - יום טוב" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02345.html#HtmpReportNum0002L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0002L5" --- פרק שני - יום טוב
Оригинал главы פרק שני - יום טוב