Baba Metsia 86b — le Talmud en français

אך,

ואם פסק להן מזונות,

אם הבעל הבית או שלוחו הבטיח לפועליו מזונות במפורש, על אף שהוא חייב בהם מבלי שיתחייב מפורשות לתת להם, מצד המנהג, הרי

ריבה להן,

הוא התכוון לתת להם יותר מהמנהג המקובל.

ומביאה המשנה ראיה לכך:

ומעשה נמי ברבי יוחנן בן מתיא, שאמר לבנו: צא שכור לנו פועלים! הלך ופסק להן מזונות

.

וכשבא אצל אביו, אמר לו: בני!

הואיל ופסקת להם מזונות למרות שלא היית צריך לעשות כן, ולא פסקת להם מידה, לכן

אפילו אתה עושה להן כסעודת שלמה בשעתו, לא יצאת ידי חובתך עמהן.

לפי

שהן בני אברהם יצחק ויעקב.

וסעודתו של אברהם אבינו היתה יותר גדולה מסעודת שלמה בשעתו.

והוינן בה:

למימרא, דסעודתא דאברהם אבינו עדיפא מדשלמה,

וכי סעודתו של אברהם אבינו היתה יותר גדולה מזו של שלמה המלך!?

והכתיב

בספר מלכים [א ה ב] "

ויהי לחם שלמה ליום אחד, שלשים כור סולת וששים כור קמח, עשרה בקר בריאים

[פטומים מהאבוס]

ועשרה בקר רעי

[רועים במרעה]

ומאה צאן

.

לבד מאיל צבי ויחמור וברבורים אבוסים

".

ואמר גוריון בן אסטיון משמיה דרב

: הקמח והסולת

הללו

אינם רק

לעמילן של טבחים

לעשות מהם עיסה לכסות בה את פי הקדירה כדי שתשאב את הזוהמה של התבשיל.

ורבי יצחק אמר

: הבקר והצאן

הללו

הם רק

לציקי קדירה

[להכנת מאכל ששמו ציקי קדירה].

ואמר רבי יצחק: אלף נשים היו לשלמה

המלך,

כל אחת ואחת עשתה לו בביתה כך

הכינה לו את כל המאכלים הללו בביתה.

מאי טעמא?

משום ש

זו סבורה: שמא אצלי סועד היום

.

וזו סבורה

[

שמא

]

אצלי סועד היום

.

ואילו גבי אברהם כתיב

[בראשית יח ז] "

ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב

".

ואמר רב יהודה אמר רב

: שהכין למלאכים שלשה עגלים, שהרי "

בן בקר

" -

אחד

. "

רך

" -

שנים

. "

וטוב

" -

שלשה

.

הרי שסעודתו של שלמה היתה גדולה בהרבה מזו של אברהם אבינו?

ומשנינן:

התם

אצל אברהם אמנם היה רק

תלתא תורי

שלשה שוורים, אך זה היה רק

לתלתא גברי

לשלשה אנשים בלבד, ואילו

הכא,

אצל שלמה המלך, היתה הסעודה צריכה להספיק

לכל ישראל ויהודה

.

דכתיב

[שם ד כ] "

יהודה וישראל רבים כחול אשר על הים

לרב, אוכלים ושותים ושמחים".

כך שביחס לכל אחד ואחד מהסועדים, היתה סעודתו של אברהם אבינו אכן גדולה מזו של שלמה המלך. ומבארת הגמרא עתה את הפסוק דלעיל של סעודת שלמה המלך.

מאי

"

ברבורים אבוסים

"?

אמר רב

: תרנגולים

שאובסים אותם בעל כרחן,

שדוחפים להם את האוכל בפה בכל.

ושמואל אמר: שאבוסים ועומדים מאליהם.

תרנגולים שהתפטמו מאליהם.

ורבי יוחנן אמר

: כשאובסין שור או תרנגול,

מביאין תור ממרעיתו בדלא אניס,

מביאים שור שלא עשה מלאכה, מהמרעה.

ותרנגולת מאשפתה בדלא אניסה,

שלא טרחה בגידול אפרוחים. ורק אותם אובסים.

אמר רבי יוחנן: מובחר שבבהמות

-

שור

.

מובחר שבעופות

-

תרנגול

.

אמר אמימר

: הפירוש על "ברבורים אבוסים" -

זגתא אוכמתא

תרנגולת שחורה

בי בטניתא,

בעלת כרס

דמשתכחא ביני עצרי,

המסתובבת בין הגיתות [מקום שדורכים שם ענבים ליין], ואוכלת חרצני ענבים,

דלא מציא פסיא קניא,

ואינה יכולה לפסוע אפילו כמלא קנה, מרוב שומנה.

ומבארת עתה הגמרא את הפסוקים בתחילת פרשת וירא:

"

ואל הבקר רץ אברהם

ויקח בן בקר רך וטוב" -

אמר רב יהודה אמר רב

: "

בן בקר

" -

אחד

. "

רך

" -

שנים

. "

וטוב

" -

שלשה

.

והוינן בה:

ואימא,

היה רק בן בקר

חד

אחד בלבד. ומה שכתוב "רך וטוב", היינו

כדאמרי אינשי: רכיך וטב.

שהיה בן הבקר עצמו רך וטוב?

ומתרצינן:

אם כן, לכתוב

"

רך טוב

" בלי וי"ו,

מאי

"

וטוב

"?

שמע מינה: לדרשה,

לדרוש מייתור הוי"ו, שהיה בן בקר נוסף.

והוינן בה:

אימא תרי,

היו רק שנים, שהרי יש לנו רק ייתור אחד?

ומתרצינן:

מד

"

טוב

"

לדרשה,

"

רך

"

נמי לדרשה.

כשם שתיבת "וטוב" אינה עולה על בן הבקר אלא נדרשת בפני עצמה, כך "רך" נדרשת בפני עצמה, לומר שהיה בן בקר שלישי.

מחיב רבה בר עולא

.

ואיתימא רב הושעיא

.

ואיתימא רב נתן ברבי הושעיא

: נאמר "

ויתן אל הנער. וימהר לעשות אותו

" בלשון יחיד, משמע שהיה רק בן בקר אחד בלבד!

ומשנינן:

כל חד וחד, יהביה לנער חד.

כוונת הכתוב לומר, שכל בן בקר נתן לנער אחר. ולעולם היו שלשה בני בקר.

ומקשינן: הרי נאמר "

ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם

". משמע שהיה רק בן בקר אחד!

ומשנינן:

דקמא קמא דמטיא, אייתי לקמייהו.

אברהם אבינו הביא אותם אחד אחד, כל אחד כשנגמר בישולו.

והוינן בה:

ולמה לי תלתא? תסגי בחד!

מדוע באמת היה צריך אברהם אבינו להכין להם שלשה בני בקר, ולא הסתפק באחד בלבד?

ומשנינן:

אמר רב חנן בר רבא: כדי להאכילן שלש לשונות בחרדל,

שהוא מעדן מלכים ושרים.

אמר רבי תנחום בר חנילאי: לעולם אל ישנה אדם מן המנהג! שהרי משה עלה למרום ולא אכל לחם

. ו

מלאכי השרת ירדו

למטה

אצל אברהם,

ואכלו לחם

.

ומקשינן: "

ואכלו", סלקא דעתך!?

וכי המלאכים אכלו?

ומשנינן:

אלא אימא: נראו

כמי שאכלו ושתו

.

אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו, עשה הקדוש ברוך הוא לבניו בעצמו

.

וכל מה שעשה אברהם על ידי שליח, עשה הקדוש ברוך הוא לבניו על ידי שליח

.

ומבאר רב יהודה אמר רב: כתיב "

ואל הבקר רץ אברהם

", רץ בעצמו, לכן "

ורוח נסע מאת ה',

ויגז שלוים מן הים", שהקדוש ברוך הוא בעצמו הפריח להם את הבשר.

"

ויקח חמאה וחלב

", לכן "

הנני ממטיר לכם לחם מן השמים

".

"

והוא עומד עליהם תחת העץ

", לכן "

הנני עומד לפניך שם על הצור

".

"

ואברהם הולך עמם לשלחם

", לכן "

וה' הולך לפניהם יומם

".

"

יוקח נא מעט מים

" על ידי שליח, לכן אמר הקדוש ברוך הוא למשה "

והכית בצור, ויצאו ממנו מים, ושתה העם

". שנתן להם מים על ידי שליח.

ופליגא דרבי חמא בר חנינא.

רב יהודה אמר רב חולק על רבי חמא בר חנינא, לפי שהוא דורש באופן אחר את השכר שקיבלו ישראל עבור מעשיו של אברהם אבינו.

דאמר רבי חמא ברבי חנינא: וכן תנא דבי רבי ישמעאל: בשכר שלשה זכו לשלשה

:

א.

בשכר חמאה וחלב, זכו למן

.

ב.

בשכר

"

והוא עומד עליהם

",

זכו לעמוד הענן,

שעומד עליהם תמיד, כמו שנאמר "ועננך עומד עליהם" [ובזה נחלק על רב יהודה אמר רב, שאמר בשכר זה זכו ל"הנני עומד לפניך שם על הצור"].

ג.

בשכר

"

יוקח נא מעט מים

",

זכו לבארה של מרים

[והוא ממש כמו הדרשה של רב יהודה אמר רב, שזכו ל"והכית בצור ויצאו ממנו מים", שהוא הבאר של מרים].

"

יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם

" -

אמר רבי ינאי ברבי ישמעאל: אמרו לו

המלאכים לאברהם:

וכי בערביים חשדתנו

שאנו ערבים,

שהם משתחוים לאבק רגליהם,

שלכן אמרת לנו לרחוץ רגלינו?

כבר יצא ממנו ישמעאל!

הרי ממך יצא ישמעאל, שרגיל לעשות כן, ומדוע אתה חושד בנו?

"

וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום

" -

מאי "כחום היום"?

אמר רבי חמא ברבי חנינא: אותו היום

שבאו המלאכים,

יום שלישי של מילה של אברהם היה,

שאז הוא חולה ביותר.

ובא הקדוש ברוך הוא לשאול ב

שלום

אברהם

.

הוציא הקדוש ברוך הוא חמה מנרתיקה

שהשמש תזרח בחזקה, ועוברי דרכים לא יהיו מצויים,

כדי שלא יטריח אותו צדיק באורחים,

בעודו חולה. וזה הביאור של "כחום היום".

שדריה לאליעזר למיפק לברא.

שלח אברהם את אליעזר עבדו לראות בחוץ אם יש עוברי דרכים.

נפק, ולא אשכח.

הוא יצא ולא מצא עוברי דרכים.

אמר

אברהם:

לא מהימנא לך!

אינני מאמין לך שאין שום עוברי דרכים בחוץ.

היינו דאמרי תמן,

בארץ ישראל אומרים:

לית הימנותא בעבדי,

אין אימון בעבדים.

נפק איהי,

יצא אברהם בעצמו לראות אם יש עוברי דרכים.

חזייה להקדוש ברוך הוא, דקאי אבבא.

וראה את הקדוש ברוך הוא עומד בפתח.

היינו דכתיב,

שאמר אברהם להקדוש ברוך הוא "

אל נא תעבור מעל עבדך

".

כיון דחזא דקא אסר ושרי,

כשראה הקדוש ברוך הוא את אברהם שהוא קושר ומתיר את התחבושת שעל המילה ומתייסר,

אמר: לאו אורח ארעא למיקם הכא!

אין זה מן הראוי לשהות כאן בשעה כזאת.

ולכן ביקשו אברהם שלא יעבור מלפניו.

היינו דכתיב,

"

וישא עיניו וירא, והנה שלשה אנשים נצבים עליו. וירא, וירץ לקראתם

".

ולכאורה תקשי, שבתחילה נאמר שהיו נצבים עליו, ומשמע שעמדו לידו, ואילו לאחר מכן נאמר שהוא רץ לקראתם? אלא,

מעיקרא, אתו קמו עליה.

בתחילה הם באמת עמדו לידו.

כי חזיוהו דהוה ליה צערא,

כשראו שהוא שרוי בצער מיסוריו,

אמרו: לאו אורח ארעא למיקם הכא,

והלכו מלפניו עד שהיה צריך לרוץ לקראתם.

מאן נינהו

מי הם אותם

שלשה אנשים

שבאו אל אברהם?

מיכאל וגבריאל ורפאל

.

א.

מיכאל, שבא לבשר את שרה

שתוליד בן.

ב.

רפאל, שבא לרפא את אברהם

.

ג.

גבריאל אזל למהפכיה לסדום.

הוא הלך משם להפוך את סדום.

והוינן בה:

והא כתיב

"

ויבאו שני המלאכים סדומה בערב

", משמע ששני מלאכים הגיעו לסדום להפוך אותה ולא רק גבריאל לבדו?

ומשנינן:

דאזל מיכאל בהדיה, לשזביה ללוט.

מיכאל המלאך התלווה לגבריאל, כדי להציל את לוט, אך הוא לא היה שליח להפוך את סדום.

דיקא נמי,

מהפסוק משמע, שרק מלאך אחד הפך את סדום.

דכתיב

"

ויהפוך את הערים האל

" בלשון יחיד.

ולא כתיב

"

ויהפכו

" בלשון רבים.

שמע מינה!