Baba Metsia 82b — le Talmud en français

והכא,

מדובר

במלוה צריך למשכון

, כלומר קבוע ביניהם שיוכל המלוה להשתמש במשכון, ותמורת זה יפחות לו מהחוב,

ובמקרה זה

קמיפלגי

:

מר סבר

[רבי עקיבא],

מצוה קא עביד שהלוהו, והוי שומר שכר.

ומר סבר

[רבי אליעזר],

לאו מצוה קא עביד, שלהנאתו מתכוין

, שהרי רוצה הוא להשתמש בו, ולכן שומרו,

והוי שומר חינם.

מתניתין:

פועל

המעביר חביתו

של בעל הבית

ממקום למקום, ושברה

תוך כדי הילוכו,

בין

אם

שומר חינם

הוא הפועל, כגון שאינו נוטל שכר עבור מלאכתו

, בין

אם

שומר שכר

הוא,

ישבע

הפועל שלא פשע בשמירתה, ויפטר מלשלם דמיה. ויבואר הטעם בגמרא.

וכן

רבי אליעזר אומר

: אכן, גם אני שמעתי מרבותי שאמרו, "

זה

[שומר חינם]

וזה

[שומר שכר]

ישבע",

ויפטר.

ו

אולם,

תמיה אני

[רבי אליעזר],

אם

אכן

יכולים זה וזה לישבע

ולהפטר!? ולהלן בגמרא יתבאר.

גמרא:

תנו רבנן: המעביר חבית לחבירו ממקום

למקום, ושברה

הפועל,

בין

אם הוא

שומר חינם, בין

אם הוא

שומר שכר, ישבע

שלא פשע ויפטר,

דברי רבי מאיר

.

אבל

רבי יהודה אומר

, אם הוא

שומר חינם, ישבע

שלא פשע בשמירתה, ויפטר.

אבל אם הוא

נושא שכר, ישלם!

שהרי אפילו אם לא פשע, חייב, כדין שומר שכר, החייב בגניבה ואבידה. ואף "אונס" זה, נחשב הוא כעין גניבה ואבידה, ואינו אונס גמור:

שנינו במשנה:

רבי אליעזר אומר,

אף אני שמעתי, שבין

זה,

שומר חינם,

ו

בין

זה,

שומר שכר,

ישבע

ויפטר, כדברי רבי מאיר.

ומוסיף,

ותמיה אני, אם

אכן

יכולין זה וזה להשבע

:

והוינן בה:

למימרא, דסבר רבי מאיר,

שהוא תנא קמא במשנתנו, והוא פוטר את הפועל מלשלם, ש"

נתקל", לאו פושע הוא.

כלומר פועל המעביר חבית, ונתקלה רגלו באבן וכדומה, ונפל, ונשברה החבית, אף שהיה עליו לתת ליבו אם הדרך פנויה ללא מכשולים, לא נחשב התקלותו באבן כפשיעה, ופטור מלשלם עליה.

והתניא

בברייתא, ששיטת רבי מאיר היא להיפך, לפי שכך שנינו בברייתא:

אדם המהלך בדרך, וכדו על שכמו, ונתקל בדרך הילוכו בקרקע, ונפל, ו

נשברה כדו, ולא סילקו,

לא סילק את השברים כדי שלא יזיקו השברים את ההולכים ושבים שם,

וכן אם

נפלה גמלו, ולא העמידה

, אלא השאירה שם, ועבר שם אדם, והוזק מהשברים:

רבי מאיר מחייב בהיזקן.

וחכמים אומרים, פטור בדיני אדם, וחייב

בדיני שמים.

וקיימא לן, דבנתקל, האם

פושע

הוא נחשב, או לא,

פליגי.

לדעת רבי מאיר, נתקל פושע הוא, ולכן בעל הכד נחשב פושע בכך שלא נזהר ונתקל ונפל, ומחמת כן נשברה כדו, וכשעבר שם אדם וניזוק בשברים, חייב בעל הכד בנזקיו.

ולדעת חכמים, נתקל לאו פושע הוא, ופטור.

ואם כן, דברי רבי מאיר סותרים את עצמם, לכאורה. כי בסוגייתנו נתבאר שנתקל לאו פושע הוא, ולכן ישבע ויפטר, ואילו שם מבואר שלרבי מאיר נתקל פושע?

אמר רבי אלעזר: תברה!

אכן

מי ששנה

משנה

זו, לא שנה

משנה

זו.

ובהכרח, שאחת משתי המשניות אינה דברי רבי מאיר.

ומבארת הגמרא את המשך המשנה:

ואתא רבי יהודה למימר,

אם הפועל

שומר חינם, ישבע

ויפטר, ואם

נושא שכר ישלם

, וכמו שנתבאר.

האי כדיניה,

שומר חינם פטור, כי נתקל לאו פושע, ושומר חינם חייב אלא רק אם פשע.

והאי כי דיניה,

שומר שכר חייב, שהרי אף שאינה פשיעה, מכל מקום לא נחשב אונס ממש.

ואתא רבי אלעזר למימר, אין!

אכן,

גמרא,

כך גם אני שמעתי מרבותי,

כרבי מאיר. ומיהו, תמיה אני, אם יכולין זה וזה לישבע.

שהרי

בשלמא שומר חינם משתבע דלא פשע בה,

ופטור, שהרי שומר חינם חייב רק אם פשע.

אלא, שומר שכר, אמאי משתבע

שלא פשע!?

הרי

כי לא פשע, נמי שלומי בעי!

שהרי "נתקל", ודאי לא נחשב אונס ממש, אלא כעין גניבה ואבידה, ושומר שכר חייב בגניבה ואבידה?

ואפילו שומר חינם נמי,

לא בכל מקום הוא נשבע, ונפטר.

כי

התינח

אם נתקל

במקום מדרון,

שהדרך תלולה, יתכן שאינה פשיעה.

אבל אם נתקל במישור,

שלא במקום מדרון, מי מצי משתבע דלא פשע!?

הרי פשיעה גמורה היא, לפי שהיה עליו לתת ליבו אם יש מכשול בדרכו!