Baba Metsia 72a — le Talmud en français

אית ליה זכיה מדרבנן

וכמו ששנינו [בבא בתרא קנז ב] "זכין לקטן"

; הכא

גבי ישראל לגוי

נמי לא שנא

, וזוכה ישראל לגוי.

דוחה הגמרא אף את תירוצו של רבינא:

ולא היא

, קטן

ישראל אתי לכלל שליחות

[עתיד לבוא לידי שליחות], אבל

גוי לא אתי

לעולם

לכלל שליחות

, ולא תיקנו לו חכמים זכיה.

תנו רבנן

:

ישראל שלוה מעות מן הגוי בריבית, וזקפן

הגוי - את החוב עם הריבית -

עליו במלוה

, כלומר, לאחר זמן חישב הגוי עם הישראל על הריבית, וזוקף הכל ביחד במלוה וכתב הישראל לגוי שטר עליהם "כך וכך אני חייב לפלוני",

ונתגייר

:

אם קודם שנתגייר זקפן עליו במלוה: גובה

הגר

את הקרן

מן הישראל,

וגובה

ממנו אף

את הריבית

, ומשום דמשעת זקיפה הרי זה כגבוי.

ואם לאחר שנתגייר זקפן עליו במלוה: גובה את הקרן, ואינו גובה את הריבית

.

וכן גוי שלוה מעות מישראל בריבית, וזקפן

הישראל

עליו במלוה, ונתגייר

:

אם עד שלא נתגייר זקפן עליו במלוה, גובה

הישראל מהגר

את הקרן וגובה

אף

את הריבית

.

אם משנתגייר זקפן עליו במלוה, גובה

הישראל מהגר

את הקרן, ואינו גובה את הריבית

.

רבי יוסי

חולק על הסיפא שבדברי תנא קמא ו

אומר

:

גוי שלוה מעות מישראל בריבית, בין כך ובין כך

[בין זקפן עליו במלוה קודם שנתגייר, ובין לא זקפן עליו במלוה קודם שנתגייר],

גובה את הקרן וגובה

אף

את הריבית

.

אמר רבא אמר רב חסדא אמר רב הונא: הלכה כרבי יוסי

, שאמר: גוי שלוה מעות בריבית הרי הישראל גובה את הריבית אף אם נתגייר קודם שזקפן עליו במלוה.

אמר רבא: מאי טעמא דרבי יוסי

:

כדי שלא יאמרו

על הגר: "

בשביל מעותיו

של ריבית שלא יצטרך לשלמם -

נתגייר זה

", ולכן אמרו חכמים, שישלם את הריבית אף לאחר שנתגייר, ולא הרויח בגרותו כלום.

תנו רבנן

:

שטר שכתוב בו ריבית

:

קונסין אותו

[את המלוה]

ואינו גובה לא את הקרן

ואפילו מנכסים בני חורין ועל פי הודאה או עדים,

ולא את הריבית, דברי רבי מאיר

.

וחכמים אומרים: גובה את הקרן

שאין בו איסור ואפילו מנכסים משועבדים ,

ואינו גובה את הריבית

שיש איסור לגבותו.

ומפרשינן:

במאי קמיפלגי

רבי מאיר וחכמים:

רבי מאיר סבר: קנסינן התירא

[קרן]

משום איסורא

[ריבית].

ורבנן סברי: לא קנסינן התירא משום איסורא

.

תנן התם

[שנינו במסכת שביעית]:

שטרי חוב המוקדמין

, שהיה התאריך הכתוב בשטר קודם לזמן המלוה בפועל, הרי אלו

פסולין, ו

אילו

המאוחרין

שהיה התאריך הכתוב בשטר מאוחר למלוה, הרי אלו

כשרין

.

ומקשינן: שטרי חוב ה

מוקדמין אמאי פסולין

ואין גובים בהם כלל, והרי

נהי דלא גבו

מן הלקוחות -

מזמן ראשון

, שהרי הוא מוקדם, מכל מקום

ניגבו מזמן שני!?

אמר

תירץ

רבי שמעון בן לקיש

:

אכן

במחלוקת

רבי מאיר וחכמים גבי ריבית אם קנסינן התירא משום איסורא -

שנויה, ורבי מאיר היא

הקונס התירא משום איסורא, אבל לדעת חכמים, כשם שאינם קונסים התירא משום איסורא בשטר שיש בו ריבית, כך אין הם קונסים את המלוה מלגבות מזמן שני שהוא היתר.

ורבי יוחנן אמר: אפילו תימא רבנן

היא שאינם קונסים התירא משום איסורא, מכל מקום כאן אין הוא גובה משום

גזירה שמא

יגבה מזמן ראשון

.

מעשה ב

ההוא גברא דמשכין ליה פרדיסא לחבריה לעשר שנים, אכלה תלת שני, אמר ליה

המלוה ללוה:

אי מזבנית לה ניהלי, מוטב, ואי לא כבישנא לה לשטר משכנתא, ואמינא

: "

לקוחה היא בידי

"

; אזל

הלוה

קם אקנייה לבנו קטן, והדר זבנה ניהליה

.

[מעשה בלוה שמשכן את שדהו לחבירו שיאכל את פירותיה עשר שנים כנגד חובו ויחזירנה לו, והיתה היא בידו שלש שנים - שהם "שני חזקה" שעל ידיהם יכול המחזיק בשדה לטעון "לקוחה היא בידי" ואינו צריך להביא שטר מכירה - ונתאהב המלוה בשדה, ואמר ללוה: אם תמכור לי את השדה הרי טוב, ואם לא, אעלים את שטר המשכנתא, ואומר בבית הדין שכל שלשת השנים אכלתי את הפירות משום שלקוחה היא בידי, והרי אהיה נאמן; נתחכם הלוה והקנה את השדה לבנו הקטן, ואחר כך כתב שטר מכירה למלוה וחתם הוא עצמו על השטר].

ומקדימה הגמרא: הא פשיטא לי ד

זביני ודאי לא הוי זביני

[המכר אינו חל], שהרי השדה של קטן היא, והקטן הרי לא הקנה ולא כלום; ברם יש להסתפק:

זוזי

, אותם מעות שניתנו ללוה בטעות, האם

כמלוה בשטר דמו, וגובה

אותם נותן המעות אפילו

מנכסים משועבדים

כדין מלוה בשטר.

או דילמא: כמלוה על פה דמו, ואינו גובה מנכסים משועבדים?

אמר

על כך

אביי

:

ולאו היינו דרבי אסי!?

דאמר רבי אסי

: