Version texte de ce daf : original et traduction
Baba Metsia 34a — le Talmud en français
Baba Metsia 34a du Talmud de Babylone : tsourat ha-daf avec Rachi et Tossafot, traduction et notes. À lire en ligne, gratuitement.
Texte original — Baba Metsia 34a
א.
מי יימר דמגנבא
[מנין שתיגנב הבהמה כלל].
ב.
ו
אפילו
אם תימצי לומר דמגנבא, מי יימר דמשתכח גנב
[מנין שיימצא הגנב].
ג.
ו
אפילו
אי משתכח גנב, מי יימר דמשלם
[אפילו אם יימצא הגנב, שמא לא יהא חייב לשלם], כי
דלמא: מודי ומפטר
[שמא יודה קודם שיבואו העדים, וייפטר], שהמודה בקנס פטור, ואפילו באו עדים אחר הודאתו.
אמר
תירץ
רבא: נעשה כאומר לו
המפקיד לנפקד בשעת מסירת הפקדון:
לכשתגנב, ותרצה ותשלמני, הרי פרתי קנויה לך מעכשיו
, וקנה אותה הנפקד במשיכת הפרה!
מתקיף לה רבי זירא
:
אי הכי
כדבריך, שהוא מקנה לו את הפרה מעכשיו אם ישלמנה -
אפילו
את
גיזותיה וולדותיה
שהיו לה משעת פקדון ואילך,
נמי
יקנה הנפקד אם נגנבה הבהמה לבסוף, שהרי הקנה לו המפקיד את הבהמה משעה שבאה לידו, ו
אלמה
[ולמה]
תניא
בברייתא:
חוץ מגיזותיה וולדותיה!?
אלא
אמר רבי זירא: נעשה כאומר לו: חוץ מגיזותיה וולדותיה
.
ומאי פסקא
, מנין לך לפסוק ולומר, שכל מפקיד רוצה להקנות את הבהמה כדי שיזכה בתשלומי הגניבה, ואינו רוצה להקנות אף את גיזותיה וולדותיה!?
ומשנינן:
סתמא דמילתא
[כך הוא סתמו של דבר]:
שבחא דאתא מעלמא, עביד איניש דמקני
[שבח הבא למפקיד שלא מגוף הבהמה, עשוי אדם להקנות] כדי שיהא בטוח בתשלומי הגניבה.
אבל
שבחה דמגופא
של בהמה כגיזות וולדות,
לא עביד איניש דמקני
[אין אדם עשוי להקנותו].
איכא דאמרי
: כך
אמר רבא: נעשה כאומר לו
המפקיד לנפקד:
לכשתגנב ותרצה ותשלמני, סמוך לגניבתה
תהא
קנויה לך
, ולא משעת פקדון כדעת הלישנא קמא. ומפרשת הגמרא:
מאי בינייהו
[מה הנפקא מינה בין שתי הלשונות]?
איכא בינייהו
:
א.
קושיא דרבי זירא
, שהקשה: "אי הכי אפילו גיזותיה וולדותיה נמי, אלמה תניא חוץ מגיזותיה וולדותיה", שהיא אינה קשה אלא ללישנא קמא, אבל ללישנא בתרא, משעה שקונה הוא את הפרה הרי הוא קונה אף את גיזותיה וולדותיה, ומה ששנינו: "חוץ מגיזותיה וולדותיה" היינו קודם הגניבה, שעדיין לא נקנתה לו הפרה לכלום.
ב.
אי נמי
איכא בינייהו: כגון
דקיימא
הבהמה
באגם
[שאינו מקום קנין לנפקד] בשעת גניבה, שלפי לישנא בתרא אין הנפקד יכול לזכות בה.
שנינו במשנה:
שילם ולא רצה לישבע
, שהרי אמרו שומר חנם נשבע ויוצא, נמצא הגנב משלם תשלומי כפל, טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה, למי משלם למי שהפקדון אצלו:
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן
:
זו ששנינו במשנתנו, שאם "שילם ולא רצה לישבע" זוכה הוא בתשלומי הגנב,
לא
"
שילם
"
שילם ממש
קודם שנמצאה הגניבה,
אלא כיון שאמר: הריני משלם, אף על פי ש
עדיין
לא שילם
כשנמצא הגנב, הרי הגנב משלם את תשלומיו לנפקד.
ומקשינן מהא ד
תנן
במשנתנו:
שילם ולא רצה לישבע
... נמצא הגנב משלם ... למי משלם למי שהפקדון אצלו", ומשמע:
שילם
קודם שנמצא הגנב,
אין
אכן זוכה הוא בתשלומי הגנב, אבל אם
לא שילם
קודם שנמצא הגנב,
לא
זוכה הוא בתשלומי הגנב, ותיקשי לרבי יוחנן!?
ומשנינן: והרי אדרבה
אימא סיפא
דמשנתנו: "
נשבע ולא רצה לשלם
, נמצא הגנב משלם ... למי משלם לבעל הפקדון", ומשמע:
טעמא דלא רצה
הנפקד לשלם, אז אינו זוכה בתשלומי הגנב,
הא רצה
הנפקד לשלם,
אף על פי
שעדיין
לא שילם
, זכה הנפקד בתשלומי הגנב, וכדברי רבי יוחנן -
אלא
בהכרח ד
מהא
מלשון משנתנו -
ליכא למשמע מינה
, אין להוכיח לא לכאן ולא לכאן.
תניא כוותיה דרבי יוחנן
:
השוכר פרה מחבירו, ונגנבה
והוא חייב עליה
ואמר הלה
[השוכר]: אכן נגנבה הבהמה, ו
הריני משלם ואיני נשבע
לשקר שנאנסה,
ואחר כך נמצא הגנב
, הרי הגנב
משלם תשלומי כפל לשוכר
.
הרי למדנו, כי אף שנמצא הגנב קודם ששילם, אלא שאמר: "הריני משלם", זכה בתשלומי הכפל.
אמר רב פפא
:
שומר חנם
החייב על פשיעה בלבד -
כיון ש
הודה ו
אמר
: "
פשעתי
"
מקנה ליה
המפקיד לנפקד
כפילא, ד
הרי
אי בעי פטר נפשיה ב
טענת ושבועת
גניבה
[שהרי היה יכול ליפטר בטענה ושבועה שנגנבה], ולא עשה כן.
שומר שכר
החייב אף על גניבה ואבידה ופטור על אונס -
כיון ש
הודה ו
אמר: "נגנבה
",
מקנה ליה
המפקיד
כפילא, ד
הרי
אי בעי פטר נפשיה ב
טענת ושבועת
שבורה ומתה
, שהם אונס ופטור עליהם.
אבל
שואל שאמר
: "
הריני משלם
"
לא מקני ליה
המשאיל
כפילא
, כי
במאי הוה ליה למפטר נפשיה
[כי במה היה יכול לפטור את עצמו]!? הלוא רק
ב
טענת "
מתה מחמת מלאכה
", ו
מתה מחמת מלאכה
דבר ש
לא שכיח
הוא, ואין נוח לו לטעון טענה כזו.
איכא דאמרי: אמר רב פפא
:
שואל נמי, כיון שאמר
: "
הריני משלם
"
מקני ליה
המשאיל
כפילא, ד
הרי
אי בעי
שואל
פטר נפשיה ב
טענת "
מתה מחמת מלאכה
", ואף שאינו שכיח.
אמר ליה רב זביד
לרב פפא:
הכי אמר אביי: שואל
אינו זוכה בתשלומי הגנב,
עד שישלם
, אבל באמירת "הריני משלם" לבד, אינו מקנה לו את הכפל!
ומפרשינן:
מאי טעמא: הואיל ו
שואל
כל הנאה
של הדבר השאול -
שלו
הוא, לכן
בדיבורא
בעלמא
לא מקני ליה
המשאיל
כפילא
, שהרי מתוך שכל הנאה שלו צריך היה להניח דעתו של משאיל שהשאילה לו בחנם, ולא עשה לו שום טובה במה שאמר "הריני משלם".
תניא כוותיה דרב זביד
ודלא כרב פפא:
השואל פרה מחבירו, ונגנבה, וקידם השואל ושילם, ואחר כך נמצא הגנב, משלם תשלומי כפל לשואל
, הרי שאין השואל זוכה בתשלומי הגנב אלא כששילם קודם שנמצא הגנב, ולא די באמירת "הריני משלם".
ומוסיפה הגמרא:
ללישנא קמא דרב פפא
שאמר: שואל שאמר "הריני משלם" לא מקני ליה כפילא, במאי הוה ליה למיפטר נפשיה, במתה מחמת מלאכה, מתה מחמת מלאכה לא שכיח -
ודאי לא הויא תיובתא
מברייתא זו, אף שלכאורה מבואר בברייתא, שאף שואל זוכה בתשלומי הגנב, מכל מקום לא הויא תיובתא, כי:
רב פפא לא אמר אלא, שאם אמר "הריני משלם" לא מקני ליה כפילא, אבל אם קידם ושילם, מודה רב פפא שהוא זוכה בכפל, ולא קשה מן הברייתא.
אבל
ללישנא בתרא
דרב פפא - שאמר: שואל נמי, כיון שאמר "הריני משלם" מקני ליה כפילא -
לימא תיהוי תיובתיה
מברייתא זו!? שהרי בברייתא זו שנינו: "קידם השואל ושילם", ומשמע שבדיבורא בעלמא לא מקני ליה כפילא!?
אמר לך רב פפא
:
מי אלימא
הברייתא
ממתניתין, דקתני
במשנתנו "
שילם
",
ואוקימנא ב
"
אמר
", [וכי הברייתא "חזקה" יותר מן המשנה, שבה אנו נדחקים לפרש את לשון "שילם" דהיינו שאמר "הריני משלם"]!?
הכא נמי
בברייתא, אף על גב ששנינו: "קידם השואל ושילם", נפרשנה
באמר
בלבד ועדיין לא שילם, ולכן אין הוא זוכה בכפל.
ומקשינן עלה:
מי דמי
[וכי דומה לשון הברייתא ללשון משנתנו]!?
התם
במשנתנו
לא קתני
: "
קידם
ושילם" אלא "שילם" לבד, אבל
הכא
בברייתא - הרי
קתני
"
קידם
"!
ומשנינן: אמר לך רב פפא:
מאי
"
קידם
"?
קידם ואמר!
ותמהינן עלה:
הא מדקתני
בברייתא הראשונה שנזכרה לעיל
גבי שוכר
: "
ואמר
הלה הריני משלם", ואילו
גבי שואל
קתני בברייתא זו "
וקידם
השואל ושילם", הרי
שמע מינה
משינוי הלשונות - דגבי שואל
דוקא
קידם ושילם
קתני
, אבל אם אמר בלבד, לא זוכה בכפל!?
אמר לך רב פפא:
מידי גבי הדדי תניא
[וכי אטו שתי ברייתות אלו נשנו בבית המדרש כאחת]!? עד שאתה בא להוכיח משינוי הלשון ש"קידם ושילם" הוא בדוקא.
שיילינהו לתנאי דבי רבי חייא ודבי רבי אושעיא
, [שאלו לתנאים שבישיבת רבי חייא וישיבת רבי אושעיא] שהם היו מסדרי הברייתות: האם נשנו שתי ברייתות אלו כאחד?
ואמרי: גבי הדדי תניין
[כאחד נשנו]!
ואכן תיקשי מן הברייתא ללישנא בתרא דרב פפא.
מקדימה הגמרא לספיקותיה הבאות בדין משנתנו, שדין זה
פשיטא
הוא, שאם
אמר
בתחילה "
איני משלם
",
וחזר
בו הנפקד
ואמר
: "
הריני משלם
", הרי זה זוכה בתשלומי הגנב, ד
הא קאמר
: "
הריני משלם
", ואף שמתחילה לא רצה לשלם!
אלא
מה שיש להסתפק הוא: