Baba Metsia 17b — le Talmud en français

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: הטוען אחר מעשה בית דין,

דהיינו, חיוב שנעשה על פי תנאי בית דין, כגון דמי הכתובה , ומזון האשה והבנות עד שינשאו [או שיבגרו הבנות], וטוען החייב שפרע חובו שלא בעדים -

לא אמר כלום.

מאי טעמא?

משום ש

כל מעשה בית דין

-

כמאן דנקיט שטרא בידיה דמי

[כאילו יש לתובע שטר על החוב].

אמר ליה רבי חייא בר אבא לרבי יוחנן: ולא משנתינו היא זו?

הלא כך שנינו במסכת כתובות:

הוציאה

האשה

גט

שנתגרשה בו,

ואין עמו כתובה

-

גובה כתובתה

על פי הגט!

מוכח, שאף שאין בידה שטר, אין הבעל נאמן לומר פרעתי. והיינו משום שכל מעשה בית דין, הרי הוא כאילו מחזיק שטר בידו!

אמר ליה

: אכן, משנתנו היא זו. אבל

אי לאו דדלאי לך חספא, לא משכחת מרגניתא תותה

[אם לא שהגבהתי לך את החרס, לא היית מוצא את המרגלית שהיתה חבויה תחתיה ]. כלומר, אם לא שאמרתי את הכלל ש"הטוען אחר מעשה בית דין לא אמר כלום", לא היית מבין מעצמך דין זה מתוך המשנה .

אמר אביי: מאי מרגניתא?

מה הראיה מהמשנה לענייננו?

דלמא במקום שאין כותבין כתובה עסקינן

באותה משנה, שאז סומכין על תנאי בית דין, וגובה כתובתה לעולם, עד שיוציא הבעל שובר שפרע לה.

ד

אז ה

גט

שגירשה בו -

היינו

המוכיח שחייב לה

כתובתה.

אבל במקום שכותבין כתובה, אי נקיטא כתובה

-

גביא,

ו

אי לא

-

לא גביא.

או משום שחוששין שמא תוציא לאחר מכן כתובתה, ותגבה שנית על פיה, או משום שיכול הבעל לטעון פרעתיה.

הדר אמר אביי: לאו מלתא היא דאמרי,

שבמקום שכותבין כתובה יכול לטעון פרעתיה.

דאי סלקא דעתך

ש

במקום שאין כותבין כתובה עסקינן, אבל במקום שכותבין כתובה, אי נקיטא כתובה

-

גביא, אי לא

-

לא גביא,

אם כן,

אלמנה מן האירוסין

[שמת ארוסה קודם שנישאו], שאין כותבין לה כתובה אף במקום שרגילים לכתוב כתובה -

במאי גביא?

על כרחך ש

בעדי מיתת בעל!

אם כן,

לטעון

היורש

ולימא: פרעתיה!

וכי תימא: הכי נמי,

שבאמת יכול לטעון שפרעה,

אם כן מה הועילו חכמים בתקנתן

שתקנו כתובה לארוסה, הלא כולם יטענו פרעתי!?

אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי: ואלמנה מן האירוסין דאית לה כתובה

-

מנא לן?

אילימא מהא דתנן: נתארמלה או נתגרשה, בין מן האירוסין ובין מן הנישואין

-

גובה את הכל,

בין את הכתובה של תנאי בית דין, דהיינו מאתיים לבתולה ומנה לאלמנה, ובין את התוספת שהוסיף לה בכתובתה,

דלמא

היינו דווקא

היכא דכתב לה

בפירוש!

וכי תימא

: אם כן, שנתחייב לה בפירוש,

מאי למימרא,

מה החידוש בזה?

עדיין יש בזה חידוש, שהתנא

לאפוקי מדרבי אלעזר בן עזריה, דאמר

באותה משנה במסכת כתובות, שאלמנה מן האירוסין גובה רק את עיקר הכתובה, ולא את התוספת, לפי

שלא כתב לה

את התוספת -

אלא על מנת לכונסה.

והיות ולא כנסה לבסוף, אינה גובה תוספת -

אצטריכא ליה,

להשמיענו שאין אומרים כך, וגובה את כל כתובתה.

דיקא נמי,

כך גם מדוייק מלשון המשנה, שמדובר כשכתב לה.

דקתני: גובה את הכל.

אי אמרת בשלמא דכתב לה, היינו דקא תני גובה את הכל.

שגובה גם את עיקר הכתובה, וגם את התוספת.