Baba Metsia 111b — le Talmud en français

"מאחיך"

-

פרט ל

מעכב את שכרם של

אחרים,

גוים, שאינו עובר בלאו.

"גרך"

-

זה גר צדק

שאסור לעכב את שכרו כישראל.

"בשעריך"

-

זה

גר תושב

אוכל נבילות

שאסור לעכב את שכרו.

אין לי

ללמוד מפסוק זה

אלא

רק על המעכב

שכר אדם.

מנין לרבות

שאסור לעכב שכר

בהמה וכלים? תלמוד לומר "בארצך",

ודרשינן

כל שבארצך

.

וכולן,

גר צדק, גר תושב, בהמה וכלים, אם עיכבו את שכרם,

עוברים בכל השמות הללו.

מכאן אמרו: אחד שכר אדם, ואחד שכר בהמה, ואחד שכר כלים, יש בו משום "ביומו תתן שכרו" ויש בהן משום

[ויקרא יט]

"בל תלין פעולת שכיר".

[אלמא סבר תנא קמא שאין חילוק בין גר תושב לכל ישראל, והמעכב את שכרו עובר בכל האיסורים כישראל, ואילו במשנתנו תנן, גר תושב עובר משום ביומו תתן שכרו ואינו עובר משום "לא תלין"].

רבי יוסי ברבי יהודה אומר

: המעכב שכר

גר תושב, יש בו משום "ביומו תתן שכרו

ולא תבא עליו השמש", [דברים כד]

ואין בו משום "

לא תעשוק", "לא תגזול", ו

"לא תלין"

[ויקרא יט].

והמעכב תשלומי עבודת

בהמה וכלים

לבעליהם,

אין בהן אלא משום "בל תעשק"

האמור שם,

בלבד.

אבל משום "לא תעשוק" ו"לא תגזול" ו"לא תלין", ו"לא תבא עליו השמש", אינו עובר.

והשתא מתניתין

מני? אי תנא קמא, ד

ממעט

מאחיך

עושק שכר גוים דמותר,

קשיא גר תושב,

שלדבריו העושק גר תושב עובר בכולן, ואילו במשנתנו תנן שאינו עובר משום "לא תלין".

ו

אי רבי יוסי, קשיא בהמה וכלים.

שלדבריו אינו עובר עליהן אלא משום לא תעשוק בלבד, ואילו במשנתנו תנן אחד שכר אדם ואחד שכר בהמה וכלים יש בהם משום "לא תלין", ומשום "לא תבא עליו השמש".

אמר רבא: האי תנא

דמשנתנו,

תנא דבי רבי ישמעאל הוא.

דתנא דבי רבי ישמעאל: אחד שכר אדם, ואחד שכר בהמה, ואחד שכר כלים, יש בו משום "ביומו תתן שכרו" ומשום "לא ת לין".

גר תושב, יש בו משום "ביומו תתן שכרו", ואין בו משום "בל תלין".

והשתא מפרש את מחלוקתם.

מאי טעמא דתנא קמא ד

ממעט מדכתיב "לא תעשוק

מאחיך",

שהעושק גוי פטור, אבל העושק גר תושב או שכר בהמה וכלים עובר בכולן.

היות ובספר דברים [פרק כד] נאמר "לא תעשוק שכיר, מאחיך או מגרך אשר בארצך, בשעריך". ובספר ויקרא [פרק יט] נאמר "לא תלין פעולת שכיר".

ולכן,

גמר "שכיר שכיר"

בגזירה שווה: מה שכיר האמור בספר דברים, נאמר אף על גר תושב ובהמה וכלים, דדרשינן מ"בשעריך" זה גר צדק, ומ"בארצך" זה בהמה וכלים. אף שכיר האמור בספר ויקרא, נאמר אף על גר תושב בהמה וכלים. לפיכך סבר תנא קמא שהמעכב שכר גר תושב בהמה וכלים, עובר בכולן.

ורבי יוסי ברבי יהודה, לא גמר "שכיר שכיר",

הילכך דרשינן מהנאמר "לא תעשוק שכיר, מאחיך אשר בארצך בשעריך" שאף בגר תושב בהמה וכלים אסור לעכב שכרם. אבל לא תעשוק ולא תגזול ו"לא תלין" הכתובים בויקרא יט, לא נאמר על בהמה וכלים.

ולפיכך, בבהמה וכלים אינו עובר אלא בלא תעשוק האמור בדברים, ובעושק שכר גר תושב נוסף גם העשה של ביומו תתן שכרו.

ומקשינן:

נהי ד

רבי יוסי בן יהודה

לא גמר שכיר שכיר

בגזירה שווה, ואין על מעכב שכר גר תושב בהמה וכלים משום לא תעשוק לא תגזול ו"לא תלין" האמורים בספר ויקרא, מכל מקום, המעכב שכר

בהמה וכלים, משום "ביומו תתן שכרו" נמי ניחייב,

שהרי לא שילם בזמנו.

ומתרצינן:

תני רבי חנניא, אמר קרא

[דברים כד] "ביומו תתן שכרו,

ולא תבא עליו השמש, כי עני הוא".

ודרשינן ממה שהוסיף הכתוב את הטעם "כי עני הוא", משמע שלא נאמר הכתוב אלא ב

מי שהן באין לידי עניות ועשירות, יצאו בהמה וכלים, שאינן באין לידי עניות ועשירות.

הילכך אם עשק את שכרן, אינו עובר משום "ביומו תתן שכרו", אלא משום לא תעשוק בלבד .

ו

פרכינן ל

תנא קמא: האי

דסיים הכתוב

"כי

עני הוא", מאי עביד ליה,

ומתרצינן:

ההוא, מיבעי

לומר, שאם שכר שנים, אחד עשיר ואחד עני, ויש לו כדי לשלם לאחד מהם, עליו

להקדים

את ה

עני לעשיר.

ורבי יוסי ברבי יהודה

סבר,

ההוא,

דין הקדמת עני לעשיר [דברים כד],

"מלא תעשק שכיר עני ואביון" נפקא,

דמשמע שעל בעל הבית להקדים את שכר העני לפני האביון, וכל שכן שיש להקדימו לעשיר.

וממילא נותר הפסוק כי עני הוא לדורשו שעוברים ב"לא תלין" רק במי שהן באין לידי עניות ועשירות.

ופרכינן:

ותנא קמא,

לשם מה הוצרך לדרוש מסיום הפסוק כי עני הוא להקדים עני לעשיר? הרי כבר שמעינן לה מלא תעשוק שכיר עני ואביון,

ומתרצינן: כתוב א

חד

נדרש

להקדים

שכר

עני ל

שכרו של

עשיר, ו

כתוב א

חד

נדרש

להקדים

שכר

עני,

שהוא מתבייש לדרוש את המגיע לו,

ל

שכרו של

אביון

שאינו מתבייש בכך .

וצריכא

את שני הפסוקים:

דאי אשמעינן

שיש להקדים את שכר העני לפני

אביון,

הוה אמינא, דווקא אביון אינו קודם לעני

משום דלא כסיף,

אינו מתבייש

למתבעיה

לבעל הבית,

אבל עשיר, דכסיף למתבעיה, אימא

שאם יבואו עני ועשיר יחד לתבוע את שכרם מבעל הבית, ואין לו לשלם אלא לאחד מהם,

לא

נאמר שיש לעני זכות קדימה לפני העשיר. לכך הוצרך הכתוב לומר "כי עני הוא", לומר, שיש להקדים את העני לעשיר.

ואי אשמעינן

רק את הדין שיש להקדים את העני לפני

עשיר,

הוה אמינא, שהעשיר אינו קודם לעני

משום דלא צריך ליה

למעות, הילכך העני, שהוא צריך להם, קודם.

אבל אביון

שהגיע יחד עם העני לתבוע את שכרו,

ד

אף הוא

צריך ליה

למעות כמו העני,

אימא לא

נקדימנו לעני, לכך

צריכא

קרא לומר "לא תעשוק שכיר עני ואביון", לומר שהעני קודם אף לאביון.

ו

פרכינן:

תנא דידן,

דאמר העושק שכר בהמה וכלים עובר בכולן, אבל המעכב שכר גר תושב עובר משום "ביומו תתן שכרו" ואינו עובר משום "בל תלין", תיקשי, הרי:

מה נפשך, אי יליף "שכיר שכיר"

בגזירה שווה, וכשם שהפסוק "לא תעשוק שכיר עני ואביון בארצך" נאמר על בהמה וכלים וגר תושב, אף הפסוק "לא תלין" נאמר על כולם, אם כן,

אפילו

עושק שכר

גר תושב, נמי,

עובר ב"לא תלין", שאף הוא נכלל בגזירה שווה,

ו

אי לא יליף "שכיר שכיר"

לגזירה שווה, אלא סובר שרק הפסוק "לא תעשוק בארצך" נאמר על בהמה וכלים וגר תושב, אבל "לא תלין" לא נאמר אלא על שכר אדם בלבד, אם כן, עושק שכר

בהמה וכלים, מנא ליה

שעובר בכולם, ואף ב"לא תלין"!?

ומתרצינן:

לעולם

תנא דמשנתנו

לא יליף שכיר שכיר

בגזירה שווה. והא דקא קשיא לך מנא לן שאם עשק שכר בהמה וכלים עובר בכולן,

תשובתך,

ושאני התם, דאמר קרא "ולא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר",

דמשמע

כל שפעולתו אתך

אל תלין את שכרו, וממילא בהמה וכלים שפעולתם איתך אם עשק את שכרם עובר אף ב"לא תלין" .

ומקשינן:

אי הכי,

דדרשינן מהפסוק, כל שפעולתו איתך עובר עליהן בבל תלין,

אפילו

עושק שכר

גר תושב נמי

יעבור בבל תלין, שהרי אף הוא פעולתו אתך, ומדוע סבר תנא דמשנתנו שעושק שכר שכיר אינו עובר אלא על ביומו תתן שכר.

ומתרצינן:

אמר קרא "

לא תעשוק את

רעך"

ו"לא תלין פעולת שכיר", ומדכתיב

רעך,

שמעינן שהעושק את הקרוי רעך, דהיינו רק העושק ישראל עובר ב"לא תלין",

ולא

העושק שכר

גר תושב.

ופרכינן:

אי הכי,

שממעטים מהכתוב "רעך" את העושק שכר גר תושב, אם כן,

אפילו

עושק שכר

בהמה וכלים נמי

יהא פטור שהרי בהמה וכלים אינם בכלל רעך.

ומתרצינן:

הא

דמרבינן שאסור לעשוק שכר בהמה וכלים, הוא מד

כתיב

"לא תלין פעולת שכיר

אתך",

דמשמע כל שפעולתו אתך, אסור להלין את שכרו.

ותמהינן:

מה ראית לרבות בהמה וכלים

מדכתיב "אתך", ודרשת כל שפעולתו אתך,

ולהוציא גר תושב,

למעטו מדכתיב לא תעשוק את רעך ו"לא תלין", דמשמע כל שהוא רעך לא תעשקנו, ו"לא תלין" את שכרו לאפוקי גר תושב.

ומדוע לא דרשת איפכא, מדכתיב לא תעשוק את רעך ולא תלין, למעט בהמה וכלים, שאינם רעך, ואם עשק את שכרם אינו עובר. אבל העושק שכר שכיר חייב, מדכתיב "לא תלין אתך", דמשמע כל שפעולתו אתך לרבות גר תושב.

ומסקינן:

מסתברא בהמה וכלים הוה ליה לרבות

שעובר עליהן בלא תעשוק ו"לא תלין",

שכן ישנן בכלל ממון רעך

, הילכך לא ממעטינן מהכתוב "רעך" בהמה וכלים. ומאידך משמע מהכתוב "אתך" שעובר עליהן. לכך סבר תנא דמשנתנו שהעושק שכר בהמה וכלים עובר בכולן,

אבל

גר תושב, אינו בכלל ממון רעך,

הילכך מסתבר לומר שהכתוב "רעך" בא למעט עושק שכר גר תושב שאין עובר עליו .

ומקשינן:

ותנא קמא, ד

ממעט מהכתוב לא תעשוק שכיר עני ואביון

מ"אחיך

או מגרך", שאם עשק שכר גוי פטור, אבל עשק שכר בהמה וכלים וכן אם עשק שכר גר תושב עובר בכולן,

האי

קרא דכתיב "לא תעשוק את

רעך", מאי עבדי ליה!?

שהרי לדעתו אי אפשר למעט גר תושב, משום שנתרבה מהכתוב גרך .

ומתרצינן:

ההוא, מיבעי ליה לכדתניא

: נאמר "לא תעשוק את

רעך",

את רעך אינך עושק,

ולא עמלקי,

אלא אותו [גוי] מותר לך לעשוק.

ותמהינן: הרי הא דמותר לעשוק

עמלקי מ"אחיך" נפקא,

דמשמע מי שהוא בכלל אחיך אל תעשוק, ולא גוי!?

ומתרצינן: שני הפסוקים נצרכים, א

חד למשרא

להתיר ל

עושקו, ו

א

חד למשרא

להתיר ל

גזלו

.

וצריכי, דאי אשמעינן

שמותר ל

ג

ו

זלו,

הוה אמינא שהטעם לכך הוא

משום דלא טרח ביה. אבל

אם ירצה ל

עושקו, דטרח ביה,

שטרח ועבד הגוי כדי לקבל שכרו,

אימא לא,

ואסור, קא משמע לן קרא לא תעשוק את רעך, אבל גוי אתה עושק.

ואי אשמעינן

שאסור ל

עושקו,

הוה אמינא שהטעם לכך הוא

משום ד

עדיין

לא אתא

השכר

לידיה,

ואין כאן אלא מניעת תשלום,

אבל

ל

ג

ו

זלו, ד

כבר

אתא

הממון

לידיה, אימא לא,

ואסור, קא משמע לן קרא לא תעשוק מאחיך, ומיתור מילת אחיך, שהרי כבר כתיב לא תעשוק את רעך, שמעינן שמותר לגוזלו, לכך

צריכא

את שני הפסוקים.

ומקשינן:

ורבי יוסי ברבי יהודה,

דאמר העושק שכר בהמה וכלים אינו עובר אלא משום לא תעשוק בלבד,

האי

דכתיב

"לא

תלין פעולת שכיר אתך עד בקר", מאי עביד ליה?

שהרי מדכתיב "אתך", ניתן ללמוד שכל שפעולתו אתך עובר עליו, כולל עושק שכר בהמה וכלים, כפי שדורש התנא דמשנתנו .

ומתרצינן:

מיבעיא ליה לכדרב אסי, דאמר רב אסי: אפילו לא שכרו אלא לבצור לו אשכול אחד של ענבים

, אם השהה את שכרו,

עובר משום בל תלין.

ודרשינן לה מדכתיב אתך, דמשמע כל שעבד אתך אפילו מעט, עובר עליו.

ואידך

תנא דמשנתנו הלמד מהכתוב אתך לרבות בהמה וכלים, מנא ליה שאם שכרו לבצור אשכול אחד עובר עליו משום בל תלין?

מהא דכתיב [דברים כ"ד]

"

ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש כי עני הוא

ואליו הוא נושא את נפשו" נפקא,

דמשמע כל

דבר,

פעולה שאפשר לומר בה שהשכיר

מוסר נפשו עליו,

אסור לעשוק את שכרו.