Baba Kamma 94b — le Talmud en français

אמר רב יהודה אמר שמואל

: יש ש

אמרו הלכה כרבי שמעון בן אלעזר,

אולם

וליה

לו עצמו

לא סבירא ליה

אינו סבור כן, אלא סובר ששינוי קונה, כמו שנתבאר בדבריו גבי "אין שמין לגנב ולגזלן".

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: דבר תורה

מדין תורה -

גזילה הנשתנית

אף על פי שהשתנתה

חוזרת בעיניה

כמות שהיא עכשיו, ואפילו אם השביחה, כי שינוי אינו קונה.

שנאמר

: [ויקרא ה כג]

"והשיב את הגזלה אשר גזל"

והכוונה "והשיב" -

מכל מקום

אפילו אם השתנה.

ואם תאמר: משנתנו

ששנינו בה שאינו משיב את הכלים שעשה מן העצים הגזולים, אלא משיב דמי עצים, משמע שקונה את העצים הגזולים בשינוי.

הדין במשנתינו אינו מדין תורה, אלא כך קבעו חכמים

משום תקנת השבים,

כדי להקל על בעלי תשובה, שלא ימנעו מלעשות תשובה בגלל החשש שיצטרכו להחזיר את השבח.

ותמהינן:

ומי אמר רבי יוחנן הכי

כי מדין תורה שינוי אינו קונה?

והאמר רבי יוחנן: הלכה כסתם משנה, ותנן: לא הספיק

הבעלים של הכבשים

ליתנו לו

לכהן את ראשית הגז

עד שצבעו

את כל הצמר -

פטור

מליתן ראשית הגז, כי הצמר נשתנה וקנאו בשינוי, משמע שרבי יוחנן סובר כי שינוי קונה, שהרי אין כאן תקנת השבים ובכל זאת קנאו בעל הצמר בשינוי.

אמר להו ההוא מדרבנן ורבי יעקב שמיה, לדידי מפרשא לי מיניה דרבי יוחנן

: הטעם שבמשנתינו סובר רבי יוחנן כי לא קנה הגזלן בשינוי אלא רק מפני תקנת השבים, כי סובר שבמשנתינו מדובר

כגון שגזל עצים משופין ועשאן כלים, דהוה ליה שינוי החוזר לברייתו,

שאינו שינוי גמור, ולכך קונה רק מפני תקנת חכמים. אבל בשינוי גמור שאינו חוזר לקדמותו, מודה רבי יוחנן כי אף מדין תורה קונה הגזלן את החפץ, וכמו שנתבאר במשנה לגבי ראשית הגז.

תנו רבנן

בברייתא:

הגזלנין ומלוי ברבית שהחזירו

את הגזילה או את הריבית שלקחו -

אין מקבלין מהן, והמקבל מהן

-

אין רוח חכמים נוחה הימנו

אין רוח חכמה וחסידות בקרבו , מפני שמרפה בכך את ידיהם של הרוצים לחזור בתשובה.

אמר רבי יוחנן: בימי רבי נשנית משנה זו.

דתניא

בברייתא:

מעשה באדם אחד

גזלן

שבקש לעשות תשובה

ולהשיב את כל גזילותיו.

אמרה לו אשתו: ריקה

[שוטה],

אם אתה עושה תשובה

ומשיב את כל הגזילות,

אפילו אבנט

שאתה לובש

אינו שלך!

ונמנע

מחמת כן

ולא עשה תשובה.

באותה שעה אמרו

חכמים:

הגזלנין ומלוי רביות שהחזירו

-

אין מקבלין מהם,

והמקבל מהם

-

אין רוח חכמים נוחה הימנו,

כי על ידי זה מונע אותם מלעשות תשובה.

ומקשינן:

מיתיבי

מברייתא אחרת ששנינו:

הניח להם אביהם

בירושה

מעות של רבית

שהאב קיבל את המעות שלא כדין תמורת הלואה שהלוה בריבית,

אף על פי שהן

הבנים

יודעין שהן

מעות של

רבית

-

אין חייבין להחזיר

את המעות ללווים, כי כתוב "והשיב את הגזילה אשר גזל" והבנים לא גזלו דבר, שקנו את המעות בשינוי רשות, [וברייתא זו סוברת שרשות היורש אינה המשך של רשות האב, אלא נחשבת רשות אחרת כמו רשות קונה, אם כן בירושה יש שינוי רשות. רש"י].

ומדויק מדברי הברייתא כי רק

אינהו

הבנים

הוא דלא

הם אלו שלא צריכים להשיב את המעות, לפי שקנו אותם בשינוי רשות,

הא אביהם

אם המעות עדיין ברשותו

חייב להחזי ר!

וכיצד זה מתיישב עם מה שאמרו חכמים שאין מקבלים ממלווי בריבית את הריבית שלקחו מפני תקנת השבים.

ומתרצינן:

בדין הוא דאביהם נמי אינו חייב להחזיר

מפני תקנת השבים!

והא דקתני

בברייתא את ההלכה שאין חייבים להחזיר

בדידהו

בהם, בבנים שירשו מאביהם מעות של ריבית.

היינו

משום דקא בעי למתני סיפא

שהברייתא רצתה לשנות בסיפא את ההלכה:

הניח להם אביהם

בירושה

פרה וטלית וכל דבר המסויים

הניכר לרבים שהיא גזולה -

חייבין להחזיר

אותם

מפני כבוד אביהם,

שלא ייזכר תמיד כגזלן.

והלכה זו היא דווקא ביורשים, לפיכך

תנא רישא נמי

את ההלכה

בדידהו

בהם ביורשים.

ומקשינן:

ומפני כבוד אביהם חייבין

היורשים

להחזיר?

והרי

אקרי כאן

[שמות כב כז]

"ונשיא בעמך לא תאור

[תקלל]

",

ודייקו חכמים שהכתוב מדבר דווקא

בעושה מעשה עמך,

אבל המקלל נשיא רשע אינו עובר על איסור זה. והוא הדין לכיבוד אב, אם האב אינו עושה מעשה עמך , לא צריך לחשוש לכבודו , אם כן מדוע צריכים הבנים לחשוש לכבוד אביהם ולהשיב את הגזילה, הרי אביהם הגזלן לא עשה מעשה עמו.

ומתרצינן:

כדאמר רב פנחס

במקום אחר:

בשעשה תשובה, הכא נמי

אצלנו יש לומר שמדובר

בשעשה

אביהם

תשובה

קודם שמת, ולפיכך חייבים הבנים בכבודו.

ותמהינן:

אי עשה

אביהם

תשובה, מאי בעי גביה

מה עושה אצלו הגזילה?

איבעי ליה לאהדורי

היה לו להשיב את הגזילה בשעה שעשה תשובה! ומתרצינן:

שלא הספיק להחזיר

את הגזילה

עד שמת,

ולפיכך חייבים הבנים בכבוד אביהם, וחייבים להשיב את החפצים הניכרים שהם גזולים מפני כבוד אביהם.

תא שמע

להקשות מברייתא אחרת על מה ששנינו בברייתא לעיל כי תיקנו חכמים שהגזלנים ומלווי בריבית שעשו תשובה אינם צריכים להשיב את מה שלקחו:

ששנינו בברייתא:

הגזלנים ומלוי ברבית אף על פי שגבו

את המעות -

מחזירין

הם את המעות לבעלים.

והוינן בה: אם היו

גזלנין מאי "שגבו" איכא

יש גבי גזלנים, הרי הם אינם גובים כסף אלא גוזלים? אם כן,

אי גזול

אם הם גזלו ממון -

גזול

הוא הממון,

ואי לא גזול

ממון -

לא גזול

ואינם נקראים גזלנים, ומדוע קוראים להם גזלנים!

אלא אימא

לפרש את דברי הברייתא כך:

הגזלנין, ומאי ניהו

ומי הם אותם גזלנים? אלו

מלוי רביות, אף על פי שגבו

ריבית -

מחזירין

את הריבית ללווים.

אם כן מבואר בברייתא שמלווי בריבית חייבים להחזיר את הריבית שבידיהם, וזה שלא כדברי הברייתא לעיל שאין מקבלים מגזלנים ומלווי בריבית.

אמרי

אמור לפרש את דברי הברייתא כאן: כי הגזלנים ומלווי בריבית מצידם

מחזירין

את מה שלקחו, אבל

ואין מקבלין מהם.

אלא למה

הם

מחזירין

אם לא מקבלים מהם?

כדי

לצאת ידי שמים,

כי כדי שתהא תשובתם שלמה צריכים הם לפחות להציע ללווים ולנגזלים את האפשרות לקבל חזרה את השייך להם.

תא שמע

להקשות מברייתא אחרת: שנינו בתוספתא [בבא מציעא ח כו]:

הרועים

גזלנים הם שרועים את הבהמות בשדות אחרים,

והגבאין

של המלך לגבות כסף גולגולת וארנונה, ולוקחים לפעמים יותר מן הראוי,

והמוכסין

שגובים מכס ונוטלים לפעמים מכס שלא כדין -

תשובתן קשה,

כי גזלו את הרבים ואינם יודעים למי להחזיר.

ומחזירין

לכל הפחות

למכירין

לאותם אנשים שהם מכירים ויודעים שלקחו מהם שלא כדין.

וזה שלא כדברי הברייתא לעיל שאין מקבלים מגזלנים ומלווי בריבית.

אמרי,

אמרו לפרש את דברי התוספתא: כי אמנם הרועים והגבאין והמוכסין מצידם

מחזירין

את מה שלקחו שלא כדין, אבל

ואין מקבלין מהם.

ואלא למה

הם

מחזירין

אם לא מקבלים מהם?

כדי

לצאת ידי שמים.

ותמהינן:

אי הכי

אם כך הוא הדין, שאינם צריכים להשיב אלא רק כדי לצאת ידי שמים,

אמאי תשובתן קשה?

ועוד

קשה דברי התוספתא בסיפא,

אימא סיפא: ושאין מכירין,

אותם מעות שאין הוא מכיר את האנשים שלקח מהם -

יעשה בהן

באותם מעות

צרכי ציבור.

ואמר רב חסדא

: איזה צרכי ציבור יעשה במעות,

בורות, שיחין ומערות

עם מים לשתיה, שהוא דבר הנצרך לכל, וכך יש תקוה שיהנו מהם הנגזלים, משמע מפורש בברייתא שצריך להשיב את הגזילה.

אלא

יש ליישב באופן אחר,

לא קשיא: כאן

בתוספתא מדובר

קודם תקנה

שתיקנו לגזלנים שלא מקבלים מהם, שבימי רבי נשנית משנה זו שמחייב להחזיר. ואילו

כאן

בברייתא לעיל ששנינו כי אין מקבלים מהם, מדובר

לאחר תקנה.

והשתא דאמר רב נחמן

: והסביר כי תקנת החכמים שאינו מחזיר את הגזילה נאמרה רק

בשאין גזילה קיימת,

אפילו תימא אידי ואידי

גם התוספתא מדברת

לאחר תקנה

שתיקנו חכמים כי אינו צריך להחזיר הגזילה,

ולא קשיא

דברי התוספתא: