Baba Kamma 92b — le Talmud en français

"והצרוע אשר בו הנגע, בגדיו יהיו פרומים, וראשו יהיה פרוע, ועל שפם יעטה,

וטמא טמא יקרא"

[ויקרא יג מה] שהמצורע [וכל מי שהוא טמא] צריך להודיע לכל שהוא טמא כדי שלא ינגעו בו וייטמאו, ולא די לו למצורע בנגעו, אלא שמבייש את עצמו, כי הכתוב הטיל עליו חובה לפרסם את טומאתו בעל כורחו.

ד.

אמר

[שאל]

ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמור רבנן

:

השכם ואכול,

כלומר הקפד לאכול פת שחרית, ותינצל על ידי זה

בקיץ

-

מפני החמה, ובחורף

תינצל על ידי פת שחרית

מפני הצינה. ו

עוד שאלו: מנא הא מילתא ד

אמרי אינשי: שיתין רהוטי רהוט ולא מטו לגברא דמצפרא כרך

[שישים איש ("רצים") רצו ולא השיגו את אותו אדם שאכל בשחרית ] כלומר, האוכל פת שחרית כוחו גדול, ואי אפשר להשיגו.

אמר ליה

רבה בר מרי לרבא:

דכתיב

[ישעיה מט י]:

"לא ירעבו ולא יצמאו, ולא יכם שרב ושמש"

ומפרשינן לקרא הכי: "לא יכם שרב ושמש" כיון ד"לא ירעבו ולא יצמאו".

אמר ליה

רבא:

את אמרת מהתם

[מדברי נביאים]

ואנא אמינא מהכא

[מן התורה] דכתיב [שמות כג כה]:

"ועבדתם את ה' אלהיכם"

-

זו קרית שמע ותפלה.

"וברך את לחמך ואת מימיך"

-

זו פת במלח

וקיתון של מים, מכאן ואילך

[בזכות "ועבדתם" ... ועל ידי פת במלח וקיתון מים]:

"והסירותי מחלה מקרבך".

ותניא

בברייתא:

"מחלה" זו

שנזכרה כאן היא מחלה שב

מרה, ולמה נקרא שמה "מחלה"

בסתמא!?

מפני ששמונים ושלשה חלאין

[סוגי מחלות]

יש בה

[במרה] והרי

"מחלה" בגימטריא הכי הוו

[שמונים ושלש]

ו

את

כולן

[כל אותן מחלות]

פת במלח

ב

שחרית וקיתון של מים

מבטלתן.

ה.

אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא היא מילתא דאמור רבנן: חברך קרייך חמרא אוכפא לגביך מוש

[אם חברך קורא לך "חמור", קח אוכף ושים עליך כדרך החמורים] כלומר, הודה לדבריו ואל תתווכח איתו.

אמר ליה: דכתיב

[בראשית טז ח]:

"ויאמר

[המלאך]

הגר שפחת שרי, אי מזה באת ואנה תלכי"

הרי שהמלאך קראה שפחה.

וכתיב:

"ותאמר מפני שרי גברתי אנכי בורחת"

אף על פי שהגר היתה סבורה שכבר השתחררה משרי, ואינה שפחה, בכל זאת קיבלה הגר את דברי המלאך ששרי היא גבירתה. ו.

אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: מילתא גנאה דאית ביך קדים אמרה

[דבר גנאי שיש בך, הקדם לאומרו] בעצמך, קודם שאחרים יזכירו בפניך ענין זה.

אמר ליה: דכתיב

לגבי אליעזר בבית בתואל אבי רבקה [בראשית כד לד]:

"ויאמר

[אליעזר, בתחילת דבריו] -

עבד אברהם אנ כי".

ז.

אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: שפיל ואזיל בר אווזא ועיניה מטייפי

[בן אווזים הולך כשראשו מושפל, ואף על פי כן עיניו נשואות כלפי מעלה כדי לראות למרחוק למצוא מזונותיו]. כלומר, לא יהיה אדם בוש לשאול דבר הצריך לו, בין בתורה, בין לפרנסתו, או לתבוע את חובו.

נבל מרד בדוד, ואביגיל אשת נבל פייסה את דוד, שלא ידון את בעלה כמורד במלכות, היות ועדיין שאול קיים.

כאשר אביגיל פייסה את דוד היא התנבאה ברוח הקודש שבעלה נבל לא יאריך ימים; מאידך היא הזכירה את זה שדוד עתיד להיות מלך על ישראל.

אמר ליה

רבה בר מרי:

דכתיב

[שמואל א כה לא] בסיום פיוסה של אביגיל:

"והטיב ה' לאדני

[שימלוך]

וזכרת את אמתך"

רמז רמזה לו, שיזכור את יפיה וישאנה, הרי שתוך כדי פיוסה, היו עיניה צופיות למרחוק לדאוג לעתידה.

ח.

אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: שיתין תכלי מטייה לככא דקל חבריה שמע ולא אכל

[שישים מכאובים באים לאדם ששומע את חבירו כשהוא אוכל, והוא עצמו אינו אוכל].

אמר ליה

רבה בר מרי:

דכתיב

[מלכים א א כו] במשתה שעשה אדוניהו:

"ולי אני עבדך ולצדוק הכהן ולבניהו בן יהוידע ולשלמה עבדך לא קרא"

הרי שהיה קובל עליו, שלא זימנו למשתה.

אמר ליה

רבא:

את אמרת מהתם

[מן הנביאים]

ואנא אמינא מהכא

[מן התורה]:

ויבאה יצחק האהלה שרה אמו, ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה, וינחם יצחק אחרי אמו"

[בראשית כד סז].

וכתיב בתריה

[שם כה א]:

"ויוסף אברהם,

כי נתקנא ביצחק,

ויקח אשה ושמה קטורה".

ט.

אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: חמרא למריה טיבותא לשקייה.

כלומר, אמנם היין שייך לבעליו, אבל השותים מחזיקים טובה ומודים למי שמוזג את השתייה ומשקה אותם.

אמר ליה

רבה בר מרי:

דכתיב

גבי יהושע [במדבר כז יח, כ]:

"וסמכת את ידך עליו ... למען ישמעו כל עדת בני ישראל" וכתיב

[דברים לד ט]:

"ויהושע בן נון מלא רוח חכמה, כי סמך משה את ידיו עליו וישמעו אליו בני ישראל,

ויעשו כאשר צוה ה' את משה". הרי שתלה את החכמה והגדולה במשה, כאילו הוא נותנה ליהושע, והיא אינה אלא מפי הקדוש ברוך הוא.

י.

אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: כלבא בכפניה גללי מבלע

[כלב מורעב בולע אפילו אבנים ]?

אמר ליה: דכתיב

[משלי כז ז]: "

נפש שבעה

-

תבום נופת

[תרמוס ברגלה אפילו נופת צופים],

ונפש רעבה

-

כל מר, מתוק"

הוא לה.

יא.

אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא

מילתא דאמרי אינשי: מטייל ואזיל דיקלא בישא גבי קינא דשרכי

[דרכו של דקל גרוע לגדול בצד אילן סרק]?

אמר ליה

רבה בר מרי:

דבר זה כתוב בתורה, שנוי בנביאים ומשולש בכתובים ותנן במתניתין ותנינא בברייתא.

כלומר, הדוגמאות לכך רבות, ומצאנום הן בתורה והן בנביאים, בכתובים, במשנה ובברייתא:

כתוב בתורה, דכתיב

[בראשית כח ט]:

"וילך עשו אל ישמעאל"

ויקח את מחלת בת ישמעאל בן אברהם אחות נביות על נשיו לו לאשה".

שנוי בנביאים, דכתיב

[שופטים יא ג]:

"ויתלקטו אל יפתח אנשים רקים ויצאו עמו".

ומשולש בכתובים, דכתיב

:

כל עוף למינו ישכון, ובני אדם לדומה לו.

"פשוטי כלי עץ" טהורים, כלומר, כלי עץ שאין להם "בית קיבול" אינם מקבלים טומאה, אלא אם כן הם משמשים לשכיבה או לישיבה.

תנן במתניתין

[כלים יב ב]: אונקלי של דרגש ושל שולחן טמאה, ושל מנורת עץ טהורה, זה הכלל:

כל המחובר לטמא

-

טמא, כל המחובר לטהור

-

טהור.

רבי אליעזר סובר [חולין סב א] שזרזיר, עוף טמא הוא, שנאמר [דברים יד יב, יד]: "וזה אשר לא תאכלו מהם ... ואת כל עורב למינו" ומה שאמר הכתוב: "למינו" - בא לרבות את הזרזיר.

ותנינא בברייתא: רבי אליעזר אומר: לא לחנם הלך

ה

זרזיר

לגור ולשכון

אצל

ה

עורב, אלא מפני שהוא מינו,

וטמא כמותו.

יב.

אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: קרית חברך ולא ענך, דחי גודא רבה שדי ביה

[כותל הפל עליו]. כלומר, אם קראת לחברך כדי להוכיחו ולא ענה לך, הניחהו ויפול ברשעו ואף דחהו בידים.

אמר ליה

רבה בר מרי:

דכתיב

[יחזקאל כד יג]:

"יען טהרתיך

[שלחתי אליך נביאים להוכיחך],

ולא טהרת

[לחזור בתשובה],

מטומאתך לא תטהרי עוד,

עד הניחי את חמתי בך". יג.

אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: בירא דשתית מיניה, לא תשדי ביה קלא

[בור ששתית ממנו כשהיית צמא, לא תשליך בו גושי עפר]. כלומר, דבר הנצרך לך פעם אחת, שוב לא תבזהו.

אמר ליה

רבה בר מרי:

דכתיב

[דברים כג ח]

"לא תתעב אדומי

-

כי אחיך הוא, ולא תתעב מצרי

-

כי גר היית בארצו"

, והיו לכם אכסניא בשעת הדחק.

יד.

אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: אי דלית דורא דלינא, ואי לא, לא דלינא

[אם תגביה ותשא את המשא עמי - אשאנו, ואי לאו - לא אשאנו לבדי]?

ומשל הוא לאדם שאינו רוצה לקבל עליו עול ותפקיד, או לקחת על עצמו סיכון כספי, אלא אם כן משתתף חבירו עמו.

אמר ליה

רבה בר מרי:

דכתיב

[שופטים ד ח]:

"ויאמר אליה ברק: אם תלכי עמי

-

והלכתי, ואם לא תלכי עמי

-

לא אלך".

טו.

אמר ליה רבא לרבה בר מרי: מנא הא מילתא דאמרי אינשי: כד הוינן זוטרי

-

לגברי, השתא דקשישנא

-

לדרדקי

[כאשר היינו קטנים, נחשבנו לאנשים, עכשיו שהזקננו, הננו שפלים כתינוקות]?

אמר ליה

רבה בר מרי: מהכא: ד

מעיקרא כתיב

[שמות יג כא]:

"וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך, ולילה בעמוד אש להאיר להם" ולבסוף כתיב

[שמות כג כ]: