Baba Kamma 80a — le Talmud en français

והטבח

המקבץ את הבהמות ליום השוק,

לוקח

את הבהמות

ושוחט

מיד, או אם ירצה הרי הוא

לוקח

קודם יום השוק שלשים יום,

ושוהה

אותן עד יום השוק.

ובלבד שלא ישהה

את

העגונה

שבהן

[האחרונה שקנה סמוך ליום השוק]

שלשים יום

מהיום שקנה אותה, וכשם שאמרו ברגל.

שאלו תלמידיו את רבן גמליאל

:

מהו לגדל

בהמה דקה בארץ ישראל?

אמר להן

רבן גמליאל:

מותר

לגדל.

ותמהינן עלה:

והתנן

במשנתנו:

אין מגדלין

בהמה דקה בארץ ישראל!?

אלא הכי קא בעו מיניה

[כך שאלו אותו תלמידיו]:

מהו לשהות

בהמה דקה בבית, ולא תצא לרעות בעדר?

אמר להן

רבן גמליאל:

מותר

לשהותה בבית,

ובלבד שלא תצא ותרעה בעדר, אלא קושרה בכרעי המטה

.

תנו רבנן: מעשה בחסיד אחד

שהיה גונח מלבו

[צועק מפני כאב הלב],

ושאלו לרופאים, ואמרו: אין לו תקנה עד שיינק חלב רותח

[חלב מעטיני הבהמה]

משחרית לשחרית

.

והביאו לו עז, וקשרו לו בכרעי המטה, והיה

יונק ממנה משחרית לשחרית

.

לימים

[לאחר זמן]

נכנסו

החכמים

חביריו

של אותו חסיד

לבקרו, כיון שראו

החכמים את

אותה העז

שהיא

קשורה בכרעי המטה, חזרו

החכמים

לאחוריהם, ואמרו: לסטים מזוין

בביתו של זה, ואנו נכנסין אצלו!?

ישבו ובדקו, ולא מצאו בו

באותו חסיד

אלא אותו עון של אותה העז

.

ואף הוא

החסיד -

בשעת מיתתו

,

אמר: יודע אני שאין בי עון, אלא עון אותה העז, שעברתי על דברי חברי

.

אמר רבי ישמעאל: מבעלי בתים שבגליל העליון היו בית אבא, ומפני מה חרבו, שהיו מרעין

בהמה דקה שלהם

בחורשין

[ביערות],

ודנין דיני ממונות ביחיד

.

ואף על פי שהיו להם חורשים סמוך לבתיהם

, ובחורשים הרי מותר, כמבואר בברייתא לעיל עט ב, מכל מקום

שדה קטנה

של אחרים

היתה

בין ביתם לבין החורשים

ומעבירין

את הבהמות

דרך עליה

, ולכן חרבו.

תנו רבנן: רועה

שיש לו בהמות דקות משלו,

שעשה תשובה

[שבא לעשות תשובה] שלא לגדל עוד בהמה דקה,

אין מחייבין אותו למכור

את כל בהמותיו

מיד

,

אלא מוכר על יד על יד

[מעט מעט].

וכן גר שנפלו לו כלבים וחזירים בירושתו

[מבית אביו הגוי], ואסור לגדלם כמבואר במשנתנו,

אין מחייבין אותו למכור מיד

את כולם,

אלא מוכר על יד על יד

.

וכן מי שנדר ליקח בית וליקח אשה בארץ ישראל

,

אין מחייבין אותו ליקח מיד

מכל מה שימצא,

עד שימצא את ההוגנת לו

.

ומעשה

היה

באשה אחת

אלמנה או גרושה,

שהיה בנה מיצר לה

שתינשא לאיש,

וקפצה ונשבעה: כל מי שיבא

להשתדך עמי -

איני מחזירתו!

וקפצו עליה

לשאתה

בני אדם שאינן מהוגנין

.

וכשבא הדבר אצל חכמים, אמרו: לא נתכוונה זו אלא

להנשא

ל

מי ש

הגון לה

, ואינה חייבת לינשא להם.

כשם שאמרו: אין מגדלין בהמה דקה

בארץ ישראל,

כך אמרו אין מגדלין חיה דקה

[צבאים ושועלים] בארץ ישראל.

רבי שמעון בן אלעזר אומר: מגדלין: כלבים כופרין

[קטנים וננסים],

וחתולין, וקופין, וחולדות סנאים

[חולדות הגרות בסנה],

מפני שעשויים לנקר את הבית

מן העכברים.

ומפרשינן:

מאי חולדות סנאים?

אמר רב יהודה

: היא הנקראת: "

שרצא חרצא

".

ואיכא דאמרי

: "חולדת סנאים" היא הנקראת "

חרצא

",

דקטיני שקיה

, שוקיה דקות, ולפיכך היא נקראת "חרצא", שהחריצין ניכרים בין השוקיים מתוך שהם דקים ונראים גבוהים,

ורעיא ביני וורדיני

, רועה היא בינות לשיחי הסנה; והיא אינה החולדה [חולד] הכתובה בתורה בין השרצים.

ומאי

"

שרצא

", ואיזו היא החולדה [חולד] הכתובה בתורה בין השרצים, היא זו

דמתתאי שקיה

, [שוקיה קצרות], והיא שורצת על הארץ.

אמר רב יהודה אמר רב: עשינו עצמנו בבבל, כארץ ישראל לבהמה דקה

, שלא יגדלו שם בהמה דקה, ומשום שמיום גלות יכניה, רבו תלמידים בבבל, ונתיישבו שם בישוב קבוע.

אמר ליה רב אדא בר אהבה לרב הונא

:

דידך מאי

[שלך מה אתם]!? כלומר: הרי יש לך בהמות דקות, ואיך אתה מגדלם בבבל!?

אמר ליה

רב הונא לרב אדא בר אהבה:

דידן

-

קא מינטרא להו חובה

[את שלי משמרת אשתי ששמה חובה].

אמר ליה

רב אדא בר אהבה לרב הונא:

חובה, תקברינהו לבנה

[תקבור את בנה], שאתה סומך עליה, והיא אינה יכולה לשמור.

ובגין דברים אלו שאמר רב אדא בר אהבה:

כולה שניה דרב אדא בר אהבה, לא אקיים זרעא לרב הונא, מחובה

, [כל ימי רב אדא בר אהבה, לא נתקיים זרעו של רב הונא מחובה].

איכא דאמרי, אמר רב הונא

[רב הונא הוא שאמר]:

עשינו עצמנו בבבל, כארץ ישראל לבהמה דקה, מכי אתא רב לבבל

, [מזמן ביאתו של רב לבבל], כי אז רבו המתישבים שם מפני ישיבתו.

מעשה ב

רב ושמואל ורב אסי

, ד

איקלעו לבי שבוע הבן

[ברית מילה],

ואמרי לה לבי ישוע הבן

[פדיון הבן]. כשהגיעו לפתחו של אותו מקום, התלבטו החכמים כיצד יעשו, כי:

רב לא עייל קמיה דשמואל

[לא היה דרכו של רב ליכנס לפני שמואל], כמבואר הטעם בהמשך הענין -