Baba Kamma 73a — le Talmud en français

משום פסידא דלקוחות

, שלא יפסידו הלקוחות שלא היו יודעים בפסלותם של העדים המוזמים עד שלא הוזמו בבית דין, והחתימו אותם על שטרי מכר שהם קונים מאחרים; ואם נפסול את העדים למפרע משעת עדותם, הרי יפסידו לקוחות אלו את כספם, כי השטר שחתמו להם עדים אלו, אינו שטר כלל. ומפרשינן:

מאי בינייהו

להלכה בין שני הטעמים בדעת רבא? ומפרשינן: כגון

דאסהידו ביה תרי לחד, ותרי לחד

, שאמרו שני עדים על אחד שהוא היה עמהם, ועוד שנים אחרים העידו על השני שהוא היה עמהם.

אי נמי

: כגון

דפסלינהו

שני עדים לשנים אחרים

בגזלנותא

, שמעידים עליהם באייר שגזלו ממון בניסן - ובשני אופנים אלו יש נפקא מינה לדינא בין שני הטעמים שנאמרו בדעת רבא:

כי

להך לישנא דאמרת: משום חידוש

אינם נפסלים למפרע, אם כן בשני אופנים אלו הרי

ליכא

חידוש, ונפסלים הם למפרע.

ואילו

להך לישנא דאמרת

: חכמים האמינום עד שעה שנתבררה פסלותם בבית דין, ו

משום פסידא דלקוחות

, הרי טעם זה

איכא

אף בשני אופנים אלו, ואינם נפסלים אלא משעה שהוזמו או שהעידו על פסלותם בפני בית דין.

אמר רבי ירמיה מדפתי

:

מעשה היה ו

עבד רב פפי עובדא כוותיה

דרבא

, והכשיר את עדותם של העדים קודם שהוזמו.

רב אשי אמר: הלכתא כוותיה דאביי

הסובר: למפרע הוא נפסל.

וכך מסיקה הגמרא:

והלכתא כוותיה דאביי

כשהוא חולק על רבא,

ב

שש מחלוקות שסימנם:

יע

"

ל קג

"

ם

, ומחלוקת זו אחת מהן היא, והיא הרמוזה באות עי"ן, דהיינו: "עד זומם".

מקשה הגמרא לדעת הסובר: "עד זומם למפרע הוא נפסל", מהא ד

תנן

במשנתנו:

גנב על פי שנים, וטבח ומכר על פיהם, ונמצאו זוממין

, הרי אלו

משלמין את הכל

.

מאי לאו

, האם לא כן שמשנתנו עוסקת, בכגון:

שהעידו

תחילה

על הגניבה, ו

שוב

חזרו והעידו על הטביחה, והוזמו

תחילה

על הגניבה, ו

שוב

חזרו והוזמו על הטביחה

.

ואם אמנם כן, הרי יש להוכיח ממשנתנו ש"עד זומם מכאן ולהבא הוא נפסל", שהרי:

ואי סלקא דעתך

: "עד זומם

למפרע

משעה שהעיד את עדות השקר -

הוא נפסל

", תיקשי:

הרי

הני

עדים,

כיון דאיתזמו להו אגניבה, איגלאי מילתא למפרע, דכי אסהדו אטביחה פסולין הוו

, כיון שהוזמו על הגניבה שהעידו קודם לטביחה, הרי התברר שבשעת עדות הטביחה כבר היו פסולים לעדות, ואם כן

אמאי משלמין אטביחה

שהעידו בפסלותם!?

אלא בהכרח שאין הם נפסלים אלא משעה שהוזמו, והיות והעידו על הטביחה קודם שהוזמו על הגניבה, הרי הם כשרים לעדות הטביחה, ואם הוזמו אף עליה, הרי הם חייבים עליה ב"כאשר זמם".

אמרי

בני הישיבה לדחות את הראיה:

הכא

במשנתנו

במאי עסקינן

: ב

כגון שהוזמו על הטביחה תחילה

קודם שהוזמו על הגניבה!

אמרי

בני הישיבה לתמוה על התירוץ:

והרי

סוף סוף כי הדרי מיתזמי אגניבה

[לכשהוזמו לאחר הזמת הטביחה אף על הגניבה], הרי

איגלאי מילתא

למפרע,

דכי אסהדו אטביחה פסולין הוו

[שבשעת עדות הטביחה פסולים היו], ואם תמצי לומר: עד זומם למפרע הוא נפסל,

אמאי משלמי אטביחה

, והרי נמצא שעדים פסולים העידו עליה, ואינם חייבים ב"כאשר זמם"!?

ומסיקה הגמרא לדחות את הראיה:

והלכתא

,

שהעידו בבת אחת

על הגניבה ועל הטביחה, כלומר: בתוך כדי דיבור של הגניבה העידו אף על הטביחה,

והוזמו

.

כלומר: אף ש"עד זומם למפרע הוא נפסל", מכל מקום עדיין הוא כשר לאותם עדויות שאמר בתוך כדי דיבור לאותה עדות ששיקר בה; ולכן חייבים הם על עדות הטביחה, שכשרים היו לה היות ונאמרה בתוך כדי דיבור לעדות השקר של הגניבה.

לימא כתנאי

, האם יש להכריח שתנאים נחלקו אם "עד זומם, מכאן ולהבא או למפרע הוא נפסל", מהא דתניא:

היו שנים מעידין אותו שגנב, והן

אותם עדים עצמם -

מעידין אותו שטבח

:

והוזמו על הגניבה: עדות שבטלה מקצתה, בטלה כולה

ואין מחייבין את הנידון על פי עדות הטביחה, ש"אם אין גניבה אין טביחה ואין מכירה".

ואם

הוזמו על הטביחה

לבדה:

הוא

הגנב

משלם תשלומי כפל

, שהרי לא הוזמו על הגניבה,

והן משלמין תשלומי שלשה

שרצו להפסידו שלא כדין.

אמר רבי יוסי

:

במה דברים אמורים

שהוא משלם כפל, ואין אומרים שאף עדות הגניבה בטלה על ידי הזמת הטביחה:

בשתי עדיות

, ומפרש לה ואזיל.

אבל בעדות אחת

[כדמפרש ואזיל], כיון שהוזמה עדות הטביחה, אמרינן: "

עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה

".

ומפרשת הגמרא: והרי

מאי

"

בשתי עדיות

" שאמר רבי יוסי,

ומאי

"

בעדות אחת

" שאמר?

אילימא

ד"

בשתי עדיות

", היינו שהיתה עדות הגניבה ועדות הטביחה

בשתי עדיות ממש

, דהיינו

בשתי כתות

, ובאופן זה אם הוזמה כת שניה שהעידה על הטביחה, לא בטלה עדות הגניבה של הכת האחרת.

ו"

בעדות אחת

" היינו

בכת אחת

שהעידה על הגניבה ועל הטביחה, והיתה עדותם

בזה אחר זה

שלא בתוך כדי דיבור -

ו

על זה הוא ש

אמר

וחידש

רבי יוסי

:

ש

בעדות אחת בכת אחת

אפילו שהיתה

בזה אחר זה, כי מסהדי אגניבה והדר מסהדי אטביחה, כי מתזמי אטביחה, עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, ואיתזמו להו אגניבה

[כאשר העידה כת על הגניבה ולאחריה על הטביחה שלא בתוך כדי דיבור, היות והוזמה עדות הטביחה בטלה אף עדות הגניבה שהעידו] -

כך הרי אי אפשר לומר: כי

מהיכא תיתי הך

, מה סברא היא לומר, שתתבטל עדות הגניבה, והרי באותה שעה שהעידו עליה כשרים היו!?

אלא לאו

בהכרח ש"

בשתי עדיות

": היינו

בעדות אחת

של כת אחת, שהיא

כעין שתי עדיות

של שתי כתות,

ומאי נינהו: כת אחת

שהעידה על הגניבה ועל הטביחה

בזה אחר זה

שלא בתוך כדי דיבור, ובאופן זה אם הוזמו על הטביחה לא בטלה עדות הגניבה.

אבל

"

בעדות אחת

": היינו בעדות של כת אחת

בבת אחת

בתוך כדי דיבור,

לא

מתקיימת עדות הגניבה, אלא בטלה מחמת שבטלה עדות הטביחה שנאמרה עמה בבת אחת.

והטעם הוא, משום שרבי יוסי סובר: היות ואיגלאי מילתא למפרע שעדות שקר העידו, יש לבטל אף את העדות שנאמרה בתוך כדי דיבור לפני העדות ששיקרו בה.

וסברוה

, היו סבורים בני הישיבה בפירוש הברייתא:

דכולי עלמא

בין רבי יוסי ובין חכמים - סברי: "

תוך כדי דיבור כדיבור דמי

", כלומר: הנאמר בתוך שיעור של "כדי דיבור" הרי זה כאילו נאמר בבת אחת -

ואם כן

מאי לאו, בהא קמיפלגי

חכמים המכשירים את עדות הגניבה, ורבי יוסי הפוסל את עדות הגניבה:

דרבנן סברי

: עד זומם

מכאן ולהבא הוא נפסל, וכיון דמההיא שעתא

שהוזמו על הטביחה

קא מיתזמי

, כלומר: היות ואין אנו מיחסים את ההזמה אלא משעת הזמה ואילך, ולא למפרע, לכן:

אטביחה דקא מיתזמי איתזום, אגניבה דלא מיתזמי לא איתזום

, היינו, שאין מתבטלת אלא עדות הטביחה שעליה הרי הוזמו, אבל עדות הגניבה שלא הוזמה, אינה מתבטלת.

ואילו

רבי יוסי סבר

: עד זומם

למפרע הוא נפסל, וכיון דמיד כי אסהידו הוא

דמיפסלי

,

כי איתזמו להו אטביחה איתזמו להו נמי אגניבה, דהא תוך כדי דיבור כדיבור דמי

, [היות ופסולם הוא למפרע, הועילה הזמתם שהוזמו על הטביחה כדי לבטל גם את עדות הגניבה שהיתה בתוך כדי דיבור, שהרי "כדיבור דמי"].

אמרי

בני הישיבה לדחות פירוש זה בברייתא:

אין הענין כאשר אמרת, אלא:

אי

, אילו היה מוסכם הן על רבי יוסי והן על רבנן ד"

תוך כדי דיבור כדיבור דמי

", כי אז

דכולי עלמא למפרע הוא נפסל

, כלומר: היו מודים כולם שהיות ו"למפרע הוא נפסל" יש לבטל אף את עדות הגניבה שנאמרה בתוך כדי דיבור לפניה, כי בזאת לא נחלקו ש"עד זומם למפרע הוא נפסל" -

אלא הכא ב

"

תוך כדי דיבור כדיבור דמי

",

קא מיפלגי

רבי יוסי ורבנן: