Baba Kamma 52a — le Talmud en français

המוכר בית לחבירו

,

כיון שמסר לו

את ה

מפתח, קנה

, ומפרש לה ואזיל.

ומקשינן: הרי בית נקנה בכסף שטר וחזקה, ואם כן

היכי דמי

, באיזה קנין בא הוא לקנותו עד שצריך הוא מסירת מפתח!?

אי בכספא

בא לקנותו,

ליקני בכספא

ואף בלא מסירת מפתח!? ו

אי בחזקה

בא לקנותו,

ליקני בחזקה!?

ושמנינן:

לעולם

כשבא לקנותו

בחזקה, ו

מיהו

בעי למימר ליה

המוכר ללוקח: "

לך חזק וקני

",

ו

קא משמע לן, ד

כיון שמסר לו מפתח, כמאן דאמר ליה

: "

לך חזק וקני

"

דמי

, ועושה חזקה וקונהו.

אמר ריש לקיש משום רבי ינאי

:

המוכר עדר

של בהמות

לחבירו, כיון שמסר לו משכוכית

[לשון משיכה, והוא דבר המושך את כל העדר אחריו, ומפרש לה לקמן],

קנה

.

ומקשינן: והרי בהמה נקנית במשיכה כשהיא בסימטא או בחצר של המוכר והקונה, ובמסירה [בעל הבהמה מוסר את הבהמה לקונה באפסר שעליה או בשערה] בלבד היא נקנית, כשהיא ברשות הרבים או בחצר שאינה של שניהם, ו

היכי דמי

שהוא צריך מסירת המשכוכית!?

אי במשיכה

בא לקנות את העדר,

ליקני במשיכה

ובלי משכוכית.

אי במסירה, ליקני במסירה!?

ומשנינן:

לעולם

כשבא לקנותו

במשיכה, ו

מיהו

בעי למימר ליה

"

לך משוך וקני

",

וכיון דמסר לו משכוכית, כמאן דאמר ליה

: "

לך משוך וקני

"

דמי

.

ומפרשינן:

מאי משכוכית?

הכא תרגמו: קרקשתא

[פעמון] שהרועה אוחז בידו ומקשקש בו כדי למשוך את העדר אחריו.

רבי יעקב אומר: עיזא דאזלא בריש עדרא

[עז חריפה ההולכת בראש העדר].

כדדרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא

, כלומר: כפי שהיה אותו מתורגמן מן הגליל מתרגם לרבים בשם רב חסדא:

כד רגיז רעיא על ענא, עביד לנגדא סמותא

[כאשר כועס הרועה על עדרו, מסמא הוא את מנהיגת העדר, והיא נופלת בבורות, וכל העדר אחריה], ומשל הוא, לרועה ישראל, שכאשר כועס הוא על עמו, שם הוא בראשם פרנסים שאינם מהוגנים, והם מובילים את העם לאבדון.

מתניתין:

בור של שני שותפים הנמצא ברשות הרבים,

כסהו הראשון

לאחר שהשתמש בו, והתליע הכיסוי עד שנשבר,

ובא השני ומצאו

לבור כשהוא

מגולה ולא כסהו.

אם נפלה בהמה לבור,

השני חייב

בנזקיה, אבל הראשון פטור מאחר שכיסהו כדין.

בור שבעליו

כסהו כראוי

אלא שהתליע הכיסוי

ונפל לתוכו שור או חמור ומת, פטור.

לא כסהו כראוי, ונפל לתוכו שור או חמור ומת, חייב.

בור שנכנס לתוכו כורה שכיר להרחיבו או להעמיקו, ועמד באותה שעה שור על שפת הבור ונבעת

ונפל לפניו

לתוך הבור מקול הכרייה,

חייב

בעל הבור בנזקו, הואיל ומת השור מחמת נפילתו לבור.

אבל אם נפל השור

לאחריו,

מחוץ לבור, מחמת קול הכרייה ומת,

פטור

בעל הבור, הואיל ולא ניזוק מן הבור אלא מחמת רעש הכרייה, וגרמא בניזקין פטור.

בור ברשות הרבים ש

נפל לתוכו

שור וכליו,

שהם העול והמחרישה

, ונשתברו, או חמור וכליו.

מרדעת ואוכף,

ונתקרעו, חייב על הבהמה ופטור על הכלים, שנאמר "כי יפתח איש בור ונפל שם שור או חמור",

ודרשינן "חמור" ולא כלים.

נפל לתוכו שור

שהוא

חרש

או

שוטה וקטן

שלא הגיע לגיל חרישה

חייב

נפלו לתוכו

בן או בת

קטנים , וכן

עבד או אמה פטור,

שנאמר ונפל שם שור, ודרשינן "שור" ולא אדם.

גמרא:

שנינו במשנה: כסהו הראשון ומצאו השני מגולה, ולא כיסהו השני חייב.

והוינן בה:

וראשון, עד אימת מיפטר?

וכי לעולם אם יארע נזק מחמת הבור, הראשון יפטר, והשני ישלם?

אמר רב,

אין הראשון פטור אלא

בכדי שידע

שעליו לכסותו, ומכאן ואילך שניהם חייבים.

ושמואל אמר: בכדי ש

יבואו ו

יודיעוהו

שנפתח הבור, ואף על פי שלא ראהו בעצמו שהוא מגולה.

ורבי יוחנן אמר: בכדי שיודיעוהו

שנפתח הבור

וישכור פועלים

לכסותו

ויכרות ארזים ויכסנו,

ובתוך אותו הזמן אם נפלה בהמה לבור הראשון פטור והשני חייב, ומכאן ואילך שניהם חייבים

.

שנינו במשנה:

כסהו כראוי ונפל לתוכו שור או חמור ומת, פטור.

והוינן בה:

כיון דכסהו כראוי, היכי נפל

לתוך הבור!?

ומתרצינן:

אמר רב יצחק בר בר חנה

: הכא במאי עסקינן, בכגון

שהתליע

הכיסוי

מתוכו,

שלא היה עליו לחשוש לכך ואנוס הוא הילכך פטור.

איבעיא להו,

בור ש

כסהו

בעליו ב

כסוי שיכול לעמוד לפני שוורים,

אם יעברו עליו,

ואין יכול לעמוד בפני גמלים. ואתו גמלים

על הכיסוי,

וארעוה,

עשאוהו רעוע.

ו

אחר כך

אתו שוורים

על הכיסוי, ונשבר תחתיהם,

ונפלי ביה, מאי?

האם יש לחייבו על נפילת השוורים, או לא?

אמרי, היכי דמי, אי

איירי במקום

דשכיחי

בו

גמלים,

הרי

פושע הוא

בכך שלא הניח על הבור כיסוי הראוי למעבר גמלים,

ואי

מדובר במקום

דלא שכיחי גמלים,

אלא נזדמנו שם במקרה גמלים שעמדו על כיסוי הבור, הרי

אנוס הוא

ופשיטא שבעל הבור פטור.

ומבארינן:

לא צריכא,

אלא במקום

דאתו

בו גמלים

לפרקים

מזמן לזמן, והכי מיבעיא לן:

מי אמרינן, כיון דאתיין

גמלים

לפרקים,

ולא הניח כיסוי הראוי להם,

פושע הוא, דאיבעי ליה אסוקי אדעתיה

שמא יזדמנו לכאן גמלים.

או דלמא, כיוון דהשתא מיהת ליכא

גמלים,

אנוס הוא,

ופטור על נפילת השוורים.

תא שמע,

ממה ששנינו: בור ברשות הרבים ש

כסהו

בעליו

כראוי, ונפל לתוכו שור או חמור ומת, פטור.

והוינן בה:

היכי דמי?

אילימא

שכיסהו בכיסוי

כראוי לשוורים וכראוי לגמלים,

אם כן,

היכי נפול!?