Baba Kamma 18a — le Talmud en français

בהתיז צרורות

על ידי ההידוס, והצרורות שברו כלי, והוא לא נגע בכלי,

ובפלוגתא

[ובמחלוקת]

דסומכוס ורבנן קמיפלגי

[נחלקו], שתנא קמא האומר כי אינו נחשב מועד סובר כרבנן שיש הלכה מיוחדת בצרורות שמשלם רק חצי נזק, והיש אומרים הסוברים כי נחשב מועד, סוברים כסומכוס שמשלם נזק שלם. ואין לפשוט משם את האיבעיא של רבא.

מנסה הגמרא לפשוט מברייתא אחרת את האיבעיא של רבא.

תא שמע: תרנגולין שהיו מחטטין

[מנקרים בחרטומיהם]

בחבל דלי, ונפסק החבל ונשבר הדלי

-

משלמין נזק שלם.

שמע מינה: בתר מעיקרא אזלינן,

ונחשב שנשבר מחמת מה שניקרו בגופם את החבל ולא מחמת צרורות שנפל הדלי על הקרקע ונשבר, ולכן משלמין נזק שלם.

אם כן יש לפשוט משם את הספק של רבא, שהולכים בתר מעיקרא, ולא אחרי הגורם ששבר את הכלי בפועל.

ודוחה הגמרא: כי אין לפשוט משם את ספקו של רבא, כי

תרגמא

[אפשר לפרש] את התשלום

אחבל,

ואת החבל ודאי שהזיקה בגופה, ולכן חייב עליו נזק שלם.

ומקשינן: כיצד אפשר לפרש בברייתא שתשלום נזק שלם הוא על החבל,

והא חבל

-

משונה הוא!

שאין דרך שן לאכול דבר שאינו ראוי לה, ואם כן צריך לשלם על החבל רק חצי נזק.

ומתרצינן: אפשר לפרש שמדובר בחבל

בלישה,

[שמלוכך]

דמאוס

[שמדובק בו עיסה], ולכן אינו משונה מה שהתרנגולים ניקרו את החבל, ומשום כך צריך לשלם נזק שלם, כדין שן.

ומקשינן: כיצד אפשר לפרש שהברייתא מדברת על תשלום החבל ולא על תשלום הדלי,

והא נשבר דלי קתני!

אלא

על כרחך צריך לומר שהברייתא מדברת על תשלום הדלי.

אבל עדיין אין לפשוט את ספקו של רבא משם, שהולכים אחרי הגורם הראשון [בתר מעיקרא] ולכן משלם נזק שלם.

משום שאפשר להעמיד את הברייתא שהולכים אחרי הגורם ששבר את הכלי בפועל [בתר תבר מנא], ו

סומכוס היא, דאמר: צרורות

-

נזק שלם משלם.

ומקשינן:

אי

נעמיד את הברייתא כדעת

סומכוס,

יקשו דברי הברייתא בסיפא.

כי

אימא סיפא,

שנינו שם:

ניתז ממנו שבר

מהכלי הראשון שנשבר

ונפל על כלי אחר ושברה

-

על הראשון משלם נזק שלם, ועל האחרון משלם חצי נזק.

ואי

נאמר שאלו דברי

סומכוס,

יקשה,

מי אית ליה

[וכי יש לו] לסמכוס דין תשלום

חצי נזק?

וכי תימא

[ואם תאמר],

שאני ליה לסומכוס בין נזק כחו לכח כחו,

שסומכוס מחלק בין נזק שנעשה על ידי כוחו [כגון הדלי שנתגלגל מכוחו] לנזק שנעשה על ידי כח כוחו [כגון הכלי האחר שנשבר משבר הדלי שעף עליו], ורק בנזק שנעשה על ידי כוחו חולק על רבנן וסובר שמשלם נזק שלם, אבל על נזק של כח כוחו מודה שצריך לשלם רק חצי נזק,

אם כן יקשה,

ואלא הא דבעי רב אשי

לקמן:

כח כחו, לסומכוס, ככחו דמי או לאו ככחו דמי?

תפשוט ליה

מברייתא זו, שסומכוס סובר

דלאו ככחו דמי!

אלא לאו,

על כרחך, ברייתא זו

רבנן היא

הסוברים שבצרורות משלם חצי נזק, ולכן בניתז שבר מהכלי על כלי אחר ושברו משלם חצי נזק.

ואם כן

שמע מינה

[מוכח מהברייתא] כי

בתר מעיקרא אזלינן,

ולכן משלם נזק שלם על הדלי שנשבר, כי נחשב שנשבר מחמת מה שניקרו בגופם את החבל ולא מחמת צרורות שנפל הדלי על הקרקע ונשבר.

אם כן יש לפשוט משם את הספק של רבא, שהולכים בתר מעיקרא, ולא אחרי הגורם ששבר את הכלי בפועל.

ודוחה הגמרא:

אמר רב ביבי בר אביי

: אין לפשוט מהברייתא, לפי שאפשר להעמיד את הברייתא שמדובר באופן

דקאזיל

[שהלך] הדלי

מיניה מיניה

[ממנו ממנו] כלומר: אחרי שנפסק החבל, התרנגול הוליך כל הזמן את הדלי על ידי גלגול, ולא נשבר על ידי גלגול למקום אחר, אלא התרנגול גילגלו אף בשעת שבירה.

בעי רבא: חצי נזק

שמשלם כשהזיקה בהמתו ב

צרורות

,

האם

מגופו

של שור הוא

משלם

, כשור תם

,

שאין משלם אלא מגופו, וכשאין גופו שווה כשיעור חצי הנזק מפסיד הניזק.

או מעליה

[אף ממעות שבביתי]

משלם,

ככל המועדין שהזיקו. ויסוד הספק הוא:

האם

מגופו משלם,

כיון

דלא אשכחן

תשלום של

חצי נזק דמשלם מעליה,

שהרי רק שור תם משלם חצי נזק, ותם הרי משלם רק מגופו, והכי נמי חצי נזק צרורות ישלם מגופו,

או דלמא

חצי נזק דצרורות,

מעלייה משלם,

כיון

דלא אשכחן

מזיק

כאורחיה, דמשלם מגופיה.

והיינו, שרק שור תם, משלם מגופו, לפי שנגיחת שור תם משונה היא. ולכן, צרורות, דהוי כאורחיה, ישלם מעליה.

ובאה הגמרא לפשוט את הספק של רבא:

תא שמע

מהא תניא:

הידוס

[ריקוד] התרנגול, ששיבר הכלים בהידוסו,

אינו מועד. ויש אמרים הרי זה מועד.

וקשה, וכי על שבירה ב

הידוס סלקא דעתך

שמשלם חצי נזק?! הא מזיק כאורחיה הוא, שהזיק בגופו, ובודאי משלם נזק שלם, ואיך יתכן שנחלקו תנאים בזה?

אלא לאו,

הכי קתני:

הידוס, והתיז

הכלי ברקידתו, למקום אחר, דהוי צרורות.

ובהא קמיפלגי: מאן דאמר

הידוס והתיז

אינו מועד, קסבר

חצי נזק צרורות

מגופו משלם.

והיינו דקאמר "אינו מועד", שדינו הוא כדין תם לכל דבר.

ומאן דאמר "מועד"

הוא,

קסבר

חצי נזק צרורות

מעלייה משלם

, ומה שאמר "הרי זה מועד", היינו רק לענין זה שמשלם מן העליה, אבל שיעור התשלום ודאי הוא חצי נזק כדין צרורות.

ונמצא, שבנידון השאלה שהעלה רבא, נחלקו תנאים.

ודחינן: לעולם מיירי בהידוס והתיז, כדקאמרת.

אך

לא

בהא פליגי, אלא

בפלוגתא דסומכוס ורבנן קמיפלגי.

מאן דאמר אינו מועד, סובר כרבנן, שצרורות, חצי נזק בלבד משלם. ומאן דאמר מועד, סובר כסומכוס, שאף בצרורות משלם נזק שלם, ולכך אין לך לפשוט ספיקו של רבא מברייתא זו.

תא שמע

: דתניא:

הכלב שנטל חררה

[עוגה המונחת על גבי גחלים, והגחלים דבוקים בה, ונטל הכלב את העוגה עם הגחלת הדבוקה בה],

והלך לגדיש, ואכל

את

החררה, והדליק את הגדיש

:

על

אכילת

החררה משלם נזק שלם,

דהוי נזקי שן,

ועל הגדיש

שנשרף

משלם חצי נזק

.

ומדייקת הגמרא:

מאי טעמא

על הגדיש משלם חצי נזק?

לאו, משום דהויא להו צרורות

, שהכלב הזיק בכחו, שהניח הגחלת כאן, והלכה האש ושרפה את הגדיש, שאין זה היזק בגופו.

ותני עלה,

על ברייתא זו בתוספתא, ש

משלם חצי נזק מגופו.

ומוכח שחצי נזק צרורות מגופו משלם, ותפשוט ספיקו דרבא.

ודחינן:

ותסברא,

האם סבור התנא לומר שמדין צרורות הוא יתחייב לשלם חצי נזק?

והא

לרבי אלעזר,

דפליג בברייתא על דין זה, וסבירא ליה שאף על הגדיש משלם

נזק שלם

, אי אפשר לפרש כן.

כי אף אם נאמר שהוא משלם נזק שלם בצרורות לרבי אלעזר משום שהוא סובר כסומכוס, מכל מקום, שישלם נזק שלם

מגופיה, מי אשכחן!?

היכן מצינו שישלם נזק שלם מגופו?

והרי גם רבא, שנסתפק אי צרורות משלם מגופו או מעליה, הסתפק בדבר רק אליבא דרבנן, דאמרי חצי נזק משלם, שלפיהם יש מקום לדון האם לדמות את תשלומי צרורות לשאר תשלומי חצי נזק שמשלמין מגופן, או לא.

אבל לסומכוס, ודאי פשיטא ליה לרבא שמהעליה משלם, כי לדבריו, לכל דבר הוא כמועד.

אלא

בהכרח, זה שהוא משלם חצי נזק לרבנן, אין זה משום דהוי צרורות. כי בדין צרורות בין רבנן ובין רבי אלעזר סברי כסומכוס, שנזק שלם משלם.

אלא הא שמשלם חצי נזק, הוא מדין קרן משונה, ומיירי הברייתא

כגון דשני

[ששינה]

בהא

[הכלב]

בגחלת

, שלא הניחה על הגדיש כדרכו אלא נטלה בפיו והניחה על הגדיש, וכיון דהוי משונה סברי רבנן שמשלם חצי נזק ומגופו.

ורבי אלעזר,

החולק וסובר שמשלם נזק שלם, משום ש

סבר לה כרבי טרפון, דאמר: משונה

שהוא

קרן

, שהזיקה

בחצר הניזק, נזק שלם משלם

, ולא נאמר הדין בשור תם שמשלם חצי נזק אלא בהזיק ברשות הרבים.

אך מכל מקום, אף לפיו, אינו משלם אלא מגופו כיון דהוי קרן תמה. ולעולם קרן תמה משלם מגופו אף אי משלם נזק שלם. ולפיכך אין להוכיח מברייתא זו שחצי נזק צרורות משלם מגופו.

ודחינן:

ולא היא!

היינו, זה שהוכחת שהברייתא ודאי לא מדברת בצרורות כי אורחיהו, אלא במשונה, אינה הוכחה.

כי

מאי טעמא מוקמת לה

לברייתא בשינה בצרורות, ומוקמת לה לרבי אלעזר

כרבי טרפון

שמשונה בחצר הניזק משלם נזק שלם [ולא מוקמת לה בצרורות, ורבי אלעזר דאמר משלם נזק שלם כסומכוס סבירא ליה]

משום

דאמר משלם מגופו, ולא אשכחן

נזק שלם

כי אורחיה שמשלם מגופו.

וזה לא קשה. כי לעולם יש לומר כמו שהעמדנו מעיקרא, שמדובר בצרורות כי אורחיהו, ורבנן סברי צרורות משלם חצי נזק מגופו.

ו

רבי אלעזר סבר כסומכוס, דאמר צרורות נזק שלם משלם, ו

אפילו הכי משלם מגופו, משום ד

סבר לה כרבי יהודה, דאמר

לקמן:

צד תמות במקומה עומדת.

והיינו, שרבי יהודה סבירא ליה, ששור תם שנגח שלוש פעמים, ונעתק מתמות למועדות, ומשלם נזק שלם, לא יצא מדין תמות לגמרי לענין שישלם כולו מן העליה, ולפוטרו בשמירה פחותה. אלא, חלק התמות [שהוא חצי נזק], במקומו עומד, שעל חצי מהנזק אינו משלם אלא מגופו כדין תם [וכן אינו נפטר מחצי נזק זה בשמירה פחותה].

והילכך, גם לגבי צרורות סבר רבי אלעזר שעל אף שמשלם נזק שלם, מכל מקום משלם חצי נזק מגופו, היות ו"צד תמות, במקומה עומדת".

וכי קתני

בברייתא שמשלם

מגופו,

אין זה על כל הנזק אלא

אצד תמות

בלבד. אבל את החצי השני של הנזק הוא משלם מן העליה.

ואם כך נעמיד את הברייתא, שפיר יש ראיה שחצי נזק צרורות משלם מגופו.

ואף שיש לדחות את הראיה, ולהעמיד הברייתא בששינה בגחלת, ומשלם חצי נזק מגופו מדין קרן תמה, מכל מקום, מה שפרכת שהברייתא בהכרח לא מיירי בצרורות כי אורחיהו, לאו פירכא היא, ואפשר לאוקמי אף בכי אורחיהו.

ועתה מקשה הגמרא על מה שהעמדנו את רבי אלעזר כרבי יהודה, שצד תמות במקומה עומדת, ומשום כך הוא סובר שאף את תשלומי הצרורות הוא משלם חציו מגופו, כי צד תמות במקומה עומדת.

אמר ליה רב סמא בריה דרב אשי לרבינא: אימור דשמעת ליה לרבי יהודה,

דאית ליה צד תמות במקומה עומדת, דוקא

בתם

שנגח שלוש פעמים

ונעשה מועד,

שבזה אמרינן, על אף שנעשה מועד, לא פקע הימנו דין תמות לחצי נזק,