Baba Batra 95a — le Talmud en français

ודחינן:

הכי השתא!?

התם,

שמקודם אמר לו "בית כור אני מוכר לך", שמשמע דוקא, לא פחות ולא יותר, ורק אחר כך "

הן חסר הן יתיר

"

אמר ליה

, הלכך הועיל גם כן מה שאמר בתחילה "בית כור" שרק על רובע הוא מוחל, כי

מיהו, רביע, לא חשיב.

אבל

יתר מרביע,

שהוא

חשיב,

אינו מוחל כלל.

דכיון שחזי ליה לאיצטרופי בתשעת קבין,

שראוי הוא, לכך שאם יצטרפו יחד הרבה רבעים, יגיעו לשטח של זריעת תשעה קבין שהוא שיעור חשוב. הלכך

הויא לה

גם עתה

ארעא חשיבתא באפי נפשא,

שדה חשובה בפני עצמה,

והדרא.

והלוקח חייב להחזיר את כל העודף על בית כור.

אבל לגבי רובע פסולת, שאין צריך שהמוכר יפרש, אלא גם מסתמא הוי מחילה ברובע פסולת מפני שהוא שכיח שיהא רובע פסולת, הלכך גם כשנמצא יותר מרובע יחזיר המוכר רק את היותר מרובע, כי על הרובע מוחל הלוקח.

תא שמע

מהא דתניא במסכת בבא מציעא [נ ב]:

האונאה

במקח וממכר כך דינה:

א. אם היתה האונאה במחיר

פחות משתות

[שישית],

נקנה מקח

לגמרי, ואין מחזירים את האונאה, משום שדרך בני אדם למחול עליו.

ב. אם היה

יותר משתות, בטל

ה

מקח

.

ג. אם היה

שתות, קנה,

המקח קיים,

ומחזיר

המאנה את ה

אונאה

.

ומדייקת הגמרא:

אמאי

בשתות מחזיר את כל האונאה?

ליהדר,

יחזיר רק

עד

שישאר

פחות משתות,

שהרי פחות משתות מוחלים האנשים, ונמצא שהאונאה היא רק אותו משהו שמשלים לשתות, ויחזיר רק אותו משהו.

אלא

שמע מינה, כל היכי דבעי לאהדורי,

בכל מקום שצריך להחזיר,

כולה מהדר.

מחזירים את הכל.

וראיה לרב הונא, שהמוכר מחזיר את כל הפסולת, אם היה יותר מרובע.

ודחינן:

הכי השתא!? התם, מעיקרא שוה בשוה אמר ליה.

המוכר דיבר עם הלוקח שהוא מוכר לו את החפץ בשוויו האמיתי, ורק על דעת כן הסכים הלוקח. ולכן, מן הדין היה שאפילו פחות משתות יחזיר המוכר.

מיהו, פחות משתות, לא ידיעה במנה,

כיון שהאונאה אינה ניכרת בפחות משתות, ונראה כאילו זהו שוויו האמיתי,

ו

לכן

מחיל איניש

. אבל

שתות, ידיעה,

האונאה ניכרת,

ולא מחיל איניש

כלל, גם לא על הפחות משתות, ולכן הוא צריך להחזיר לו את הכל. וכן ב

יתר משתות, מקח טעות הוא, ובטל

ה

מקח

.

מה שאין כן בתערובת פסולת בפירות, מאחר והדבר שכיח שיהא שם רובע פסולת לסאה, יתכן לומר שתמיד הלוקח מוחל על הרובע, אפילו אם נמצא שם יותר. ורק את היותר מרובע צריך המוכר להחזיר.

תא שמע

מהא דתניא:

המקבל שדה מחבירו ליטע,

פועל שקיבל שדה מבעל הבית ששכרו לטעת את כולה עצים,

הרי זה מקבל עליו עשר בוריות למאה.

בעל השדה מקבל עליו עשר אילנות שאינם עושים פירות מתוך מאה, שעד השיעור הזה לא יחוייב הפועל לטעת אילנות אחרים במקומם, לפי שהדרך הוא להיות כן באילנות, ובעל השדה מוחל על כך.

ואם היו שם

יותר מכאן,

כגון אחד עשר בוריות למאה,

מגלגלין עליו

על הפועל

את הכל,

שהוא חייב לנטוע אילנות חדשים במקום כל האילנות הבוריות, ולא די שיטע רק אילן אחד במקום האילן האחד עשר, משום שעל כמות כה גדולה של בוריות אין בעל השדה מוחל.

וראיה לרב הונא, שהמוכר חייב לשלם את כל הפסולת שנמצאה בפירות.

ודחינן:

אמר רב הונא בריה דרב יהושע

: בשדה,

כל יתר מכאן,

מעשר בוריות למאה, הוא נחשב כשדה שלם בפני עצמו, וביחס לאותה שדה,

כבא ליטע מתחלה דמי.

כאילו עדיין לא נטע ממנה כלום, ורק עכשיו הוא מתחיל לנטוע אותה. הלכך הוא צריך לנטוע את כל האחד עשר אילנות. מה שאין כן בפסולת, שאפילו יותר מרובע אין לו חשיבות בפני עצמו, שהרי אינו ניכר לעינים, ולכן אפשר לומר שהלוקח מוחל על הרובע, ורק את היותר מרובע צריך המוכר לשלם לו.

שנינו במשנה: המוכר לחברו

מרתף של יין

מקבל עליו עשר קוססות למאה.

והוינן בה:

היכי דמי?

איך מדובר, באיזה לשון אמר לו המוכר?

אי דאמר ליה

"

מרתף של יין

"

סתם,

ולא אמר לו איזה מרתף,

קשיא.

וכפי שיבואר.

אי דאמר ליה

"

מרתף זה של יין

",

קשיא.

וכפי שיבואר.

ומבארת הגמרא את הקושיות:

אי דאמר ליה

"

מרתף זה

",

קשיא,

שהרי שנינו בברייתא את כל האופנים הללו, ובכולם הדין שונה מהנאמר במשנה.

דתניא

: האומר לחבירו:

מרתף של יין אני מוכר לך! נותן לו יין שכולו יפה,

שסתם יין משמע יין טוב.

ואילו משנתנו אומרת שהלוקח מקבל עליו עשר קוססות למאה!?

וכן אומרת הברייתא: אם אמר לו:

מרתף זה של יין אני מוכר לך! נותן לו יין הנמכר בחנות.

כלומר היין הגרוע ביותר שנמכר בחנות, דהיינו אפילו כל החביות קוססות. לפי שמרתף זה של יין משמע כמו שהוא, ובלבד שיהא עליו שם יין.

ואילו משנתנו אומרת שהלוקח מקבל עליו רק עשר קוססות למאה!

וממשיכה הברייתא: ואם אמר לו:

מרתף זה אני מוכר לך! אפילו כולו חומץ, הגיעו.

כי "מרתף זה" משמע כמו שהוא, ואפילו אינו יין.

ואילו משנתנו אומרת שהכל צריך להיות יין.

ומתרצינן:

לעולם

המשנה מדברת

דאמר ליה: מרתף של יין סתם

. ולא קשיא מהברייתא, שגם הברייתא סוברת כהמשנה,

ותני ברישא דברייתא,

במרתף של יין סתם, "

ומקבל עליו עשר קוססות למאה

", משום שהדרך להיות כן, והלוקח מוחל.

ומקשינן:

ו

כי

ב

"מרתף של יין

סתם

",

מי מקבל

עליו הלוקח עשר קוססות למאה?

והא תאני רבי חייא: המוכר חבית יין לחברו, נותן לו יין שכולו יפה,

והלוקח אינו מקבל עליו כלום.

ומשנינן:

שאני חבית, דכולא חד חמרא הוא.

שכולה יין אחד הוא, ולא שייך שיקבל עליו הלוקח מקצתו ואפילו גרוע. אבל כשמוכר הרבה חביות, מקבל עליו הלוקח עשר קוססות למאה.

ומקשינן:

והא תני רב זביד דבי רבי אושעיא: מרתף של יין אני מוכר לך, נותן לו יין שכולו יפה

.

מרתף זה של יין אני מוכר לך, נותן לו יין שכולו יפה, ומקבל עליו עשר קוססות למאה

.