Baba Batra 84b — le Talmud en français

דתניא

בברייתא:

יין וחומץ

-

מין אחד הוא

, ואם תרם יין על חומץ, או חומץ על יין - תרומתו תרומה, אלו הם דברי חכמים.

רבי אומר

: יין וחומץ -

שני מינים

הם, והתורם מן האחד על חבירו - אין תרומתו תרומה.

קא סלקא אדעתין: כשם שלעניין תרומות ומעשרות, יין וחומץ נחשבים כמין אחד לדברי חכמים, כך לעניין מקח וממכר כמין אחד הם נחשבים.

לפיכך אמרינן: לימא מתניתין כדברי רבי היא, ולא כדברי חכמים, כי לדבריהם - המוכר יין ונמצא חומץ הרי הוא כמוכר יפות ונמצאו רעות, שהלוקח חוזר בו ולא המוכר.

ואילו משנתינו הסוברת: שניהם יכולים לחזור בהם, כדעת רבי היא שנויה, ולדבריו - יין וחומץ כשני מינים הם נחשבים.

ודחינן:

אפילו תימא

[יכול אתה לומר]: משנתינו כדברי

רבנן

היא שנויה, ואין הכרח להעמיד אותה דווקא כדברי רבי.

כי

עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי, אלא לענין מעשר ותרומה

, שחכמים אומרים: לעניין מעשר ותרומה - יין וחומץ נחשבים כמין אחד, ואם הפריש מזה על זה תרומתו תרומה.

ואף שהיין יפה מן החומץ, ואסור להפריש מן הרע על היפה, מכל מקום, אם עבר והפריש חומץ על יין - תרומתו תרומה.

וכד

ברי

רבי אלעא

: מצוה להפריש מן היפה והמשובח שנאמר [במדבר יח כט]: "מכל מתנותיכם תרימו את כל תרומת ה', מכל חלבו את מקדשו ממנו", שיהיה תורם את ה"חלב" - המשובח והמובחר, ולא את הגרוע.

דאמר רבי אלעא: מנין לתורם מן הרעה על היפה, שתרומתו תרומה

-

ואין אומרים: אם עבר והפריש מן הרע על היפה, לא תהיה תרומתו תרומה, אפילו בדיעבד?

שנאמר [שם לב]: "ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו" [את המובחר].

מלמד הכתוב שאם לא תרימו מן המובחר - תשאו עליו חטא.

והרי

אם

תאמר: המפריש מן הרע על היפה,

אינו קדוש

-

"נשיאות חטא" למה!?

איזה חטא יש בהפרשתו, הרי לא עשה ולא כלום, ויחזור ויפריש מן היפה!?

אלא,

מכאן

אנו למדים

לתורם מן הרעה על היפה שב

דיעבד

תרומתו תרומה.

ועל כן, אם תרם מן הרע על היפה, הרי הוא נושא חטא, כי תרומתו מתקדשת כמות שהיא, ואין תקנה להחליפה ולא לחזור ולתרום.

כל זה, לענין מעשר ותרומה,

אבל לענין מקח וממכר, דכולי עלמא

, אפילו לדברי חכמים: יין וחומץ הרי הם כשני מינים.

משום

דאיכא דניחא ליה בחמרא

[יין],

ולא ניחא ליה בחלא

[חומץ],

ואיכא דניחא ליה בחלא, ולא ניחא ליה בחמרא

.

[לפעמים - נוח לו לאדם בטעם יין, ולא נוח לו בטעם חומץ, ולפעמים - להפך].

על כן, אף שיין וחומץ מין אחד הם מצד מהותם, מכל מקום כשני מינים הם נחשבים לעניין מקח וממכר, ושניהם יכולים לחזור בהם.

אבל חיטים יפות ורעות, טעם אחד, ושם אחד להם, ומה ששאל מכר לו, אלא שהונה אותו במקצת, ויד המתאנה על העליונה.

מתניתין:

במשנתינו מפורטים כמה דרכי קניין, בפירות שמוכר אדם לחבירו.

א. אדם

המוכר פירות לחבירו

, וקבע עמו כמה ישלם הלוקח על כל סאה וסאה מן הפירות אם

משך

הלוקח את הפירות

ו

עדיין

לא מדד

אותם, כדי לדעת כמה פירות מכר לו המוכר, הרי זה

קנה

, ואין המדידה מעכבת את הקניין.

ב. ואם

מדד

המוכר את הפירות בתוך הכלים שלו,

ולא משך

הלוקח את הפירות,

לא קנה

הלוקח. חצירו של אדם קונה לו, בין אם הוא בעלים גמור עליה, בין אם היא מושכרת לו.

ג.

אם היה

הלוקח

פיקח

, שיודע הוא שכל עוד לא נעשה מעשה קניין בפירות, יכול המוכר לחזור בו, ורוצה הלוקח לקנות אותם מיד, בלא שיצטרך למשוך אותם לרשותו.

אם עומדים הפירות ברשות הבעלים,

שוכר

הלוקח

את מקומן

של הפירות וקונה אותם בקנין חצר.

אין משיכה קונה אלא בחפצים שאין דרך להגביה אותם, אבל בחפצים שקל להגביהם, אינו קונה אותם אלא בהגבהה.

ד.

הלוקח פשתן מחבירו

, שאין דרך לעשות ממנו משאות גדולים,

הרי זה לא קנה, עד

שיטלטלנו ממקום למקום

, כלומר שיגביה אותו, ויקנה ב"קנין הגבהה".

קרקע נקנית בכסף, בשטר ובחזקה.

המחובר לקרקע - הרי הוא כקרקע.

ה.

ואם היה

הפשתן

מחובר

עדיין

לקרקע

, הרי זה כקרקע.

ו

לפיכך, אם אמר לו: תלוש מעט מן הפשתן ויפה את הקרקע בכך, ותקנה לך את הפשתן בקניין חזקה, כקרקע.

אם עשה כן,

תלש

פשתן

כל שהוא

וייפה את הקרקע הרי זה

קנה

את שארית הפשתן המחובר, בקניין חזקה.

גמרא:

אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן

: מוכר ש

מדד

בכלים שלו

והניח

את הפירות הנמכרים,

על גבי "סימטא"

קנה

הלוקח, כאילו הניחם המוכר ברשותו של לוקח.

אמר לו רבי זירא לרבי אסי: שמא לא שמע רבי

מרבי יוחנן, שהמודד על גבי סימטא קנה,

אלא במודד לתוך קופתו

של לוקח?

כי בסימטא, אכן כליו של הלוקח קונה לו את הפירות, היות ויש לו רשות להניח שם את כליו, כמו בחצר השותפים.

ודוקא בקופתו של לוקח, אבל אם הוא מדד לתוך קופתו של המוכר, או אפילו על גבי קרקע הסימטא, לא קנה הלוקח, היות ואין כאן "קניין משיכה" ולא רשות [חצר או כלים] המיוחדת ללוקח.

וכן אם הוא ימדוד לתוך כליו של הלוקח המונחים ברשות הרבים, לא קנה הלוקח, כמבואר להלן פה א, היות ואין לו רשות להניח שם את כליו,

ולא אמר רבי יוחנן שהמודד לסימטא קנה, אלא במודד לתוך קופתו של לוקח.

אמר לו

רבי אסי לרבי זירא:

דמי האי מרבנן,

דומה אתה,

כדלא גמרי אינשי שמעתתא

.

וכי

מדד לתוך קופתו

של לוקח

מימרא

בעי!?

מה צורך להזכיר דבר פשוט כל כך, הרי מצאנו שאפילו ברשותו של מוכר קונה לו כליו של לוקח, כל שכן בסימטא!?

אלא ודאי, רבי יוחנן דיבר בכליו של מוכר, ואף על פי כן, קנה לוקח.

ודנה הגמרא: האם

קיבלה מיניה

רבי זירא מרבי אסי, שאפילו בכליו של מוכר קנה לוקח,

או לא קיבלה מיניה

, ועדיין סובר רבי זירא: אין קונים בסימטא אלא בכליו של לוקח?

תא שמע

שרבי זירא קיבל את דברי רבי אסי:

דאמר רבי ינאי

, רבו של רבי יוחנן,

אמר רבי

: ב

חצר השותפין

, המשותפת למוכר וללוקח, הרי הם

קונין זה מזה

.

מאי לאו

, הכי קאמר: "חצר" השותפין קונה, אף

על גבי קרקע

, מטעם "קניין חצר", ואף כשאין הפירות בכליו של לוקח.

וכשם ש"חצר השותפין" קונה ללוקח, כך "סימטא" קונה לו, אף כשלא נתן את הפירות בכליו של לוקח.

וכשם שאם הניחם על גבי קרקע, קנתה לו הסימטא, כך הוא קונה אף בכליו של מוכר, שהרי הסימטא נחשבת כרשותו של לוקח, וברשותו של לוקח הרי הוא קונה על גבי קרקע, ואף בכליו של מוכר.

ואם רבי ינאי, רבו של רבי יוחנן, סובר: כליו של מוכר קונה לו בסימטא, מסתבר הדבר שכאשר שמע רבי זירא את דברי רבי ינאי, בודאי הסכים למה שאמר רבי אסי בשם רבי יוחנן, שהרי רבו של רבי יוחנן אומר כדבריו.

ודחינן:

לא

אמר רבי ינאי בחצר השותפים קונים זה מזה, אף על גבי קרקע, אלא דווקא אם הכניס את הפירות

לתוך קופתו

של לוקח.

והכי נמי מסתברא

, שרבי ינאי ורבי יוחנן דיברו רק במקרה שהכניס לתוך קופתו של לוקח, ולא על גבי קרקע.

דאמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן: מדד והניח על גבי סימטא, לא קנה

הלוקח.

והרי

קשיין אהדדי

, דברי רבי יוחנן סותרים זה את זה; לעיל שנינו: על גבי סימטא קנה, ועתה אנו שונים: על גבי סימטא לא קנה לוקח, וכיצד יתיישבו הדברים זה עם זה!?

אלא לאו

בעל כרחך,

שמע מינה

: כאן, הא דקאמר: קנה לוקח,

במודד לתוך קופתו

של לוקח.

כאן

, הא דקאמר: לא קנה לוקח,

במודד על גבי קרקע

, כדברי רבי זירא.

ומסקינן: אכן,

שמע מינה

כדברי רבי זירא.

ואמנם, רבי אסי שאמר בשם רבי יוחנן: מדד והניח על גבי סימטא קנה, לא טעה בעצם שמועתו, אלא שהוא היה סבור שרבי יוחנן דיבר במודד לתוך קופתו של מוכר, או על גבי קרקע, וטעות היא, כי רבי יוחנן דיבר במודד לתוך קופתו של לוקח בלבד, שהרי רבי יעקב אמר בשם רבי יוחנן שסימטא אינה קונה ללוקח, כשהוא מודד על גבי קרקע.

תא שמע

מן המשנה, כדברי רבי זירא:

המוכר פירות לחבירו משך ולא מדד קנה,

מדד ולא משך לא קנה

.

מאי לאו

משנתינו עוסקת

בסימטא

, ואף על פי כן לא קנה הלוקח.

ובשלמא לרבי זירא יש לומר: במודד על גבי קרקע מיירי, לפיכך לא קנתה לו סימטא, אבל בכליו של לוקח, קנה.

אבל לרבי אסי האומר: אף על גבי קרקע, ואף בכליו של מוכר קנתה לו הסימטא, תיקשי: אמאי קתני מדד ולא משך לא קנה, אם בסימטא מיירי מתניתין!?

ודחינן:

לא

מדובר בסימטא, אלא

ברשות הרבים

, שאפילו אם מדד לתוך קופתו של לוקח לא קנה, היות ואין לו רשות להניח את כליו ברשות הרבים [כדלקמן פה א].

ותמהינן:

אי הכי

, אם כדבריך, שהמשנה עוסקת בפירות שנמצאים ברשות הרבים.

אימא רישא

, הרי יש לתמוה בדברי המשנה ברישא:

דקתני רישא:

משך

הלוקח,

ולא מדד, קנה

ב"קניין משיכה".

ואם מדובר

ברשות הרבים, מי קניא

וכי אטו משיכה קונה ברשות הרבים!?

והא אביי ורבא דאמרי תרוייהו

: (\28)

א.

"מסירה", קונה ברשות הרבים, ובחצר שאינה של שניהן.

ב.

"משיכה", קונה בסימטא, ובחצר שהיא של שניהן

.

אבל ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהם, אין המשיכה קונה.

ג.

ו"הגבהה", קונה בכל מקום

, אפילו ברשותו של המוכר.

ואם בקנין משיכה שברישא מדובר בסימטא, אף במדידה שבהמשך המשנה, מדובר בסימטא, ותיקשי לרבי אסי!?

ומשנינן:

מאי משך נמי דקתני

רישא, לאו ברשות הרבים עצמה, כדאמרי אביי ורבא, ולאו בסימטא ממש, דאם כן תיקשי לרבי אסי ממדידה שבסיפא.

אלא במושך

מרשות הרבים לסימטא

, כלומר, המשנה מדברת במקרה שהמוכר והלוקח עומדים ברשות הרבים; אם משך הלוקח את הפירות משם לסימטא קנה הלוקח, ואם מדד באותו מקום ולא משך לסימטא לא קנה.

ותמהינן:

אי הכי

, אם כדבריך, שהמשנה עוסקת בפירות שנמצאים ברשות הרבים, ולא בסימטא.

אימא סיפא

, הרי יש לתמוה בדברי המשנה בסיפא:

דקתני סיפא:

אם היה

הלוקח

פיקח

, ורוצה שלא יוכל המוכר לחזור בו, הרי הוא

שוכר את מקומן

של הפירות, ומיד נקנים לו הפירות, אף בלא שימשוך אותם לרשותו.

ואי

מדובר

ברשות הרבים

יש לתמוה:

ממאן אגר

, ממי יכול הוא לשכור את מקומם של הפירות, וכי אטו יש לרשות הרבים בעלים שאפשר לשכור מהם!?

ומשנינן: ברישא, אכן מדובר כשעומדים הפירות ברשות הרבים, על כן מדידה אינה קונה שם, ומשיכה משם לסימטא קונה.

וסיפא,

הכי קאמר: ואם ברשות בעלים היא

, יש לו אפשרות נוספת לקניין, ו

אם היה פיקח

, הרי הוא

שוכר את מקומן

של הפירות, וקונה אותם מיד.

היות והוזכר בסוגיא שכליו של לוקח קונים לו, מפרשת הגמרא, היכן קונים כליו של אדם:

רב ושמואל דאמרי תרוייהו

: