Baba Batra 63a — le Talmud en français

ולא היא!

אינו כן.

דאמר רב יימר בר שלמיה: לדידי מפרשא לי מיניה דאביי,

אני קיבלתי הפירוש בזה מאביי,

בין מצר ארעא דמינה פלגא, ובין מצר ארעא דמינה פסיקא,

שתיהן שוין:

אי אמר ליה "אלין מצרנהא",

אם כתב לו מצרני השדה שהוא מוכר, בצד מזרח שדה שלי, שממנה חלוקה השדה הזו, או שממנה מופסקת השדה הזו, ובצד מערב שדה פלוני, וכן לצפון ודרום, ואחר כך הוסיף לכתוב "ואלין מצרנהא", כלומר אלו הן המצרים שלה, שזהו יתור לשון, ובא לייפות כחו, לכן קנה

פלגא,

חצי השדה.

אבל אם

לא אמר ליה "אלין מצרנהא"

-

תשעה קבין.

קנה רק תשעה קבין, שזהו הפחות בשיעור שדה, שלשון חלוקה אין מורה בדוקא על חצי.

פשיטא,

זה פשוט, שאם שכיב מרע, או כל אדם המחלק נכסיו על פיו,

אמר: יחלוק פלוני בנכסי!

נוטל המקבל

פלגא,

מחצית מן הנכסים.

אבל אם אמר:

תנו "חלק" לפלוני בנכסי,

יש להסתפק,

מאי?

מהי משמעות לשון "חלק" שאמר? האם לשון "חלוקה" הוא, ויטול המקבל מחצית מן הנכסים, או שמא כוונתו לתת רק חלק הראוי לנתינה, ובית דין צריכים לשער כמה הוא חלק הראוי לנתינה אצל אותו אדם .

אמר רבינא בר קיסי: תא שמע,

לפשוט את הספק מברייתא:

דתניא: האומר: תנו חלק לפלוני בבור

המים שלי -

סומכוס אומר

: כיון שיש ספק בכוונת הנותן אם התכוון לחלוק למקבל חצי ממי הבור, או שהתכוון לתת רק חלק כל שהוא [כגון: רביעית הלוג] , מחמת הספק

אין

למקבל המתנה מן הבור

פחות מרביע.

כי לדעת סומכוס, ממון המוטל בספק חולקים, ומקבל את הממוצע בין שני צדדי הספק.

וכן

לחבית

אם אמר הנותן: תנו חלק לפלוני בבור כדי למלאות חבית להשקאת בהמותיו -

אין

למקבל

פחות משמינית

מן הבור, משום שעבור החבית צריך חצי מן הבור, וכאשר אמר "חלק", יש להסתפק שמא כוונתו למחצית החבית, דהיינו רבע הבור, או שמא כוונתו רק לחלק כל שהוא, לכן מספק יש למקבל לכל הפחות חצי מרבע הבור, דהיינו שמינית.

ואם אמר אמר הנותן: תנו חלק לפלוני מן הבור

לקדרה,

כדי לתקן מאכלו -

אין

למקבל

פחות מי"ב,

כי שיעור המים לקדירה, הוא שליש בור, ויש להסתפק אם כוונתו לתת חלק מחצית מן הראוי לקדרה, דהיינו שישית, או רק חלק כל שהוא, לכן מספק מקבל לכל הפחות רבע משיעור הראוי לקדירה, דהיינו מחצית משישית, שהוא אחד מי"ב מן הבור.

ואם אמר הנותן, שנותן חלק ממי הבור

לטפיח,

דהיינו כלי קטן המיועד לשתיה - כיון ששיעור המים הראוים לטפיח, הוא רבע הבור, מספק

אין

למקבל

פחות מששה עשר

מן הבור, דהיינו רבע משיעור הראוי לטפיח.

ומברייתא זו יש לפשוט את הספק של הגמרא, שכאשר אמר הנותן: תנו "חלק" בנכסי - נוטל המקבל מחמת הספק לכל הפחות רבע מן הנכסים.

תנו רבנן

בברייתא:

בן לוי שמכר שדה לישראל, ואמר לו

הלוי לישראל, אני מתנה אתך את מכירת השדה

על מנת שמעשר ראשון

של שדה זו נשארת

שלי

-

מעשר ראשון שלו

שייך לו, ללוי. וההסבר לכך מבואר לקמן, משום שאין אדם קונה דבר שלא בא לעולם, לכן אנו אומרים ששייר המוכר ולא מכר את מקום המעשר, ומשום כך מעשר הראשון שייך לו, ואפילו אם מכר הלוקח את השדה לאחר, המעשר הראשון נשאר של לוי המוכר, כי הלוקח אינו יכול למכור לאחר את זכותו של לוי.

ואם אמר

לוי והתנה בשעת המכירה, שמעשר הראשון של שדה זו ישאר

לי ולבניי

אם

מת

לוי,

יתן

הלוקח את המעשר הראשון

לבניו

של לוי .

ואם אמר לו

לוי והתנה עמו, שהמעשר הראשון שלי

כל זמן שהשדה זו בידך

אם

מכרה

הלוקח ללוקח שני

וחזר

הלוקח

ולקחה

חזרה מהלוקח השני -

אין לו עליו

ללוי אין על הלוקח הראשון

כלום,

אין לו שום זכות לקבל את המעשר. כי בשעה שהלוקח מכר את השדה לאחר, פקעה זכות זו של לוי ששייר לעצמו את מקום המעשר, וזכה בו הלוקח השני, וכשחזר הלוקח הראשון ולקח את השדה מהלוקח השני, הוא קנה גם את מקום המעשר, שהרי הלוקח השני מכר ללוקח הראשון כל זכות שבאה לידו. עד כאן דברי הברייתא.

מבארת הגמרא את דברי הברייתא:

אמאי?

מדוע המעשר הראשון שייך למוכר כשהתנה עם הלוקח שהמעשר הראשון שלו? והרי

אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם!

אם כן, כיצד מקנה הלוקח למוכר את המעשר הראשון של השדה, הרי המעשר עדיין לא צמח, ועדיין לא בא לעולם .

ומבארת הגמרא:

כיון דאמר ליה

המוכר ללוקח, הריני מוכר לך את השדה

על מנת

שמעשר ראשון שלי,

והיה זה מכירה על תנאי, אם כן המוכר רוצה שיתקיים התנאי, שהרי אין אדם מתנה בחנם, לכן, כדי שלא להוציא את דבריו לבטלה אנו מפרשים דבריו באופן שיתקיים התנאי, ואנו מפרשים דבריו כאילו אמר שמוכר את השדה חוץ ממקום מעשר הראשון, דהיינו

שיורי שייריה

שייר הוא במכירת השדה זכות

למקום מעשר

, ונחשב כאילו שאמר ללוקח, הריני מוכר לך את השדה לאריסות על מנת שתיטול ממנו תשעה חלקים, ואני אטול את החלק העשירי , ומשום כך המעשר שלו .

אמר ריש לקיש, זאת אומרת

: מברייתא זו הסוברת כי כל תנאי שאינו חל במכירה אלא אם כן שייר במכירה, אנו אומרים ששייר לעצמו חלק במכירה, יש להוכיח כי

המוכר בית לחבירו, ואמר לו על מנת שדיוטא העליונה שלי

כלומר הגג שיש לו מעקה סביבו בגובה י' טפחים יהיה שלי -

דיוטא העליונה שלו

כיון שאנו אומרים ששייר לעצמו את הגג במכירת הבית.