Baba Batra 53a — le Talmud en français

אבל אם עושה הלוקח את החזקה

שלא בפניו

של המוכר, כי אז

צריך

המוכר

למימר ליה

ללוקח "

לך חזק וקני

".

בעי רב

: ב

מתנה היאך

הוא הדין, האם גם בה צריך לומר לו "לך חזק וקני"; או שמא אם אך נתרצה הנותן לתת לו את השדה במתנה, והלך המקבל והחזיק בה - קנאה?

אמר

תמה

שמואל: מאי תבעי ליה לאבא

[מה מקום יש לרב - ששמו אבא - להסתפק בדבר]!? והרי הדברים קל וחומר שבמתנה צריך לומר לו "לך חזק וקני" -

השתא, ומה מכר דקא יהיב ליה זוזי

[שדעתו של הלוקח ליתן לו כסף על המכירה] ואין המוכר מפסיד, מכל מקום

אי אמר ליה

המוכר ללוקח "

לך חזק וקני

" -

אין

[אכן קנה],

אי לא

אמר לו כן -

לא

.

מתנה

שהנותן מפסיד -

לא כל שכן

שיהא צריך לומר לו "לך חזק וקני", ומשום שיש לחוש: שמא עד שהלך זה לעשות חזקה, כבר חזר בו הנותן!?

ורב

שנסתפק בדבר,

סבר

, כי

מאן דיהיב מתנה

, הנותן מתנה, כיון שמחמת חיבה הוא נותן,

בעין יפה יהיב

, בעין יפה הוא נותן. וכיון שנתרצה לתת לו את השדה במתנה, שוב אין צריך לומר לו במפורש "לך חזק וקני".

ועתה שבה הגמרא לדברי המשנה, לדין ששנינו בה: נעל, גדר ופרץ כל שהוא, הרי זו חזקה".

וכמה

הוא

כל שהוא?

כדשמואל!

דאמר שמואל: גדר גדר

, שהיה לה גדר בנויה על שפת השדה, ולא היה בה גובה עשרה טפחים,

והשלימו

המחזיק

ל

גובה

עשרה

טפחים, שבגובה זה לא יוכלו זרים לעלות על המחיצה וליכנס לשדה -

ופרץ

[או שפרץ]

פרצה

[פתח] בגדר, שהרחיב את הפירצה

כדי ש

על ידי ההרחבה

יכנס

דרכה אדם שיש לו שייכות לשדה,

ויצא בה, הרי זו חזקה

.

ומקשינן:

האי גדר

שהשלימו לעשרה שהוא נחשב עשיית גדר "כל שהוא" -

היכי

דמי!?

אילימא ד

אף

מעיקרא לא הוו סלקי לה, והשתא נמי

לאחר שהשלים את הגדר

לא סלקי לה

, [שמא נפרש: בתחילה היתה הגדר גבוהה פחות מעשרה טפחים, ומכל מקום לא היה אפשר לטפס על הגדר, וכגון שהיתה עשויה בשיפוע או בנויה על מקום מדרון, ואף כשהשלימה לעשרה אי אפשר לטפס עליה], כך אי אפשר לומר, דאם כן:

מאי עבד

[מה הועיל]!? וכל בנין בלא צורך אינו חזקה.

ואלא

תפרש,

דמעיקרא הוו סלקי לה

[קודם שהגביהה היה אפשר לטפס וליכנס לחצר] על כל פנים בדוחק,

והשתא

משהגביהה

לא סלקי לה

כלל; אף כך אי אפשר לומר, דאם כן:

הרי

טובא עבד

[הועיל הרבה בהגבהתה]!? ואין זה נקרא "כל שהוא".

ומשנינן:

לא צריכא, דמעיקרא הוו סלקי לה ברווחא, והשתא קא סלקי לה בדוחקא

, [קודם שהגביהה היה אפשר לטפס עליה וליכנס לחצר בקלות, ועל ידי ההגבהה עדיין אפשר לטפס וליכנס, אלא שהטיפוס והכניסה הם בדוחק], וכי האי גוונא נקרא הגדר "גדר כל שהוא". תו מקשינן:

האי פירצה

כדי שיכנס ויצא בה, שהיא פירצה "כל שהוא",

היכי דמי!?

אילימא ד

אף

מעיקרא

קודם שהרחיב את הפתח

הוו

מצו

עיילי בה

[היה אפשר ליכנס לשדה] דרך הפירצה הקיימת, כך אי אפשר לומר, דאם כן:

מאי עבד

[מה הועיל], ואין זו חזקה!?

ואלא

תפרש:

דמעיקרא לא הוו עיילי בה

כלל,

והשתא

על ידי הרחבת הפתח

קא עיילו בה

[אפשר ליכנס לחצר]; אף כך אי אפשר לומר, דאם כן:

הרי

טובא עבד!?

ואין זה נקרא: "פרץ כל שהוא".

ומשנינן:

לא צריכא, דמעיקרא הוו עיילי בה בדוחקא, והשתא עיילי בה ברווחא

, [דרך הפירצה הקודמת היה ניתן ליכנס לחצר בדוחק, והוסיף הוא על הפתח עד שניתן ליכנס דרכה בריוח].

אמר רב אסי אמר רבי יוחנן

:

אם

נתן צרור

בחור שהיה בגדר שדהו של גר [

והועיל

לשדה בנתינת הצרור, כדמפרש ואזיל], או ש

נטל צרור

מהגדר שבשדה [

והועיל

]:

הרי זו חזקה

לקנות את השדה על ידי זה.

ומקשינן:

מאי

"

נתן

",

ומאי

"

נטל

"!?

אילימא: נתן צרור וסכר מיא מינה, נטל צרור ואפיק מיא מינה

[בנתינת הצרור מנע שטפון מים לשדה, ובנטילתה הוציא מים מיותרים מן השדה] -

אם כן אמאי קנה, והרי

האי מבריח ארי מנכסי חברו הוא

, ואין זו חזקה לקנות על ידה!?

אלא, נתן צרור

, היינו

דצמד

ליה מיא

[הצמיד את המים שבשדה שלא יצאו לחוץ כדי שירוו את השדה], וזה כמו משקה את השדה שהיא חזקה.

ו

נטל צרור

, היינו

דפתח ליה מיא

[פתח פתח למים הבאים מן החוץ שייכנסו לשדה], וזה הוא משקה, שהיא חזקה.

ואמר

עוד

רב אסי אמר רבי יוחנן

:

שתי שדות

של גר הסמוכות זה לזה

ומצר

[הוא חריץ עמוק, או מחיצה גבוהה]

אחד ביניהן

: אם

החזיק באחת מהן

ונתכוין

לקנותה

לבדה ועל השניה לא חשב,

קנאה

לאותה שדה שהחזיק בה; אבל לא קנה את חברתה, היות ויש מצר ביניהן ולשתי שדות ייחשבו.