Baba Batra 46b — le Talmud en français

משום ד"

ראה

"

תניא

בברייתא שהובאה לעיל מה ב, וכדתניא "ראה עבדו ביד אומן, וטליתו ביד כובס, אומר לו מה טיבו אצלך, אתה מכרתו לי אתה נתתו לי במתנה לא אמר כלום", הרי למדנו: רק באופן שעדים מעידים שראו את טליתו של זה ביד האומן, אז אין האומן נאמן, אבל בנידון דידן הרי העדים אינם יודעים שאכן טליתו של זה הוא ביד האומן.

אמר רב אשי

:

ואי חכים

, אם חכם הוא התובע,

משוי ליה ראה

[יכול הוא לעשות תחבולה, שיהיה "ראה"], וממילא לא יהא האומן נאמן! כיצד:

דאמר ליה

מוסר הטלית לאומן "והרי

אמאי תפיסת ליה, לאו משום דאית לך גבאי

[ודאי לכן אתה מחזיק בטליתי, משום שחייב אני לך כערכה], וחושש אתה שאכפור בחובי!? ואם כן מודיע אני לך שאיני כופר בחובי, ו

השתא אפקיה ולישיימיה

, ו

שקול את דידך ואשקול אנא דידי

[הוצא את הטלית שתפסת, ונשום אותה כדי שאם שוה היא יותר מחובי, תחזיר לי את המותר], שהרי לא גנב אתה, אלא הוצרכת לתופסה כדי שלא אכפור, ועכשיו שאיני כופר ודאי תחזיר לי את המותר"!

ולכשיתפתה האומן להוציא את הטלית, יחזור ויאמר לו: איני נותן לך מאומה!

אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי

: אם חכם הוא האומן, כי אז לא יתפתה, אלא

מצי אמר ליה

האומן לבעל הטלית:

לא צריכנא לשומא דידך, כבר שמוה קמאי דקמך

, [אין צריך לשום אם שוה היא יותר מן החוב, כי כבר נתברר בבירור גמור על ידי שמאים, ששוה היא כחובי, ואין בה מותר].

שנינו במשנה:

אריס

["האריסין"]

אין לו חזקה

:

ומקשינן:

אמאי

אין נאמן האריס כשאכל שלש שנים את כל השדה לטעון שקנה את השדה!? והרי

עד האידנא

כשירד לשדה -

פלגא, והשתא כולה

[עד עכשיו לא אכל אלא את חציה, ועכשיו אוכל הוא את כולה] שלא כדרך האריסים!? ואם לא קנאה האריס מבעל הבית, היה לו למחות בו של יאכל את כולה.

אמר

תירץ

רבי יוחנן

: הכא במאי עסקינן:

באריסי בתי אבות

, הם אריסי משפחתו של בעל השדה מדורי דורות, ואלה נוהגים לאכול את השדה בשביל אריסותם שלש או ארבע שנים, ואחר כך אוכלים הבעלים את כל השדה, ולפיכך אין להם חזקה.

אמר רב נחמן: אריס

ואפילו הוא אריס של בתי אבות, שבעלמא אין לו חזקה -

שהוריד אריסין תחתיו

[הוריד לשדה אריסים אחרים שיעבדו בשדה], והוא עצמו אינו עובד בשדה כלל, ועשה כן שלש שנים:

יש לו חזקה

.

ומפרשינן:

מאי טעמא

יש לו חזקה ואינו כשאר אריסי בתי אבות שאין להם חזקה?

משום

דלא עביד אינש דנחתי אריסי לארעיה ושתיק

[אין דרך בעל שדה לשתוק, כשרואה הוא שאריסו מוריד אריסים זרים לשדה, שמא יקלקלו את שדותיו, אלא אם כן עובד האריס עצמו יחד עמם]!

אמר רבי יוחנן

:

אריס

של בתי אבות

שחלק לאריסין

אחרים את השדה, ואף הוא עצמו עובד עמהם,

אין לו חזקה!

כלומר, אף שאם הוריד אריסים אחרים ולא עבד עמהם יש לו חזקה, מכל מקום אם הוריד אריסים ועבד עמהם אין לו חזקה, וכאילו לא הוריד אריסים.

ומפרשינן:

מאי טעמא

, מה חילוק יש בין דין זה לדינו של רב נחמן?

משום ד

אימור: הרמניא שויוה

, שמא רשות נתן לו בעל הבית להביא אריסים לעזרתו; שאין דרך בעל הבית להקפיד בזה, כשאף הוא עובד עמהם.

שלח ליה רב נחמן בר רב חסדא לרב נחמן בר יעקב: ילמדנו רבינו

:

אריס

של ראובן, האם

מעיד

לראובן שהשדה היא שלו, כנגד שמעון המערער לומר "שלי היא" -

או אינו מעיד

, כי נוגע הוא בעדות היות ונהנה הוא מפירות השדה?

הוה יתיב רב יוסף קמיה

[ישב רב יוסף לפני רב נחמן בר יעקב כשהגיעה שאלה זו לפניו]! ו

אמר ליה

רב יוסף לרב נחמן בר יעקב:

הכי אמר שמואל

:

אריס מעיד!

ומקשינן:

והתניא

: אריס

אינו מעיד!?

ומשנינן:

לא קשיא

:

הא

דתניא: אריס אינו מעיד - בכגון

דאיכא

עדיין

פירא בארעא

[עדיין הפירות בשדה], כלומר, לא נטל עדיין האריס את חלקו ויש פירות בשדה לפרוע מהם; ומשום כך אינו נאמן, כי אם יזכה שמעון בדין, יטול הוא אף את הפירות של השדה, והאריס יפסיד, ואם כן נוגע בעדות הוא.

והא

דאמר שמואל: אריס מעיד - בכגון

דליכא פירא בארעא

[אין פירות בשדה] וגם לא טרח בה האריס כלום בשנה זו; ואין לו נגיעה בשדה זו.

עמלק

[ערב; מלוה; לוקח; קבלן]

סימן

:

תנו רבנן

:

ערב:

ערב מעיד ללוה

שערב לו, על קרקע שהיא שלו כנגד מערער הטוען ששלו היא הקרקע -

והוא דאית ליה ארעא אחריתי

[ובלבד שיש ללוה קרקע אחרת] שממנה יכול המלוה לפרוע את חובו, כי אם אין ללוה קרקע לפרוע את חובו, הרי נוגע הערב בעדות שתהיה הקרקע הזו בידי הלוה, כדי שלא יחזור המלוה עליו שיפרע לו את חובו.

מלוה: וכן

מלוה מעיד ללוה

כנגד מערער:

והוא דאית ליה

ללוה

ארעא אחריתי

שממנה יכול המלוה לגבות את חובו; שאם אין לו קרקע אחרת, הרי מעונין המלוה שתעמוד הקרקע ביד הלוה, כדי שיוכל לגבות ממנה את חובו, ונוגע בעדות הוא.

לוקח: וכן

לוקח ראשון

שלקח תחילה קרקע מראובן

מעיד ללוקח שני

שקנה אחריו קרקע אחרת מראובן, כנגד מערער שמערער על השדה השניה שהיא שלו, ושלא כדין מכרה ראובן ללוקח שני -

והוא דאית ליה ארעא אחריתי;

ובלבד שיש ללוקח שני קרקע אחרת שקנה מראובן, או שלראובן עצמו יש קרקע אחרת; שאם לא כן, הרי לוקח ראשון נוגע הוא בעדות, כי רוצה הוא שתהא קרקע ביד לוקח שני, כדי שבעל חובו של ראובן יטול את אותה הקרקע, ולא יטול את הקרקע שלו, כי לעולם הולך המלוה אצל הקרקע האחרונה שמכר הלוה.