Baba Batra 34b — le Talmud en français

מעשה ב

ההוא ארבא דהוו מינצו עלה בי תרי, האי אמר

"

דידי היא

",

והאי אמר

"

דידי היא

", [מעשה בספינה בנהר, שהיו מתעצמים עליה שנים של מי היא] - ואילו היה בא דין זה לפני בית הדין כשהם מתעצמים ביניהם, היה בית הדין פוסק מספק "כל דאלים גבר"; אלא ש

אתא חד מינייהו לבי דינא, ואמר

"

תיפסוה עד דמייתינא סהדי דדידי היא

", [בא האחד לבית הדין, וביקש שיתפוס בית הדין את הספינה וימנע מן השני למוכרה לאחר, עד שיביא הוא עדים המעידים כדבריו ששלו היא].

ודנה הגמרא: האם

תפסינן

כבקשתו,

או

שמא

לא תפסינן?

ונחלקו רב הונא ורב יהודה בדבר:

רב הונא אמר: תפסינן

.

רב יהודה אמר: לא תפסינן

, [ויתבארו טעמיהם בהמשך הענין].

ומעשה שהיה כך היה, שבית הדין אכן תפס את הספינה, ואולם

אזל

זה

ולא אשכח סהדי

, [הלך זה ולא מצא עדים ששלו היא], ועל כן

אמר להו

"

אפקוה וכל דאלים גבר

", הניחו את הספינה מידכם ויהא הדין בינינו "כל דאלים גבר", שהרי זה הוא עיקר דינו של ספק זה!

ודנה הגמרא: האם מאחר שהספינה תפוסה ביד בית הדין מכל מקום

מפקינן

[מוציאים את הספינה] לדין "כל דאלים גבר",

או

שמא מאחר שביד בית דין היא, שוב

לא מפקינן

לדין "כל דאלים גבר"?

ובפרט זה נחלקו רב יהודה ורב ורב פפא:

רב יהודה אמר: לא מפקינן

, דמאחר שבא ממון ישראל ביד בית דין, אינן רשאין להפקירו, אלא מעכבין אותו ממון עד שידעו למי ישיבו.

רב פפא אמר: מפקינן

, ומשום שלכתחילה על דעת תפסוה, שאם לא יביא עדים יחזירוה למצב שהיה בתחילה.

ובמחלוקת זו האחרונה, תלויה גם המחלוקת הראשונה, שודאי היה לנו לומר מעיקר הדין, שהיות וזה טוען שיש לו עדים המוכיחים כדבריו, וחושש הוא שמא יעשה השני פעולה, שלא יוכל לקבל את שלו, היה לנו לומר ש"תפסינן".

אלא שאם הדין הוא, שאין בית דין מוציאים את הספינה מידיהם לדין "כל דאלים גבר", אם כן אין לבית הדין לתפוס את הספינה, שהרי אם אין ממש בדברי הטוען שיש לו עדים, נמצא זה השני מפסיד בתפיסת בית הדין, שהרי ללא תפיסתם היה הוא יכול לגבור על חבירו ולקחת את הספינה, ואם יתפסוהו בית הדין, שוב לא יוכל לעשות כן; ולכן:

רב הונא סובר: תפסינן, משום שהוא סובר שאם לא יביא זה עדים, יוציא בית הדין את הספינה מידם, ואם כן דין הוא שיתפסוה בינתיים.

ואילו רב יהודה סובר: לא תפסינן, כי הולך הוא לשיטתו, שאם תפסינן שוב לא מפקינן.

והלכתא

כרב יהודה, ד

לא תפסינן, והיכא דתפס לא מפקינן

[אין לבית הדין לתפוס לכתחילה, ואם תפסו שוב לא יוציאוהו מידם לדין "כל דאלים גבר"], ומטעם זה עצמו ש"לא מפקינן", מטעם זה לכתחילה לא תפסינן.

דנה הגמרא בדין קרקע או ספינה שנתעצמו עליה שנים:

זה אומר

"

של אבותי

וירשתיה מהם",

וזה אומר

"

של אבותי

היא, ואני ירשתיה", ואין לזה עדות וחזקה יותר לזה.

אמר רב נחמן

: היות וספק הוא הדבר, שאין לזה ראיות יותר מלזה,

כל דאלים

מביניהם

גבר!

ו

מקשינן עלה:

מאי שנא

דין ספק זה

מ

דין ספק של

שני שטרות

מכירה - שכתב בעל שדה, האחד לראובן והאחד לשמעון -

היוצאין ביום אחד

, [תאריך השטרות זהה]: