Baba Batra 32a — le Talmud en français

ורבן שמעון בן גמליאל סבר

: רק ב

ערער תרי

[שני עדים הפוסלים לכהונה] חשוב "עוררים", אבל כשערער עד אחד בלבד, הרי האחר שמכשירו נאמן, והכהן עולה לכהונה.

כך הרי אי אפשר לומר, שהרי

והאמר רבי יוחנן: דברי הכל אין ערער פחות משנים!

אלא

לעולם לכולי עלמא אין

ערער

אלא ב

תרי

,

והכא במאי עסקינן

[ובאופן זה נחלקו]:

כגון דמחזקינן ליה באבוה דהאי דכהן הוא

,

ונפק עליה קלא דבן גרושה ובן חלוצה הוא, ואחתיניה, ואתא עד אחד ואמר דכהן גמור הוא ואסקיניה, ואתו בי תרי ואמרי: דבן גרושה וחלוצה הוא, ואחתיניה

,

ואתא עד אחד ואמר דכהן

גמור

הוא

.

[כגון שהיה מוחזק לנו באביו של זה שכהן הוא, ושוב יצא קול בעלמא המערער על כשרותו, ולפיכך הורדנוהו מן הכהונה, שמעלה היא בכהונה לחוש לקול בעלמא; ושוב בא עד אחד המכחיש את הקול, והעלינו את הכהן לכהונה על פי העד שהוא נאמן נגד ערעור של קול בעלמא; ושוב באו שני עדים והעידו על פסלותו, ופסול מן הכהונה; ושוב בא עד נוסף לסייע לעד הקודם שהוא כשר לכהונה].

ובאופן זה נחלקו רבי אלעזר ורבן שמעון בן גמליאל, אם הועילה עדותו של האחד האחרון להעלותו לכהונה:

ו

סברו בני הישיבה בתחילה:

ד

ל

כולי עלמא

בין לרבי אלעזר ובין לרבן שמעון בן גמליאל -

מצטרפין עדות

, אפשר לצרף שני עדים המעידים דבר אחד זה שלא בפני זה, ונמצא שהעד הראשון והאחרון נצטרפו לכת אחת להכחיש את שני העדים הפוסלים!

ומן הדין היה לנו לומר: היות ושתי כתות עדים מכחישים זה את זה, העמד את הכהן על חזקתו הראשונה שהיה מוחזק לנו באביו שהוא כהן, וגם הכשרנוהו על פי העד הראשון כשלא היו לו מכחישים כלל, אלא הכחשת קול בעלמא.

והכא ב

"

מיחש לזילותא דבי דינא

" הוא ד

קא מיפלגי

, וכדמפרש ואזיל:

רבי אלעזר סבר: כיון דאחתיניה

[כיון שהורדנוהו] מן הכהונה, כאשר באו שני עדים לפוסלו, שוב

לא מסקינן ליה

[אין מעלין אותו לכהונה] כשבא העד השני להכשירו, ואף שיש לנו להעמידו על חזקתו הראשונה שהיה כשר, כי

חיישינן לזילותא

דבי דינא

.

וכך מתפרשים דברי רבי אלעזר: אימתי אין מעלין לכהונה על פי עד אחד הבא לבסוף, ואף שמצטרף הוא עם עדות קודמת המכשירה את הכהן - בזמן שיש עליו עוררין, דהיינו שני עדים שפסלוהו תחילה, כי משום זילותא דבי דינא אין אנו מעלים אותו לכהונה.

ורבן שמעון בן גמליאל סבר

: מעלין לכהונה על פי עד אחד הבא לבסוף המצטרף עם עדות קודמת, ומשום ד

אנן אחתיניה

כשבאו שני העדים,

ואנן מסקינן ליה

כשבא העד השני ומשום שמעמידים אנו אותו על חזקתו הראשונה שהיה כשר,

ולזילותא דבי דינא לא חיישינן

.

הרי נמצא שנחלקו תנאים בסברא זו דחיישינן לזילותא דבי דינא, ורבן שמעון בן גמליאל חלוק על רבי יוחנן בן נורי החושש לזילותא דבי דינא; ולכן פסק רב נחמן שלא לחוש לזילותא דבי דינא, משום שדעתו לפסוק כרשב"ג.

מתקיף לה רב אשי

:

אי הכי

כדבריך, שלדעת רבי אלעזר חיישינן לזילותא דבי דינא, אם כן

מאי איריא חד אפילו בתרי נמי

, הרי אף לו יהא שהיו באים שני עדים להכשירו, לא היינו מעלים אותו לכהונה, מאחר שהורדנוהו על פי העדים הקודמים, ומשום חשש זילותא דבי דינא; ואילו מן הברייתא נראה בהדיא שהנידון הוא דוקא משום שעד אחד בלבד בא להכשירו, ולא שנים!?

אלא אמר רב אשי

לבאר את טעם מחלוקתם של רבי אלעזר ורשב"ג באופן אחר, והוא:

אכן באופן זה שאמרת הוא שנחלקו, אלא שאין טעם מחלוקתם בדין חוששין לזילותא דבי דינא, אלא אדרבה

דכולי עלמא לא חיישינן לזילותא דבי דינא!

והכא

במחלוקת רבי אלעזר ורשב"ג -

בלצרף עדות

של שנים שלא העידו כאחד הוא ד

קא מיפלגי!

כלומר: מחלוקתם היא, אם מצטרף העד הראשון המכשיר עם העד השני שהכשיר, שהרי שני עדים אלו לא העידו כאחד,

ו

נחלקו רבי אלעזר ורשב"ג

בפלוגתא דהני תנאי

[היינו המחלוקת השניה שנחלקו חכמים ורבי נתן בברייתא המובאת בסמוך]

; דתניא

:

א.

לעולם אין עדותן

של שנים

מצטרפת

להיות עדות גמורה של שני עדים,

עד שיראו שניהן

את המעשה

כאחד

, אבל אם באו שני עדים לחייב ממון, על פי שתי ראיות, וכגון שהעיד האחד כי ביום פלוני הלוה ראובן לשמעון מאה זוז, והשני מעיד עדות אחרת על הלואה של מאה זוז שהלוה ראובן לשמעון ביום אחר, אין לצרף את עדותם לחייב את שמעון בתשלום מאה זוז לראובן.

רבי יהושע בן קרחה אומר

: מקבלין את עדותם

אפילו

כשראו השנים עדות

בזה אחר זה

, וכגון שמעיד זה על הלואה ביום ראשון, וזה על הלואה ביום שני ["הלואה אחר הלואה"]; או שמעיד זה על ההלואה, והשני מעיד על הודאה שהודה שמעון לראובן שחייב הוא לו מאה זוז, ["הודאה אחר הלואה"].

ב.

אין עדותן מתקיימת בבית דין

ואפילו אם ראו שניהם כאחד את העדות,

עד שיעידו שניהם כאחד

בפני בית דין.

רבי נתן אומר

: אין צריך שיעידו שנים כאחד, אלא

שומעין

בית הדין את

דבריו של זה היום, ולכשיבא חבירו למחר, שומעין

בית הדין את

דבריו

.

וזה הוא ביאור מחלוקתם של רבי אלעזר ורשב"ג:

רבי אלעזר סובר: אין מצרפים את עדות העד הראשון עם עדות השני, וכשיטת חכמים שנחלקו על רבי נתן, וזו היא שאמר: אין מעלין לכהונה על פי עד אחד.

רשב"ג סובר: מצרפים את עדויות השנים המכשירים, וכשבא העד האחד השני להכשיר מעלין לכהונה על פיו, כי מצטרף הוא לעד הקודם, ומספק מעמידים את הכהן על חזקת כשרותו הראשונה.

ונמצא לפי שיטתו של רב אשי, שאפילו רבי אלעזר מודה שאילו היו באים שני העדים כאחד, היו מעלים אותו לכהונה [וכמו שדקדק רב אשי מן הלשון], ולזילותא דבי דינא לא חיישינן; וזה הוא טעמו של רב נחמן שלא חשש לזילותא דבי דינא, כי פסק כשיטת רבי אלעזר ורשב"ג נגד דברי רבי מנחם ברבי יוסי.

מעשה ב

ההוא

גברא

דאמר לחבריה

היושב בשדה שלו "

מאי בעית בהאי ארעא

[מה מעשיך בשדה שלי] "!?

אמר ליה

היושב בקרקע למערער "

מינך זבינתה, והא שטרא

[ממך קניתיה, והנה יש בידי שטר מכירה] "!