Baba Batra 165a — le Talmud en français

ומתרצת הגמרא:

אלא, אבק לשון הרע.

מזה אין אדם ניצול בכל יום.

אמר רב יהודה אמר רב: רוב

בני אדם חשודים

בגזל

.

ומיעוט

אנשים חשודים

בעריות

.

והכל

חשודים

בלשון הרע

.

ומקשה הגמרא: וכי

בלשון הרע סלקא דעתך

שכולם חשודים בו?

ומתרצת הגמרא:

אלא

ב

אבק לשון הרע

.

שנינו במשנה:

רבן שמעון בן גמליאל אומר: הכל כמנהג המדינה

.

והניחה הגמרא, שכוונת רבן שמעון בן גמליאל לומר, שעל אף דברי התנא קמא במשנה בדיני עשיית גט פשוט ומקושר, בכל זאת, אם יש מדינה שנוהגים בה אחרת, הולכים לפי המנהג.

ותמהה הגמרא:

ו

כי

תנא קמא, לית ליה

את הדין שהולכים אחר

מנהג

ה

מדינה!?

והרי גם היא מודה בזה, ודבריו לא נאמרו אלא במקום שאין מנהג אחר בסדר עשיית השטרות!?

ומתרצת הגמרא:

אמר רב אשי

: לא בזה נחלקו תנא קמא ורבן שמעון בן גמליאל, אלא בדיני שליחות:

שאם שלח הבעל שליח לעשות לו גט, והיה זה

באתרא דנהיגי בפשוט,

במקום שנהגו לעשות גט פשוט,

ואמר ליה

הבעל לשליח:

עביד ליה

עשה לי גט

פשוט!

ואזל

והלך השליח ו

עבד ליה

גט

מקושר

. בזה כולם מודים ש

קפידא

הוא, שהבעל מקפיד שהגט יהיה דוקא גט פשוט. וכאן, כיון שהשליח שינה מדעתו של הבעל ועשאו גט מקושר, הגט פסול, שהרי לא נעשה שליח לכך.

וכן במקום ד

נהיגי

ב

מקושר, ואמר ליה

הבעל לשליח:

עביד לי מקושר! ואזל

השליח, ו

עבד ליה פשוט

, גם כן כולם מודים כי

קפידא

הוא מצד הבעל לעשותו דוקא מקושר.

כי פליגי

תנא קמא ורבן שמעון בן גמליאל,

באתרא דנהיגי

בין

בפשוט ו

בין ב

מקושר, ואמר ליה

הבעל:

עביד לי

גט

פשוט! ואזל

השליח

עבד ליה מקושר

.

מר

תנא קמא

סבר: קפידא

הוא שמקפיד הבעל שיעשה דוקא גט פשוט.

ומר

רבן שמעון בן גמליאל

סבר

: אין הבעל מקפיד שיעשה דוקא גט פשוט אלא

מראה מקום הוא לו,

שאינו צריך לטרוח ולעשות גט מקושר, אך אם ירצה לטרוח ולעשות גט מקושר, אדרבה, עדיף הוא לו, שהרי מנהג המדינה גם במקושר.

אמר אביי: רבן שמעון בן גמליאל ורבי שמעון ורבי אלעזר, כולהו סבירא להו

שהאומר לשלוחו לעשות לו איזה דבר באופן קל, והלך השליח ועשה לו באופן שיש בו טירחא, שאין זה נחשב שינוי מדעת המשלח. כי הוא לא הקפיד שיעשה לו דוקא באופן קל אלא רק "

מראה מקום הוא לו

" להקל לו בשליחותו, באם קשה לו לעשותו באופן אחר.

רבן שמעון בן גמליאל,

סובר כן -

הא דאמרן

במשנתנו, שהשליח יכול לעשות גם גט מקושר למרות שהבעל ציוה לו לעשות גט פשוט.

רבי שמעון

סובר "מראה מקום הוא לו" הוא, מהא

דתנן

במסכת קידושין, לגבי אשה ששלחה שליח לקבל קידושין מיד בעלה, ואמרה לו: לך והבא לי את כסף הקידושין מיד פלוני, שאמר לי שהוא רוצה לקדש אותי בדינר של כסף. ובסוף נתן הבעל לשליח דינר של זהב.

רבי שמעון אומר: אם

הבעל

הטעה

את האשה

לשבח,

בדבר שהוא יותר משובח,

הרי זו מקודשת,

כי היא לא הקפידה דוקא על דינר של כסף, אלא התכוונה לומר שאף אם יתן לך רק דינר כסף, קבלהו ממנו, וכל שכן אם יתן לך דינר זהב.

הרי למדנו שאף רבי שמעון סובר כרבן שמעון בן גמליאל ש"מראה מקום הוא לו".

רבי אלעזר

סובר "מראה מקום הוא לו", מהא

דתנן

במסכת גיטין:

האשה שאמרה

לשלוחה:

התקבל

[קבל]

לי

את

גיטי ממקום פלוני, וקיבלו לה ממקום אחר,

הרי הגט

פסול.

כלומר, אין הגירושין חלין, לפי שאין הוא שלוחה לקבל גט במקום הזה.

ורבי אלעזר מכשיר

.

ונחלקו בכך:

מר

התנא קמא

סבר: קפידא,

האשה מקפידה דוקא להתגרש במקום פלוני, כי היא אינה רוצה להתבייש במקום אחר.

ומר

רבי אלעזר

סבר: מראה מקום הוא

לו. שהיא מתכוונת רק להקל עליו ולהודיע לו היכן נמצא בעלה, ואם הוא נמצא במקום אחר, יכול לקבלו שם.

שנינו במשנה:

פשוט שכתוב בו עד אחד,

ומקושר שכתב בו שני עדים, שניהם פסולין.

ודנה הגמרא:

בשלמא

"

מקושר שכתוב בו שני עדים פסול

",

איצטריך

לתנא במשנה להשמיענו, כי

סלקא דעתך אמינא, הואיל ובעלמא

בשטר רגיל

כשר

בשני עדים בלבד,

הכא נמי

בשטר מקושר יהא

כשר

בדיעבד בשני עדים, לכן

קא משמע לן

משנתנו

דפסול

עד שיהיו בו שלשה עדים.

אלא

"

פשוט שכתוב בו עד אחד

",

פשיטא

דפסול, ומדוע צריכה המשנה לכתוב זאת?

ומתרצת הגמרא:

אמר אביי: לא נצרכה

המשנה להשמיענו, אלא

דאפילו

אם היה

עד אחד בכתב,

כלומר, שהיה חתום על השטר,

ועד אחד בפה,

והיה עד נוסף שהעיד בעל פה על ההלואה, בכל זאת אין עליו דין שטר אלא הרי הוא כמלוה על פה בלבד, שהמלוה אינו יכול לגבות מנכסים משועבדים. כי רק שטר שיש בו שני עדים יש לו קול שיוכלו הלקוחות ליזהר מלקנות נכסים מהלוה.

אמימר אכשר בעד אחד בכתב ועד אחד על פה,

שיש עליו דין של שטר. כי היות ויש כאן שני עדים, הרי על אף שרק אחד מהם הוא עד בשטר, כבר יש לו קול.

אמר ליה רב אשי לאמימר: והא דאביי, מאי?

הרי אביי פוסל שטר כזה, מהדיוק בלשון המשנה!

אמר ליה

אמימר:

לא שמיע לי

. כלומר,

לא

סבירא לי,

שאני חולק עליו, ומכשירו!