Baba Batra 163a — le Talmud en français

האם הכונה היא לריוח הכולל,

הן ואוירן

, האם דוקא כשנשאר ריוח של שתי שורות יחד עם הריוח שבין שתי השורות.

או דלמא הן ולא אוירן,

אפילו ריוח של שני שיטין בלבד פוסל את השטר, גם ללא הריוח שבין השורות?

אמר רב נחמן בר יצחק: מסתברא דהן ואוירן.

דוקא ביחד עם הריוח שבין השורות נפסל.

דאי סלקא דעתך, הן ולא אוירן,

אם כן, גם רווח של שיטה אחת שאמרה הברייתא שהוא כשר, מדובר בו ברווח של שיטה אחת בלבד, בלא אוירה של השיטה. ומעבר לזה הוא פסול. ואם כן, תקשי,

שיטה אחת בלא אוירה, למאי חזיא!?

הרי אי אפשר לכתוב כלום בשורה אחת, כשאין ריוח בינה לשורה הסמוכה, ומדוע היתה צריכה הברייתא להשמיענו שרווח של שיטה אחת כשר?

אלא, שמע מינה: הן ואוירן.

שגם בשתי שיטות שאמרה הברייתא שפסול, מדובר ברווח שהוא יחד עם אוירן של שתי השיטות.

ומסקינן: אכן

שמע מינה!

רבי שבתי אמר משמיה דחזקיה: שני שיטין שאמרו, בכתב ידי עדים

אמרו. שהשורות הן בגודל של כתב ידי העדים,

ולא ב

גודל של

כתב ידי

ה

סופר,

שהוא קטן יותר.

מאי טעמא?

משום

דכל המזייף, לאו לגבי ספרא אזיל ומזייף.

הוא אינו הולך לסופר שיזייף לו, שמא הסופר לא יסכים לעזור לו בכך, אלא הוא מזייף בעצמו בצנעא בתוך ביתו. והוא אינו יכול לכתוב בכתב דק כמו הסופר, לכן כל עוד שלא נשאר ריוח של שתי שורות בגודל כתב יד של אדם רגיל, כגון העדים, אין לחשוש שמא בעל השטר יצליח לזייף ולכתוב שם שתי שורות בכתב ידו.

ודנה הגמרא:

וכמה

יהא הריוח שבין השטר לעדים כדי לפסול את השטר? ומתרצת הגמרא:

אמר רב יצחק בן אלעזר: כגון "לך

-

לך", זה על גבי זה.

שהריוח שבין שתי השורות יספיק כדי שאם יפגשו שני ה"לך", אחד מהשורה העליונה ואחד מהשורה התחתונה, לא יגע ראש הלמ"ד של השורה התחתונה ברגל הכ"ף של השורה העליונה. ובפחות מזה אין חשש שיזייף.

אלמא קסבר

, צריך ריוח של

שני שיטין וארבעה אוירין,

שני אוירין בשביל הריוח שבין השורות, אויר אחד בשביל ראש הלמ"ד של השורה התחתונה, ואויר אחד בשביל רגל הכ"ף של השורה העליונה. ועוד שני אוירין, אחד למעלה מהשורה העליונה בשביל ראש הלמ"ד של "הלך" שלה, ואחד למטה מהשורה התחתונה בשביל רגל הכ"ף של "הלך" שלה.

רב חייא בר אמי משמיה דעולא אמר

: אין צריך שיהא ריוח של שני אוירין בין השורות משום שהוא יכול לאמן את ידו ולהרחיק את את ראש הלמ"ד התחתונה מרגל הכ"ף העליונה, ודי לו באויר אחד ביניהם. אולם למעלה מהשורה העליונה ולמטה מהשורה התחתונה, צריך בכל אחד אויר אחד.

כגון למ"ד מלמעלה

בשביל ראש הלמ"ד שבשורה העליונה.

וכ"ף מלמטה

בשביל רגל הכ"ף שבשורה התחתונה.

אלמא קסבר: שני שיטין ושלשה אוירין

.

רבי אבהו אמר: כגון ברוך בן לוי בשיטה אחת.

די בריוח של שורה אחת ואויר אחד מלמעלה בשביל הלמ"ד של לוי, ואויר אחד למטה בשביל הכ"ף של ברוך.

קא סבר: שיטה אחת ושני אוירין

.

אמר רב: לא שנו

שריוח של שני שיטין פוסל,

אלא בין עדים לכתב. אבל בין עדים לאשרתא,

בין העדים לבין הקיום שבית דין כותב על השטר בסופו, הנקרא "אשרתא",

אפילו טובא,

אפילו השאיר הרבה ריוח שם,

נמי כשר

.

ודנה הגמרא:

מאי שנא בין עדים לכתב

שהוא פסול,

דלמא מזייף וכתב מאי דבעי,

שמא יוסיף שם דברים כרצונו,

וחתימי סהדי,

והרי העדים חתומים על כך, הרי

בין עדים לאשרתא, נמי

יש לחשוש דלמא

מזייף וכתב מאי דבעי,

שיוסיף שם דברים,

וחתימי סהדי,

שהרי העדים חתומים מלמעלה?

ומתרצת הגמרא:

דמטייט ליה.

צריך ללכלך את הריוח שבין העדים לאשרתא בדיו, כדי שלא יוכלו לכתוב שם כלום. ורק באופן כזה הכשיר רב. אבל אם היה שם ריק לגמרי, הוא אכן פסול, לפי שלא נעשה כתיקון חכמים, שהרי אפשר לזייף ולהוסיף שם דברים.

ומקשה הגמרא:

אי הכי, בין עדים לשטר, נמי

נכשיר את הריוח שביניהם באופן ד

מטייט ליה,

שהוא ממלא שם דיו!?

ומתרצת הגמרא:

אמרי,

אם כן, יאמרו הבריות:

סהדי אטיוטא הוא דחתימי!

העדים לא חתמו על עצם השטר אלא רק על הטיוט, שהם מאשרים שבעל השטר עשה את הטיוט הזה בפניהם, ולא היה כתוב שום דבר מתחתיו כדי שימחקנו. ולכן לא מטייטים שם.

ומקשה הגמרא: אי הכי,

בין עדים לאשרתא נמי, אמרי

יאמרו:

בי דינא אטיוטא הוא דחתימי

בית הדין מאשרים רק את הטיוט ולא את עצם השטר?

ומתרצת הגמרא:

בי דינא

-

אטיוטא לא חתימי.

בית דין, אין דרכו לאשר את הטיוט, אלא הם מאשרים את עצם השטר. אבל עדים, יש עמי הארץ שמתכוונים לחתום רק על הטיוט.

ועוד מקשינן על רב, שמכשיר בין עדים לאשרתא:

וליחוש דלמא גייז ליה לעילא,

שמא הוא יחתוך את כל השטר עד אחר העדים,

ומחיק ליה לטיוטא,

וימחוק את הטיוט,

וכתב מאי דבעי, ומחתים סהדי,

ויכתוב עליו שטר חדש שסכום ההלואה בו גדול כפליים ממה שהיה כתוב קודם, ויזייף חתימות עדים, שהרי מיד אחר החתימות יש אשרתא מבית הדין שמקיימת את מה שלמעלה?

ומה שהשטר כתוב על נייר מחוק, אין בזה פסול, שהרי גם העדים חתומים על אותו נייר,

ואמר רב,

רב בעצמו אומר:

שטר הבא הוא ועדיו על המחק,

שגם השטר וגם העדים נכתבו על נייר מחוק,

כשר.

כי רק אם השטר הוא על נייר מחוק והעדים על נייר חלק, פסול, שמא הוא מחק למעלה ושינה את השטר. אבל אם שניהם על נייר מחוק, ואנו רואים שהעליון לא נמחק אלא פעם אחת כמו מקום העדים, ואנו מכירים את חתימות העדים, אין כל חשש, שהרי העדים מעידים על השטר הזה כמות שהוא, ומה לי אם הוא חלק או שחור!?