Baba Batra 121a — le Talmud en français

רבי יוסי הגלילי אומר

:

מועדי ה' נאמרו, שבת בראשית לא נאמרה.

בן עזאי אומר: מועדי ה' נאמרו, הפרת נדרים לא נאמרה.

עד כאן הברייתא. וכולה תתבאר להלן.

רבי יוסי בר נתן, גמיר לה להא מתניתא

[למד ברייתא זו],

ולא ידע ליה לפרושה.

אזל בתריה

[הלך אחרי]

דרב ששת לנהרדעא, ולא אשכחיה

[לא מצאו]

. אזל בתריה למחוזא, אשכחיה.

אמר ליה

רבי יוסי לרב ששת:

מאי "מועדי ה' נאמרו שבת בראשית לא נאמרה"?

אמר ליה

: כונת הברייתא לומר: רק

מועדי ה' צריכין קידוש בית דין

, אך

שבת

בראשית

כלומר, כל שבת ,

אינה צריכה קידוש בית דין.

והוצרך להשמיענו דין זה: ד

סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיבי

שבת בראשית

גבי מועדות

, אף היא

תיבעי קידוש בית דין כמועדות, קא משמע לן

שאין יום השבת תלוי בקידוש בי"ד. ולעולם יום השביעי שבת הוא.

עוד שאלו רב יוסי:

מאי "מועדי ה' נאמרו, הפרת נדרים לא נאמרה"?

אמר לו: כונת הברייתא לומר, רק

מועדי ה'

כלומר קידוש החודש על פי הראיה,

צריכין מומחין,

אך

הפרת נדרים אינה צריכה מומחין.

אלא סגי בשלשה הדיוטות.

ומכאן למדו בית שמאי שאין צריך בהפרת נדרים בי"ד מומחים, אלא סגי בשלשה הדיוטות.

ומקשה הגמרא:

והא

בפרשת נדרים

"ראשי

המטות", כתיב,

ומשמע מומחין?

אמר רב חסדא אמר רבי יוחנן

: הפסוק בא ללמדינו שאם רצה להתיר את הנדר

ביחיד,

יכול להתירו אילו היה

מומחה.

אמנם, בקידוש החודש, לא סגי ביחיד, אפילו מומחה כמשה רבינו, עד שיהיו שלשה מומחין.

הגמרא חוזרת לדון הא ד"הותרו השבטים להנשא זה לזה":

תנן התם: אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב

וכיום הכפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין,

ואפילו אם היו לה בגדים משלה, היתה שואלת מחברתה, כדי

שלא לבייש את מי שאין לו..

והוינן בה:

בשלמא יום הכפורים, יום סליחה ומחילה, יום שנתנו בו לוחות אחרונות

, ומובן מדוע לא היו לישראל ימים טובים כמותו.

אלא חמשה עשר באב מאי היא?

אמר רב יהודה אמר שמואל: יום שהותרו שבטים לבא זה בזה

. שבאותו יום כלה דור באי הארץ שנאסרה עליהם הסבת הנחלה משבט לשבט, והותרו להנשא למי שיחפצו.

מאי דרוש?

מהיכן דרשו להתיר?

מדכתיב,

"זה הדבר",

ודרשינן,

דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה.

כדלעיל.

רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: יום שהותר שבט בנימן לבא בקהל.

דכתיב, "ואיש ישראל נשבע במצפה לאמר, איש ממנו לא יתן בתו לבנימן לאשה".

ובחמשה עשר באב כלה אותו דור שנשבע שלא יתנו מבנותיהם לבני בנימין.

מאי דרוש?

כלומר, היכן מצאו פתח להתיר השבועה שנשבעו אבותיהם?

אלא דרשו,

"ממנו" ולא מבנינו.

רב דימי בר יוסף אמר רב נחמן: יום שכלו בו מתי מדבר

.