Baba Batra 109b — le Talmud en français

ואי אתה מעביר נחלה מן האב אפילו במקום בת

?

ומתרצת הגמרא:

אם כן לא נכתוב רחמנא "והעברתם",

אלא "ונתתם", כמו בשאר היורשים. וממילא שמעינן שהבת קודמת לאחים, מדכתיב לאחר מכן, "ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחיו" .

ומקשה הגמרא:

למאן דנפקא ליה

דין ירושת האב

מ"והעברתם", האי "שארו", מאי עביד ליה?

ומתרצת הגמרא:

מיבעי ליה לכדתניא,

"שארו" זו אשתו

. מלמד שהבעל יורש את אשתו

.

ומקשה הגמרא:

למאן דנפקא ליה מ"שארו", האי "והעברתם" מאי עביד ליה?

ומתרצת הגמרא:

מיבעי ליה לכדתניא, רבי אומר בכולן נאמר בהן "נתינה", וכאן נאמרה בהן "העברה",

למדנו מכאן,

שאין לך שמעביר נחלה משבט לשבט אלא בת. הואיל ובנה ובעלה

הבאים אף משבטים אחרים

יורשין אותה.

ומכאן שהבעל יורש את אשתו, והבן את אמו.

הגמרא חוזרת לדון בדרשה הנזכרת לעיל, "שארו זה האב".

ומקשה הגמרא:

ממאי ד"שארו" זה האב, דכתיב "שאר אביך הוא", אימא "שארו" זו האם, דכתיב "שאר אמך היא",

ונלמד מכאן, דבין אביו ובין אמו יורשים אותו ?

אמר רבא, אמר קרא, "ממשפחתו וירש אותה", משפחת אב קרויה משפחה, משפחת אם אינה קרויה משפחה.

דכתיב, "למשפחותם לבית אבותם"

.

ומקשה הגמרא: וכי

משפחת אם אינה קרויה מ שפחה?!

והא כתיב

בספר שופטים, בפרשת פסל מיכה (שופטים יז ג):

"ויהי נער מבית לחם יהודה ממשפחת יהודה והוא לוי, והוא גר שם".

והוינן בה:

הא גופא קשיא, אמרת "והוא לוי" אלמא מלוי אתי,

ומאידך נאמר,

"ממשפחת יהודה", אלמא מיהודה אתי?

אלא לאו, דאבוה מלוי ואימיה מיהודה, ו

בכל זאת

קאמר "ממשפחת יהודה",

אלמא משפחת אם קרויה משפחה?

אמר רבא בר רב חנן, לא! גברא דשמיה לוי.

ואביו מיהודה.

ומקשה הגמרא:

אי הכי, היינו דקאמר

[דברים אלו שאמר]

מיכה

(שופטים יז יג)

"עתה ידעתי כי ייטיב ה' לי כי היה לי הלוי לכהן",

ואם לא היה לוי, במה שמח מיכה?

ומתרצת הגמרא:

אין.

בכל זאת שמח,

דאיתרמי

[הזדמן]

ליה גברא דשמיה לוי

.

ומקשה הגמרא:

וכי לוי שמו? והלא יהונתן שמו! שנאמר,

(שם יח ל)

"ויהונתן בן גרשם בן מנשה הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני".

אמר ליה, וליטעמיך, וכי בן מנשה הוא? והלא בן משה הוא! דכתיב

(דה"י א כג טו),

"בני משה, גרשם ואליעזר".

אלא, מתוך שעשה מעשה מנשה, תלאו הכתוב במנשה

.

הכא נמי,

לעולם משבט לוי היה, והא דקרי ליה "ממשפחת יהודה", לאו משום שאמו היתה משבט יהודה, אלא

מתוך שעשה

מעשה מנשה דאתי מיהודה, תלאו הכתוב ביהודה.

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מכאן שתולין את הקלקלה

[כגון כאן, את הפרשה העוסקת בכהן עבודה זרה]

במקולקל

[מנשה].

רבי יוסי בר חנינא אמר, מהכא

:

נאמר על אדוניה בן חגית,

"וגם הוא טוב תואר מאד, ואותו ילדה אחרי אבשלום".

משמע, שמאם אחת היו.

ו

קשה,

הלא אדניה

היה

בן חגית, ו

אילו

אבשלום

היה

בן מעכה?

אלא מתוך שעשה מעשה אבשלום, דמרד במלכות, תלאו הכתוב באבשלום.

והינו, "תולין את הקלקלה במקולקל".

אמר רבי אלעזר: לעולם ידבק אדם בטובים

! שהרי משה שנשא בת יתרו, יצא

ממנו יהונתן. שהיה כהן לעבודה זרה אצל מיכה.

ואילו

אהרן שנשא בת עמינדב, יצא ממנו פנחס.

ומקשה הגמרא: וכי

פנחס לאו מיתרו אתי?!

והא כתיב, "ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה",

מאי לאו דאתי מיתרו

הנקרא "פוטיאל" משום

שפיטם עגלים לעבודה זרה?

ומתרצת הגמרא:

לא! דאתי מיוסף

שנקרא אף הוא "פוטיאל", משום

שפטפט

[התריס, ונלחם]

ביצרו.

ו

פרכינן:

הלא

שנינו בסנהדרין, שהיו

שבטים מבזים אותו

[את פנחס]

ואומרים, "ראיתם בן פוטי זה בן שפיטם אבי אמו עגלים לע"ז יהרוג נשיא שבט מישראל",

ומשמע, שהיה נכדו של יתרו?