Baba Batra 100a — le Talmud en français

רב אשי אמר

: המשנה מדברת גם באופן שנתן להם דרך רגילה, ובכל זאת הוא אינו רשאי להחליף להם את הדרך, ולא בגלל גזירה שמא יתן להם דרך עקלתון, אלא משום שכל שהדרך היא

מן הצד

האחר של השדה,

דרך עקלתון היא!

כי אמנם

קרובה היא לזה,

לאלה שגרים בסמוך לשם, אך מאידך הרי היא אינה נוחה,

ורחוקה לזה,

לאלה שגרים בצד האחר, שלהם הדרך הקודמת היתה יותר קרובה. ולגביהם הרי זה כמו שהחליף בדרך עקלתון, ואין לו רשות לגזול את הרבים. ולכן הוא אינו זוכה בדרך הישנה.

ופרכינן: אם כן, שהחילופין אינם כדין, והדרך הישנה נשארת בחזקת הרבים, בין אם נאמר שהוא מצד הדין או מצד תקנת חכמים, מדוע שלא יוכל בעל הבית ליטול בחזרה את הדרך החדשה שנתן להם?

ולימא להו,

יאמר להם:

שקולו דידכו,

טלו את הדרך הישנה שהיא שלכם,

והבו לי דידי!

החזירו לי את שלי שהרי מקח טעות הוא!?

ומשנינן:

הא מני,

מי הוא התנא של משנתנו?

רבי אליעזר היא!

דתניא: רבי יהודה אומר משום רבי אליעזר: רבים שבררו

שבחרו

דרך לעצמן

בתוך שדה ללא רשות הבעלים,

מה שבררו בררו!

ואין הבעלים רשאים לקחתה מהם.

ותמהינן: וכי

לרבי אליעזר, רבים גזלנים נינהו!?

והאיך מותר להם לגזול קרקע של אחרים?

ומשנינן:

אמר רב גידל אמר רב

: רבי אליעזר מדבר

כגון שאבדה להן דרך באותה

שדה,

שהיתה להם דרך באותה שדה, והיא נאבדה להם ואינם יודעים היכן היא. ולכן הם יכולים לבחור להם דרך אחרת במקום הדרך האבודה. שאילו היחיד שאבדה לו דרך השדה של אדם אחר אינו יכול לבחור לעצמו דרך חדשה אלא או בית דין יתנו לו או בעל הבית יבחר לו דרך, אבל רבים עדיפי, כי היות שאין מי מהם שיזמין את בעל השדה לדין, לכן דינם כבית דין, ויכולים לבחור בעצמם דרך חדשה.

וכל שכן במשנתנו, שבעל הבית בעצמו נתן לרבים את הדרך החדשה שאין הוא יכול לחזור וליטלה מהם. אך מאידך, גם את הדרך הישנה הם אינם מפסידים, שקנסו אותו חכמים לפי שנתן להם דרך עקלתון.

ומקשינן:

אי הכי,

שרבי אליעזר מדבר רק כשאבדה להם שם דרך,

אמאי אמר רבה בר

רב הונא אמר רב: אין הלכה כרבי אליעזר!?

והלא הדין עמו, שאם הרבים ביררו לעצמם דרך חדשה, יפה עשו, שהרי ממה נפשך יש להם דרך באותה שדה?

ומשנינן:

מאן דמתני הא, לא מתני הא.

רב גידל שאמר בשם רב שרבי אליעזר מדבר רק כשאבדה להם דרך באותה שדה, אינו סובר כרבה בר רב הונא שאמר בשם רב שאין הלכה כרבי אליעזר, אלא שלדבריו, רב סובר שהלכה כרבי אליעזר.

והוינן בה: לפי רבה בר רב הונא בשם רב, שאין הלכה כרבי אליעזר, אם כן,

וטעמא מאי?

מה הטעם של המשנה שבעל השדה הפסיד את הדרך החדשה שנתן לרבים, שהרי ודאי לא יעמיד את המשנה שנאמרה בסתם כרבי אליעזר, שאין הלכה כמותו? ומשנינן:

משום דרב יהודה

.

דאמר רב יהודה: מצר

שבין שתי שדות

שהחזיקו בו רבים,

שהשווהו ותקנוהו להילוך, והבעלים ראו ושתקו,

אסור לקלקלו

משימוש הרבים ולהחזירו ליחיד. שהואיל ובעל השדה ידע ושתק, בודאי מחל לרבים על זכותו באותו מצר. וכל שכן באופן של משנתנו, שבעל השדה בעצמו נתנה לרבים, והם כבר החזיקו בו, שאסור לו ליטלה מהם בחזרה.

והוינן בה:

ורבי אליעזר,

שלפי רבה בר רב הונא הוא מדבר כשלא אבדה להם דרך באותה שדה [שלכן אין הלכה כמותו]. ובכל זאת הוא סובר כי מה שבררו בררו, ואפילו לא עשו שם שום חזקה רק שבררו בדיבור בלבד. אם כן, הרבים,

במאי קנו ליה?

וכי בדיבור בלבד הם קונים?

ומשנינן:

בהילוכא.

על ידי שהלכו שם קנו אותה, שהילוך הוא מעשה קנין של חזקה.

דתניא

שרבי אליעזר סובר שהליכה היא מעשה חזקה: הקונה שדה מחבירו ו

הלך בה לארכה ולרחבה

, קנה את

מקום הילוכו, דברי

רבי אליעזר.

וחכמים אומרים: אין הילוך מועיל כלום, עד שיחזיק

שיעשה מעשה גמור של חזקה, שיכין את הקרקע לחרישה, או בנעל גדר ופרץ כל שהוא.

אמר רבי אליעזר: מאי טעמיה דרבי אליעזר

שהליכה הוי חזקה?

דכתיב

אצל אברהם, שאמר לו הקדוש ברוך הוא "

קום התהלך בארץ, כי לך אתננה

". ומשמע שבכך קנה את הארץ.

ורבנן

סוברים, שאין ראיה משם, כי

התם,

לא משום חזקה אמר לו לעשות כן, אלא

משום חביבותא דאברהם הויא, דקאמר ליה הכי כדי שיהא נוח לכבוש לפני בניו.

שיהיו כיורשין ולא כגזלנין, ולא יהיה רשות לשטן לקטרג.

אמר רבי יוסי ברבי חנינא: מודים חכמים לרבי אליעזר בשביל של כרמים,

ש

הואיל

ונעשה להילוך, נקנה

גם

בהילוך!

שכל דבר, על ידי הנאת תשמישו הוא נקנה. ושביל של כרמים, זו היא הנאת תשמישו לילך בו.

כי אתו לקמיה דרב יצחק בר אמי,

כשבאו לפניו לדון, במי שמכר לחבירו שביל של כרמים סתם, כמה רוחב יש ליתן לו,

אמר להו: הבו ליה

תנו לו שביל רחב,

כי היכי דדרי טונא דשבישתא, והדר.

בשיעור שיוכל לשאת חבילה של זמורות על כתיפו, ויסתובב הנה והנה, ולא יגעו הזמורות במחיצות השביל.

ולא אמרן,

שיעור זה לא אמור,

אלא דמסיימין מחיצתא,

שיש שם גדר משני צידי השביל, אז הוא צריך להרחיב את השביל ולהרחיק את הגדרות כדי שלא יכשל בהם נושא הזמורות.

אבל לא מסיימין מחיצתא,

אם אין שם גדר,

כי היכי דשקיל כרעא ומנח כרעא.

לא יתן לו אלא מדרך כף רגלו בלבד, ואת היתר הוא יכול לזרוע או לנטוע שם כרם, שהרי אין שם דבר שיכול להפריע למשא הזמורות.

שנינו במשנה:

דרך היחיד ארבע אמות

.

תנא: אחרים אומרים,

שיעור רוחב דרך היחיד הוא

כדי שיעבור חמור במשאו

.

אמר רב הונא: הלכה כאחרים

.

דייני גולה

[הם שמואל וקרנא] אומרים: השיעור הוא

שני גמדים

[אמות קטנות. ויש אומרים אמות שלימות]

ומחצה

.

ואמר רב הונא: הלכה כדייני גולה

.

ומקשינן:

והאמר רב הונא: הלכה כאחרים!

ומתרצינן:

אידי ואידי חד שיעורא הוא.

שני השיעורים שוים. ולכן פסק רב הונא שהלכה כשניהם.

שנינו במשנה:

דרך הרבים שש עשרה אמה

.

תנו רבנן

: המוכר לחבירו בתוך שדהו

דרך היחיד

, שיוכל אדם אחד לעבור בה כדי להגיע לשדה שלו, שיעורה

ארבע אמות,

שהוא רוחב עגלה.

אם מכר לו

דרך מעיר לעיר,

שהדרך מיוחדת לשתי עיירות הללו בלבד, ולא נכנסים לשם אנשים מעיירות אחרות, צריך לתת לו דרך ברוחב

שמונה אמות,

כרוחב שתי עגלות, שאם יפגשו שתי עגלות באמצע הדרך, לא יצטרכו להמתין זו על זו.